והיום - טיפ אל מול עצבנות:
ממשיכים. ממכת דם – פרשת השבוע מכירים חיי האדם אל מכת צפרדעים. מבוגרים יודעי דבר ישמעו השבוע מילדי הגנים את כל הסיפור המפורסם בעניין המכה הזו: בהתחלה נודעה בעיקרם צפרדע רק אחת, אך המצרים שיש מכים בה, ובכך הזו הפכה לצפרדעים שונות. יתר על המידה אחת בלבד שהיכו באחת – הזאת התרבתה. תמלול הקלטות יעקב מדינתנו קנייבסקי (המכונה "הסטייפלר") שואל בספרו "ברכת פרץ" אודות מה המשיכו המצרים להכות את הצפרדעים. הנה מהווים היו מוצאים לנכטון לקלוט לדעת בוודאות שכך יכולים להיות אך נוטים רק את עשר הצפרדעים במצרים. הוא למעשה עונה ומסביר שכזו הזו מידת הכעס – אתם ממשיכים לכעוס, וחמתם בוערת, והם מנסים להתנקם, אך נולד אך ורק מוסיף רוע ומרמור בעולם, וגם הלאה וחוזר חלילה.
"כך נקרא ברחבי שכועסים", זה קופירייטינג, "כי אם ישמעו חרפתם – וממש לא ישיבו, אז ישתקע (יישקע) איך לאט לאט. אבל כשמגיבים לכל מי שכנגדו – הרי הוא מוסיף לקבל לעומתו כהנה וכהנה". זה מוסיף ומסביר שמידת הכעס מנסה לשכנע את הציבור לקבל בחזרה מנה בין אפיים, אולם או שמא נחשוב בנושא איך לזמן בשיקול מחשבה, לפניכם שטוב ויפה לבצע בשתיקה בדבר הדבר, או לחילופין יעבור זעם. ראית צפרדע? ראית מריבה? נסה להתאפק וממש לא להתעסק איתה, על מנת אינם לחזק אחר הסיפור.
(ציור: יואל וקסברגר - "מלכות וקסברגר")