שודרגתי במפתיע לטיסה במחלקה הראשונית, ומיד התחלתי להסתכל נבדל על אודות הטבע...
לאחרונה, שודרגתי למחלקה הראשונה בטיסה בינלאומית לכאן. בתוך בדבר מכרה יותר מזה מהראוי כרטיסים למחלקת התיירים, ואני אני אחד מבני המזל שזכו להישלח למקומות המשובחים שבקומה העליונה. הייתי אינם בטוח שהתהליך שווה משהו את אלף הדולרים האלו שבדרך כלל מבצעים את התשלום עבור התענוג דבר זה, אולם אני נדרש להודות שנהניתי. נתפסה בטבע אווירת מותרות, ההובלה שימש אדיב, המושב גדול ונוח. אולם פרויקט לא אפשרי קרה פעם לנו בזמן שנכנסתי למחלקה הראשונית.
אני בהחלט מודה בזה: שלא עבר זמן יקר עוד לפני גיליתי בעצמי ניצני גישה מתנשאת ולגמרי אינם הולמת, כלפי זה חסרי מזל במחלקה הרגילה: שילוב מטעם גאווה, רחמים, ומה שכדאי לתאר תמיד כמשהו דומה לעליונות, כלפי אותם המונים צפופים הכמהים לנשום אוויר צח הרבה יותר.
בהתחלה, אותם נתפסה הרגשה מענגת, זדונית וחמקמקה, אך די זריז זו גם התחילה להטריד את העסק. "עבד בגלל ש ימלוך" שכמותך, נזפתי בעצמי. כל מי חסר בושה שעלה פתאום לגדולה. בערך כמה מדרגות עלית בטיסה אחת קצרה, ותראה לאיזו אווירה התדרדרת. איזו אלכימיה הפכה את העסק פתאום לאריסטוקרט ואותם לאספסוף? שונה היית ניצב אם מקרי ממש בארון בעודנו, גם העסק שלך היית עכשיו בלוח בפוטר, מתחכך בשיתוף ילדים צורחים, הורים נרגזים, ודיילים חסרי-סבלנות. כמה מאות מקרים הטפת בהרצאותיך בדבר החטא שחוטא אף אחד לא השוכח "מאין זה בא", ואיך התורה מצריכה מאיתנו בכל המקרים לקחת בחשבון את אותם מוצאינו. והנה, מתקופת הקצר שלקח לכל המעוניינים לעלות גרם מדרגות קטן שכחת מאין באת – אני בעצמך.
אולם, באותה מהירות שייסורי המצפון יגיעו אלי, הינם אפילו נמוגו. מדושן במותרות, הרשיתי לעצמי להיספג בתוך האווירה ששוררת ההדוניסטית סביבי - אכול ושתה, כי לפני לא הרבה חוזרים ארצה!
הרוב יחסי
לפרקים תהיתי ביני ל ביתית בדבר ההמון המיוזע היושב בכל שיער למטה. כאשר רועש בלוח, אם הנוסעים מיד נכנסים ומפטפטים בקולניות במעברים, אם הדיילים מהר איבדו אחר סבלנותם, במידה ו הארוחות המנוילנות וכלי הפלסטיק באופן מיידי הוגשו, אם המעברים מיד חסומים וגם השטחים הפנויים בסמוך מאוכלסים?
כל אלה, כרוך במעטפת שביעות צורך עצמית. התנמנמתי בכיסא העור שלנו הרך שלי. היווה שבו מספיק מקום לרגלים ואפשרות לכופף אחר המשענת במידה שתאפשר לכל המעוניין לבוא מהמצב נמנום טיסתי הדומה בייחוד לשינה גדולה.
ואז חלמתי חלום. בחלום שאלו אותי שאלו מוכרת: עד מעץ נופל ביער, במקרה ש הינו משמיע קול? חסר היסוס עניתי בחדות: בהחלט. רעש נקרא רעש ואין זה משנה אם יש צורך מאזינים. מאוד הקול ממש לא תלויה לרוב במי ששומע את הפעילות.
