סוף סוף הציבור עלול לראות תמונות על ידי אחד האוספים הכבירים סופר מסוג אמנות גנובה בעת הנאצים.

כשסוכני המכס הגרמנים עלו לגבי בנייה של באותו לפני בספטמבר 2010, אינם הינה לשיער אמתלה לחשוד שמשהו אינן כשורה. בניית יצאה מציריך תקופה קצר טרם וחצתה את אותן הגבול לגרמניה בדרכה למינכן, נסיעה אחת מני אחרות אחרות מהראוי שבוע.

כשביקשו לבחון את אותה הדרכונים שהיא מהראוי הנוסעים, גרמני בערוב ימיו אלו נהייה נסער ועצבני. חשדם הנקרא סוכני המכס התעורר והם חיפשו בחפציו ומצאו מוצר מסקרן: 18 שטרות חדשניים לחלוטין הנקרא 500 דולרים. להתהלך בעזרת הרבה שכזה של כסף – 9,000 שקל חדש (כ- 34,000 ₪) – אך אינן הינו פשע, אולם הנוסע התנהג אם בכל לא הגיוני שהסוכנים צרו קשר למשטרה.

הנוסע נהיה קורנליוס גורליט, איש תאגידים מתבודד המתגורר במינכן. נולד טען שביקר בשווייץ בשביל לתת ציור, ולא היווה להם תיעוד אודות העסקה. המשטרה הגרמנית מתחילה לחקור את אותם מה ולבסוף השיגה צו חיפוש לדירתו הקטנה. העובדות שהם כבר קיים בתוכו טלטל את אותן יקום האמנות לחלוטין.

קורנליוס גורליט

מאות בעניין כמה מאות המתקיימות מטעם עבודות אמנות – החלק שלהם שהיא האמנים השכיחים סופר שמסוגל הבריאה  – נדחסו בתוך ארונות תיוק ומזוודות. 121 תמונות ממוסגרים ורישומים היו מוערמים אודות מדף. הרבה מדהימה השייך 1,258 יצירות חוץ, שלא ממוסגרות, נתפסה דחוסה אל מגרות וארונות. היצירות שימשו מלוכלכות אך לא נגרם להן פגיעות.

השוטרים אינם האמינו לתןאר עיניהם בשעה ששלפו קנבס אחר קנבס מתוך המזוודות ומהמקומות האחרים בהם נדחסו בדירה הקטנה. יודעי דבר מהקנבסים נשאו אחר חתימותיהם המתקיימות מטעם רנואר, מאטיס, מונה, פיקאסו, שאגאל, דירר, דלקרואה ואמנים מפורסמים שאינם דתיים. יצירות האמנות היוו מנות יקרות מפז. העתיקה באופן מיוחד הייתה תגליף של אלברכט דירר מהמאה ה- 16. השלל הוערך לבסוף בעזרת 1.35 מיליארד דולר אמריקאי. לא הינו קשה להבין באיזה אופן הגיע כמה חסר תקדים זה לרשותו של גורליט: אביו, הילדברנד גורליט, נקרא האדם המשווקים הראשיים שהיא הרייך נוסף וסייע לנאצים לבזוז ולמכור המון ואלפי תמונות מ-  תמלול מחיר  או שמא 1945. ההיסטוריונים משערים בגלל ש קרוב ל- 20% מכל יצירות האמנות ברחבי העולם הכבושה על-ידי הנאצים נבזזו על-ידי המשטר הנאצי ונמכרו מאריך, או אולי בתופעות כאלו הנקרא קורנליוס גורליט – נאגרו במקומות אלו מסתור.

הילדברנד גורליט
הילדברנד גורליט נולד בין השנים 1895 למשפחה אמנותית והפך למנהל מוזיאון ותומך נלהב מסוג אמנות האוונגרד הפופולרית בשנות ה- 20 וה- 14 מטעם המאה הקודמת, שהוגדרה בזמן הקרוב על-ידי המשטר הנאצי העולה כ"מנוונת". גורליט עסק בתחילה במוזיאון אלברט קניג בצוויקאו שבמחוז סקסוניה בגרמניה, ולאחר מכן במוזיאון קונסטווריין בהמבורג ונחישותו לקדם רק את האמנות המודרנית מסוג דמויות כגון מקס פכמן, ג'ורג' גרוס, מקס בקמן, אוטו דיקס ואחרים הובילו לפיטוריו נספח תפקידו. אחרי 1933, עם סיומה של שפוטר ממשרתו בהמבורג, סווג גורליט כיהודי בעקבות כולל הגזע המחמירים של הנאצים: סבו מצד אמו נהיה יהודי, או מכיוון ש גורליט עצמו שלא החשיב את אותן מכשיר אייפון שלו כיהודי והיה נשוי להלנה, שהייתה גרמניה ארית.

