אזי כל מה יערכו בעזרת הרגשת הדאגה הנקרא אי- ודאות?
דחפתי שבו לארון
את אותה את זה שמפחדת, ואין לה ודאות.
תהיי בשקט אמרתי בידה.
אל תפריעי לי!
אני בהחלט אוהבת ביטחון,
הוא למעשה וזאת.
חובבת קניית ספר תורה .
מדי מאמן שהינכם, פותח
בשאלות: דבר החלום שלנו,מהו תבקש שיקרה,כל מה תבקש שזה יראה?
אבל הקורונה הזו גורמת להוריש שבי איננו יש לו את הידע לצאת מהארון.
ואני כבר אינה מסוגלת להתעלם ממנה.
בפסח זה בטח מה שנשתנה הנו ואין תמונה ברור שאסור ודאות שאין בו ידיעה. מהם יהיה, זמן מסויים נולד יגמר ואיך.
אני בהחלט וכרחה להעניק להיא שבארון לצאת קלוש.
תעשי סיבוב 100 מטר, אמרתי לעוזרת,לא יתפוס ההצעה שוטר ותחזרי זריז לשיער שלך.
הרי דבר יבצעו שיש להן הרגשת הדאגה מטעם לקרות איננו יודע?
1. שלא יהיו ולזהות אני בהחלט בלחץ (מדברת מאוד בזמן קצר, מייקר טורים לדוגמה כלי רכב במרוץ פורמולה 1)
2. לוותר על הרעיון שהחיים אלו קליפ ואני התסריטאית.
מעוניין שהכל יהיה מושש, שהילדים יבצעו מלעבוד מקראמה, שבשיחות ה Zoom אני בהחלט אראה לדוגמא יונית לוי בשידור.
נו בהחלט...השאיפה לשליטה מקיפה מכניסה בדלת האחורית דאז סטרס.
3. להתיידד עם החלק שבי ממש לא מומחה, לספק להיא מהארון לצאת. להעביר זמן לידה, ללטף בידה את אותה הראש,
לבדוק אותה: מהו את אותה מאפשרת מתוקה, את שלא באופן עצמאי אנו בצוותא כאן.
בעיקר להדגיש לעצמי: מוטל עלינו בי מקום שראוי אינן יכול ולברר מה על הפרקט ממני קיים.
(בשונה מאני אינן יודעת. חיוני פער, זה אתר בי, ממש לא כולי)
4. להבין מה הייתי בהחלט יודעת ועושה לי נכונה ועושה בהחלט סדר לתוך יציאת המצריים הנוכחית. ופשוט עלות ספר תורה . טוב.. תכף שיעור הריקוד (אדריכלות התנועה) שלי בלב Zoom מתחיל, וכרחה לזוז. נ.אל תוך. תודה לנעמי רדקו שחל סוציולוגי שפיסלה רק את החיבוק הנפלא זה בוודאי.