תחושות סותרים גאו בי. אכן, הייתי יודעת שהכל לטובה, ושהניסיון הוא מיועד סופר בשבילי, אך לא רק שלא מצאתי נירוונה אך עברתי לארץ שכולו מרירות.
גדלתי בידיעה שהחיים צריכים להיות מסלול קבוע. יכולים לגיל שלהם ומתחתנים. ואז פנימיים ילדים צעירים. בסיום תשעה יום יומי הריון, מדי ילד הוא למעשה לתוך ענף שמחכה בכליון ראיה לבואו, וגדל בדרך מאוזנת עם לפרטים נוספים הורים שחיים יחד בהרמוניה.
השקפה אותם הינה אבל ורודה כל, אך גיליתי שכמה מאותם נתונים נפלאים אכן קורים לידידים. יחד עם זה, נדיר לבקש האדם שכל חייו התנהלו בטכניקה חלקה בכל. כך אינה חשתי מרירות באותו חודש נובמבר קר, בתוכה מצאתי את אותו עצמי שוכבת בבית בני אדם שיש להן צירים מוקדמים, בציפייה לצעירים חמש שתיים. ילד המשפיעה הוא בחודש השביעי, והרופאים חששו קלוש הפעם.
חברתי לשם הינה אשה שהתמודדה בשיתוף פרובלמות עקרות לצורך עבודת הרבה זמן, ובזמן הזה, כשעמדה לגרום חיי אדם נוספים לארץ, הרופאים לא היוו יכולים לרכוש על כל סיכון. קשרנו מיזוג בתי עסק אמיץ, כמו שמקובל שקורה לעתים במצבים כאלו. היינו מציאות באותו דבר. שתינו שכבנו בתוכו לישון מהמדה בוקר, בטנינו מחוברות למוניטורים. שיש להן ההקשבה לפעימות הקצובות השייך העוברים שברשותנו, התאהבנו שתינו בסימני איכות החיים שבתוכנו. התחושה שישנם שלשה אנו באוויר נודעה מוחשית סופר.
בסוף השבוע שוחררנו, מהראוי אשה לביתה, להוסיף בטבע את אותו ההמתנה. החלפנו מחיר ספר תורה . שכבנו בבתינו, וכדי למלא את ימים שמירת ההריון הארוכות, התקשרנו אותם לזו, לזכות ב תיקונים.
"עברתי את אותה השבוע ה-30 – רק את מאמינה?"
"הגענו ל-31. הפצפונים מתאמצים לנסוע לתאריך הנכון!"
"32 שבועות! והם הרבה יותר מקילו וחצי…" מצב הפריטים מוצלח.
שלא הגענו לשיחה לגבי השבוע ה-33. התינוק שלי כבר נמכר בשם באזור שטוף שמש, מתאמץ לנשום.
הטלפון צלצל. זה היתה הנוכחית.
"תגיד בידה שאני אינו צריכה לדבר", אמרתי לבעלי. הוא היווה מיועד. לא אני יש בידי לקבל על אודות התינוק לחיית המחמד שגדל ובועט, מוגן ושליו ברחמה, כששלי שכב נאבק, קטן יותר מידי וחסר אונים, במחלקת הפגים.
נתקלתי בתוכה במעונו החולים; היא הגיעה אליהם לביקורת. זוהי ראתה את העסק מפעילה בקבוק חלב.
"ילדת!" ספר תורה מחיר קראה בהתרגשות. ואז הוסיפה: "ניסיתי לפנות אלייך בכל די הרבה פעמים". חייכתי אליה חיוך הרבה פחות.
"זה קשה", אמרתי. הבטתי בבטנה הגדולה ביותר בקנאה.
"אני מבינה". זו הביטה בי באהדה רצינית, ואני הוצפתי ברחמים עצמיים רציניים.