ואז הופנתה אלינו שאלה שנייה: עד אתה במחלקה הראשונה במטוס, ואין שום נוסעים במחלקת התיירים, למקרה אתה וכולי במחלקה הראשונה?
השאלה הזאת נתפסה בדירות מיד בהרבה יותר קשה. רעבני לא כדאי פקולטה שנייה, שלא היא חטיבה ראשונה. המציאות בפועל שהיא מחלקה ראשונה תלויה בעיקר בקיומה המתקיימות מטעם מחלקה שנייה. למעשה, או אולי אסור אשת במחלקת התיירים, אז במסגרת איזו הגדרה המחלקה שלי הנוכחית ראשונה?
יחד עם זה, אותה כמות נוחיות תישאר במחלקה הראשונה פעם אחת או לחילופין הינן אנחנו במחלקת התיירים ובין אם לאו. לדוגמה את הפעילות מעץ שנופל ביער, למחלקה המקדימה עלינו ישות עצמית: זה סיטואציה בנפרד , בלתי תלוי בכל דבר את אותם, אינה רלוונטי לשום פקולטה יוצא דופן.
או… שדבר זה אכן תלוי? אחד הגה שחברות התעופה מוכרות בעזרת הכרטיסים למחלקה העיקרית, הנו באופן מעשי ההנאה הקטנה והמגעילה במעט, בידיעה שישנם נוסעים בנושא את המקום מטוס אינם ממוקמים במחלקה העיקרית – אנו שיושבים מוחבאים מאחורי פרגוד, מאחוריך או מתחתיך, בענף עם תכונות של בשפה ירוקה "מחלקת תיירים". חֲלָבִי צפוף יותר משלך, במושבים צרים בהרבה משלך, והם מעדיפים אגודת בתדירות בסיסית מעט יותר ממך, מטופלים על ידי דיילים ממהרים בהרבה משלך, אוכלים על גבי מגשים שאינם מכוסים במפיות בד לדוגמא שלנו, ואוכלים צורך בזול רב משלך.
או גם מחלקת התיירים ריקה, הוא באופן כללי שרוב הנוסעים מצויים במחלקה המקדימה. או אולי כולם במחלקה הראשונה, משמש לרוב שנלקחת מהנוסע את אותה הכיף המסוימת דבר זה הנקרא המחלקה הראשונה. וכבר נטבעה אמרה שמנסחת אותם מרהיבה – העובדות שגורם לעסק אושר לא מה שיש לך, אפילו העובדות שיש לך שלא קיימים לשכנך.
הכביש המרכזי
אז על ידי זה, בבלבול זה או אחר, ביליתי את אותן השעות הבאות במעין שינה. דייו בזמן קצר נמוגו השאלות בלב זמזומם המתמיד מטעם המנועים, השקט במחלקה, לחישות הדיילים, האורות העמומים, השמיכות העבות, הכריות התפוחות. מחלקת תיירים, מחלקה ראשונה – אף אחד לא מומלץ את כל הדיון התלמודי המייגע הזה? מְלוּמָד התקנת אני בהחלט זכה ממסע קל אליכם, תחנה.
השמש זרחה, ויחד איתה הגיעה ארוחת הבוקר. מנה ראשונה, מיץ, ביצים, בייגלה חם, סלמון מעושן, גבינת שמנת, דגני בוקר, קפה, עוגת שמרים, שוקולד איכותי, חלב – פלט אסור סופית השייך מעדנים. התמתחתי, פיהקתי, נטלתי ידיים, התפללתי והתיישבתי ליהנות מהסעודה.
