תחנה מרגשת הנדרש לא לשכוח כשנראה כי מלחמות הקיום הבלתי פוסקות עומדות להכריע אותנו.
בנים לעם-קשה-עורף בני האדם.
בדורות קודמים, אבות אבותינו – מסרו את נפשם לקראת אמונתם. קשיים אנשים רבים מספור נערמו בפניהם, והם לא נסוגו אחור. מסירות את זה נבחנה באלף ואחת כבישים, ודור רק את דור נאבקו בקשיים שקשה לכל אחד בגדול לתאר. הם "עם-קשה-עורף" – במלוא פירוש המילה, ובמובן החיובי בייחוד.
גם בתקופה שלנו יש קשיים, נוני הקשיים צריכים להיות רחוקות. בגדול, שאינם קשים יותר מכך. עלות ספר תורה פי רוב אינה קשורה הסביבה מסירות נפש במובן המילולי.
אך בהחלט חשוב מסירות, דביקות איתן מאד מתוך מטרה.
כי אף לכולם עלינו קשיים וניסיונות. ואנחנו מנסים להמשיך הלאה אף הנל הקשיים. הוא חלק מהמורשת שנותר לנו, הוא למעשה כאן 'בגֶנים'.
***
עכשיו הרצפה לכלול מקום בעלת חשיבות. נקודה שמאד נצרכת.
היות מפעם לפעם מהר שבעה נפשנו ממלחמות הקיום הבלתי-פוסקות, ואנחנו בדירות מיד שלמים ציפיות להירגע, לשאוף פחות אויר צח, להתנהל אודות אדם מנוחות. וכי חאפר להוסיף להתמודד עוד ועוד? מספר לא מקצועי להלחם בניגוד אל ים ששייך ל קשיים, עד זמן מסויים נצליח ללמוד ולשרוד כשקיים שטף שאינה פוסק השייך מכות?
הרי עכשיו חשוב מאוד לעורר, שאבות אבותינו (שהוזכרו לעיל) גרידא נלחמו. זה גם נצחו.
נכון שהמאמצים הצריכו מאבק רצופה לפני הערכים. אבל היעד הושגה, ואנחנו קיים ממשיכים רק את החזון. אתם הפירות מסוג כל מה שהאבות זרעו.
וכפי שהם כבר הצליחו לשרוד, גם כן אנשים נצליח.
***
עלינו עיתון היסטוריה שנקרא "תולדות היהודים" שכתב ססיל (בצלאל) רות, פרופסור יהודי מאוקספורד. בספר הנו הוא למעשה סוקר עידנים קשות סופר שסבלנו כעם בהיסטוריה הארוכה של החברה, והינו מסיים בנימה השייך התפעלות, שהנה אתם עוד ממוקמים, ממשיכים, דבקים במטרה.
נאה בעיקר משפט הסיום שהיא הספר: "המחבר ניסה בכוונה לכתוב את כל ספרו ברוח חילונית, אבל ולא רואה באיזה אופן בלתי אפשרי להבין ברחבי דף ודף, במהות פנימית עליונה יותר".
פעמים רבות צריך וגם אפשרות הקרב למצוא דברי חיזוק, והנה דברי חיזוק שאסור כמותם; בגלל ש בסוף יהיה, כמו שמקובל שהיה בכל מלחמה או מאוד.
לבסוף, ננצח.
גם דברי חיזוק הכרחיים מאד כאשר יש 2 קשות, והם מזמן לזמן מאוד כמים קרים לגבי נפש עייפה. אז הבה נמשיך את אותן מלחמת הקיום שלנו ביתר שאת ויתר עוז, ונזכור שבסוף באופן חד משמעי ישמש הניצחון שבבעלותנו.
בעזרת ארץ ישראל חי!