בשנות ה- 26 מסוג המאה ישן, התחילו לעשות המשטר הנאצי להחרים אמנות "מנוונת" ולכפות לגבי משווקים למכור עבודות כמו אלה בסכומים שפויים ממחירי שוק הדירות להשכרה. הנאצים מכרו יצירות הללו בחו"ל כדרך לגייס עלות עבור פעילויותיהם הפוליטיות. ערוץ נולד של סחר חשאי באמנות ידוע בתור "מחלקה תשע" שבו הוא מתעניין לתעמולה ולהשכלת העם. גורליט הגיש מועמדות למשרה והפך לאחד מארבעה סוחרי אמנות שהוסמכו להתעסק בכדי הרייך אחריו. (כדי לבדוק שאיש ממש לא יגלה לגבי סבתו היהודיה, רשם גורליט את העסק אשר ממנו לגבי שם הלנה). נקרא מתח ביתי אודות סוחרי אמנות שונים לספק למקום את אותם יצירותיהם, מפעם לפעם מתוך רמיזה חפים ברירה אפילו לתת לקבלן רק את יצירותיהם בעלויות קטן ממחירי שוק הבתים. שונות ומשונות מיצירות כדוגמת אלו נמכרו בחו"ל, הרבה מאוד בפריז. חלקן נשמרו למוזיאון שהיטלר הגה לעשות תוספת של בשכונה לינץ שבאוסטריה.

תמלול מקצועי  מהאוסף מטעם גורליט

גורליט שגשג בעיקר בעניין חשבונם מסוג סוחרי אמנות יהודים. בין השנים 1935 הוכרחו ממחיר השוק סוחרי האמנות בגרמניה להעלות בדרגה לחברים בלשכת הרייך לאמנויות וגוף הנו פצח להרחיק יהודים והיה אם שיטתי. פעמים רבות בגלל ייאוש הגיעו ספקים יהודים פופולאריים את אותם האוספים שהם עושים בעבור פרוטות. "כשאנו מדברים על גבי ביזת אמנות וגניבת אמנות, יחד עם זאת איננו גנבה רגילה", מדבר ריין וולפס, מתעסק מוזיאון Bundeskunsthalle בשכונה בון. "זו הינה ידי מתקדמת בהרבה יותר ליטול את אותן האתרים האלו... לרוב על-ידי דיכוי או גם על-ידי הפעלת למשקוף כזה מרווח על מישהו או שמא שהיה חייב למכור".

בשנות ה- 22 שהיא המאה ישן תפסו הנאצים תמונות מודרנית שנוצרו קורה שאנחנו על-ידי אומנים יהודים, ממוזיאונים ואספנים עצמאיים, בטענה שהיצירות "מנוונות" מכדי לשהות מוצגות בפומבי. בין השנים 1937, ארגן השר הנאצי הבכיר יוזף גבלס תערוכה מטעם 650 מיצירות אמנות כדוגמת אלו במינכן.  כמה עולה תמלול  משכה אליה למעלה מ- 2 מיליון גולשים, ביניהם אדולף היטלר. מעתה ואילך, היצירות הושמדו או שמא נמסרו לגורליט ולסוחרי אמנות שאינם חרדיים שרכשו את מסמך הנאצים למכור אותן מבחוץ לגרמניה.

בהקדם התבלט הילדברנד גורליט כאחד מסוחרי האמנות הרווחיים בייחוד שהיא הנאצים. הינו מכר קבוע יצירות המתקיימות מטעם הציירים הגדולים בחו"ל, על ידי השכלה שהם כבר יניבו את הרווח היקר באופן ספציפי. יצירות שונות הרוויחו אחר דרכן בנוסף לאוסף הפרטי מתוכם. ממש לא קל ללמוד את אותם ארגון הגודל המתקיימות מטעם הביזה: היסטוריון האמנות מייקה הופמן הכי אוהב בגלל למעלה מ- 650,000 ציורים, רישומים, ספרי עיון, פסלים ויצירות אמנות אחרות נלקחו ממוזיאונים, אוספים קוטג'ים וכנסיות ברחבי העולם הכבושה על-ידי הנאצים. סוזן רונלד מציינת בספרה Hitler’s Art Thief; Hildebrand Gurlitt, the Nazis, and the Looting of Europe’s Treasures, שעד 1939 נגנבו חלקים כה מגוונים, שהמחסן הנאצי בקופניקרשטראסה בברלין נהפך להיווצר בעצם מספר האמנות החשוב במיוחד בגרמניה, יחד עם יותר מזה מ- 12,000 יצירות. כשפרצה מלחמת אמא אדמה שניה בספטמבר 1939, 10 זה תפח למימדים עצומים בנוסף בהרבה יותר.

בסיומה של המלחמה הציג רק את מכשיר אייפון שלו גורליט כקורבן לרדיפות הנאצים, בהתבסס על סבתו היהודיה, והורשה לשמור מקום גדול מהאמנות שבו הוא מתעניין. הוא סיפר לחוקרי במחיר הברית שאוסף האמנות הפרטי שלו נהרס בפשיטות האוויריות הנקרא שיש להן הברית. להבא הנו פעל באוסף האמנות בשטח עם תכונות של Kunstvereins fur die Rheinlande und Westfalen, שם נקרא הציג אומנים חדשניים בשנות ה- 40 וה- 5ר0 מטעם המאה הוותיקה, כפי שעשה בשנות ה- 26, כאילו המלחמה מעולם אינם התרחשה. כשמת בשנת 1956 בטווח גיל 61, הוריש הילדברנד גורליט את כל כמות מכובדת של האמנות החשוב והסודי מתוכם לבנו קורנליוס ובתו רנטה.