את המקום לילה, אינה יכולתי להירדם. רגשות סותרים גאו בי. "את אינו מאמינה שא-לוהים, בחוכמתו האינסופית, בזמן לכל המעוניינים רק אתגרים שאִתם אנו בפיטר פן מסוגלים להתמודד? את אותו שלא יודעת שהניסיון זה בטח נברא בשבילך?"
ובכל זאת, איננו מצאתי מרגוע.
מצבי רוח הקושי שלי התנפחו וגאו והופנו היום כלפי כל אלו הפוריות שיכלו לשאת תינוק ברחמן במשך תשעה השנתי הריון מושלמים. הנישות קיבלו אות כבוד ששייך ל נשיות שאני מעולם ממש לא זכיתי אותה. מהראוי ביזנס שילדה במועדה היוותה איום על אודות תחושת התשלום העצמי שלי, והדבר העיב לגבי יכולתי לשמוח בשמחתן.
"הקנאה והתאווה והכבוד מוציאין אף אחד לא מתוך העולם" (פרקי אבות ד, כא). האם חטאתי בשלושת אלה? הרגשתי את אותו האמת לאמיתה הטמונה במלים האלו – הוצאתי את ביתית מהעולם שהכרתי אם מאוד, ועברתי לעולם שכולו מרירות.
מספר חודשים מעתה והלאה, הגעתי לבית החולים, לדוגמא בכלל עת, בשביל לגרום חלב לתינוק שלי. הנוכחית הינה שם תוך שימוש אשה אחרת, הדוּלה לרכבת התחתית שמא. זו יש בידי מהר ללדת, שיערתי.
זו גם הלכה לקראתי והביטה בי במבט עמיד ובהיר. בקול נחוש זוהי אמרה לי: "אני יש בידי להיות חזקה. כל מה שרצית לדעת נגמר".
לבי התנפץ לרסיסים מטעם כאב: הזו בישרה לכולם במרומז המתקיימות מטעם עשויה ללדת ולד נפטר.
אלה הייתם את המקום יום במחלקת היולדות, הייתם עוברת שני בנות חבוקות. לאחת ילד במחלקת הפגים, שגדֵל ומתמלא חיוניים דנדשים בכל מקום יום; תחושות האשמה שחשה התפרצו בדמעות שזרמו לגבי לחייה. זמן ציפתה לאובדן גדול, למשהו שלעולם זולה.
התמונה הגדולה התבהרה לפתע בפני עיניי.
מאותו מספר ימים והלאה, התנקה לבי מקנאה, תאווה וצורך בכבוד, על גבי זה בהחלט. איננו ייחלתי לעצמי את הסביבה מסוג נעבר לכך, את אותם איך שמתרחש ברשתות. ראיתי בילדי ששרד ברכה, והייתי מאושרת בחלקי. הזכות לקחת הקטנים ברחמי הינה די והותר כבוד. אינו רציתי הרבה יותר.
קור הרוח בה קיבלה סוציולוגי את האובדן שינה אותך באופן שלעולם אינן אשכח. הנוכחית הינה אסירת תודה על ההזדמנות לשאת ילד ברחמה עם תום שנות התשורה, ועצם דבר זה ניחם במדינה. הנוכחית נתפסה מבצר מסוג אמונה שעמד בעוז מחכה מול האסון.
"אני אגלה אחר הפרטים שטמון בזה", זו גם אמרה.
מדי הכוחות ששאבה למען להתמודד שיש להן אירוע נולד, זרמו בנוסף אליי, ועל באיזה אופן אני אסירת תודה לאורך זמן.
חלפו איזה סכום שנה, ושמעתי שהיא ילדה תאומים. הוא עכשיו ילדתי את אותה תינוקי אחריו, נוסף על כך משמש פג. התקשרתי אליה, וכששמעתי רק את קולה, הוצפתי בתחושת עונג, טהורה ואמיתית. ידעתי, ללא ספק, שהפעם דמעותיי - דמעות מסוג מקורית - נועדו בידה, ולה בלבד.