קורנליוס הינו מתבודד. אשת חיצוניים לכל המשפחה הקטנה איננו יטפל בעניין האוצרות היקרים מפז הדחוסים במגזרים אחסון במקומות אחרים חור בכל בית שירש מאביו, או אולי שהמשטרה חיפשה בביתו בשנת 2012.  תמלול שיחות  שנים, רנטה נפטרה. פעם החלקים שנמצאו בביתה היו 18 עבודות אמנות שנשלחו לקרן למציאת אמנות אבודה, המסייעת לחפש את כל המשתמש הראשונים ששייך ל עבודות אמנות שנגנבו מתקופת השלטון הנאצי.

הקרן הצליחה להשיג את כל בעליו מטעם בנוסף מהיצירות מטעם רנטה: שני רישומים שהיא האמן שארל-דומיניק-ג'וזף אייזן, ציור שהיא אוגוסטין דה סט-אובן ודיוקן פרטית שהיא אן ואלייה-קוסטר – כל זה היו מושפעים בביתם הנקרא הידידים היהודית דויטש דה לרכבת התחתית מרטה בפריז, שדירתם ורכושם הוחרמו על-ידי הנאצים. בת פעם - ג'ורג'ט - שרדה את אותם השואה וקיבלה פעם נוספת לרשותה רק את יצירות האמנות השייך משפחתה.

במקרה של האוסף החשוב בהרבה יותר ששייך ל קורנליוס גורליט, הרשויות בגרמניה שלא השיגו דבר עם שבועות. אך שנים להבא, כשכתב העיתוי הגרמני פוקוס דיווח על אודות קיומו השייך האוסף, החל הלחץ הציבורי לפעול והרשויות התחילו להגביר את כל מאמציהן לאתר אחר יורשי בעליהן המקוריים שהיא יצירות האמנות. ברוב המקרים, מיד בלתי אפשרי נעשה לקנות מהו. גרמניה הקימה עוצמה מטרה יוקרתי הוא רק כדי לטפל באוסף שהיא גורליט. עוצמה מטרה זה זיהה 499 יצירות שכדאי נעשה להוכיח היות נבזזו על-ידי הנאצים. מתוכן, כוח המשימה הצליח למצוא 4 יורשים ממש שיתבעו בעלות בעניין יצירות האמנות. כעבור 2 שנים הודיע עוצמה המשימה על פירוקו, אולם מחאה בינלאומית הובילה להמשך העבודה שלו, עד בגלל בצורה במקצת משתנה. במקרים רבים, נדמה כאילו חלף עת ממחיר השוק – המשתמש במקום ראשון ששייך ל היצירות הגנובות בדירות מיד נפטרו ולא ניתן הינו לחפש אחרי יורשים שידרשו את הסתימות.

קורנליוס גורליט נפטר בשנת 2014 ונדמה כי שינה את אותם עמדתו לפני מותו, כשהביע את אותם הרצון שיצירות האמנות הגנובות יושבו לסוף דבר לבעליהן החוקיים. הוא למעשה הוריש את יצירות האמנות למוזיאון האמנות בברן, שוויץ, בתשלומי שהמוזיאון ימשיך לגלם לקנות אחר בעליהן החוקיים הנקרא היצירות. יעד זה התגלתה כקשה, אך המוזיאון גורמים דרך יצירתית לציין אחר התקלה מטעם ביזה נאצית ולהבטיח שהאוסף של גורליט ייחזה על-ידי אנשים רבים. ב- 2017 הינו דלת תערוכה יפה בברן כמו כן תערוכות בבון ובברלין, המציגות מקום פנוי מהציורים הגנובים ומספקות למבקרי המוזיאון הסבר בנושא מומלץ הנאצים.

כרגע מוצגת תערוכה אם לא במוזיאון מדינה בירושלים. התערוכה, "בחירות גורליות: אמנות מאוסף גורליט", מציגה מאות יצירות פעמים רבות בגלל האוסף ומהווה מתפקדת כ תזכורת לאופן המהותי במדינה שינתה הביזה הנאצית את אותם רוב האמנות ברחבי העולם ומעבר בידה. "היא שופכת חשמל לגבי הביזה השיטתית של אמנות בגרמניה הנאצית", הסבירה שגרירת גרמניה במדינה, סוזן ואזום-ריינר, כשראתה את כל  תמלול שיחות טלפון . "התערוכה נחלה גם כן בהצלחתו רצינית הודות לשיתוף הפעולה המדהים וחוצה-הגבולות במקומות אחרים שיש לו קשר לחקר מוצאן של היצירות. זו מחוות כבוד למשפחות, לאספנים ולאמנים שסבלו במלחמה".