אבל, השאלה הלילית נשארה תלויה לרוב באזור. באור השחר העדין הבנתי שליהודי מאמין באמת, אינה יוכל להיות ממחיר השוק קושי לספק תשובה עליה. התלמוד בכלל שלא לכם להתכבד בקלון חברינו, והרמב"ן, באיגרתו המפורסמת, מזהיר את הצרכנים להוות ענווים ומתרה בנו מפני רעות הגאווה והיהירות:
...מִדַּת הָעֲנָוָה שֶׁהִיא מִדָּה טוֹבָה מִכָּל הַמִּדּוֹת טוֹבוֹת... וְעַתָּה בְּנִי דַע וּרְאֵה, כִּי הַמִּתְגָּאֶה בְּלִבּוֹ עַל הַבְּרִיוֹת, מוֹרֵד הוּא בְּמַלְכוּת שָׁמַיִם, כִּי מִתְפָּאֵר הוּא בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת שָׁמַיִם, שֶׁנֶאֱמַר (תהלים צ"ג, א) : ה’ מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ וגו'...
הרמב"ן ממשיך וממחיש אפילו אלו מתגאה באיזה דבר שיש במדינה – אחת בלבד או לחילופין בחכמתו, עושרו או גם כבודו – מצורפות זה נוהג בטיפשות וחוטא לצורך בוראו, מכיוון שכל אלה שייכים לאלוקים באופן עצמאי.
מעבר למטרה זו, התורה עצמה (דברים י"ז) אוסרת בנושא המלך להרבות סוסים, יצור ועושר - "לבלתי רום לבבו מאחיו"! מלך – ש יש עלינו להם סמכות ורוממות רשמיים ומוצדקים – מוזהר מפני ש הגאווה; הרי כמה צריכים להיזהר כל אדם רגילים כמונו?
אך ורק וכו' שני שְעות-תפנוקים נותרו לי עד לנחיתה, ואני אינם אתן להרהורים המציקים להפריע את אותו שלוותי. תרגילי הקטנוניות הטריוויאליים הנ''ל ממש לא מותאמים לכם. כך, מנוקה ומטוהר, המתנתי להגעתנו אל מדינה ישראל הקודש.
ובכל זאת… דבר או לחילופין באמת איננו נעשה אף אחד במחלקת התיירים?
נפרד הסתקרנתי. נטול קישור לישיבתי למעלה; קל מאוד תהיתי. אם ישאר מהם כזה מחלקת תיירים ללא נוסעים? תא נוסעים פנוי לחלוטין: משמש דבר שהיה כדאי לבחון. אבל באופן תיאורטי, בוודאות.
קפה ועוגה
אם אקום מהכיסא, אצא מהתא, וארד במדרגות הלולייניות... תשע מדרגות. למטה פניתי לעבר ירכתי המטוס, הסטתי את אותה הווילון והצצתי פנימה. מולי קיימים ילדים קטנים פרועים, דיילים חסרי סבלנות, תור רוב רובם של לשירותים, דפים ופסולת בנושא השטח, אמהות מחתלות תינוקות, 200 נוסעים דחוסים עם.
הנחתי לווילון להתחיל לגור שוב פעם למקומו, עליתי במדרגות, נכנסתי למחלקה העיקרית, ושקעתי במושבי. המחלקה הינה חסר דאגות, והדיילת ציידה השירות בעוגה שונה ושאלה איך אני רוצה אחר הקפה שלי.
אך הראש שלי נקרא בתחום אחר. חלום או שלא, ידעתי שהרמב"ן אלינו אינה נהיה מתנסה באופן מעשי בקורטוב מאותה תחושת רווחה שחלפה בי, כשראיתי את ההמון הגודש את אותו מחלקת התיירים.
ואז, הבנתי ארבע מידע מדוייק חיוניים ברורות:
לצורך לקוחות רבים נלהבים לא העפילו לגבהיו הנקרא הרמב"ן, חטיבה ראשונה מחייבת חטיבה שנייה.
"גַּבְהוּת הלב" שמפניה מזהירה את הציבור התורה, מכוונת אך ורק למלך שמתנסה בגאווה יומיומית, אבל לכל אדם. בגלל הכול – בעצם מושב רב יותר בחמישה סנטימטר ועוד 10 סנטימטרים למתוח אחר הרגלים – עשויים לעשות גישה שהיא "רום לב".
בלבד שהלב האנושי העדין זקוק למישהו מעליו, הנו כמו כן חשוב מאוד מישהו מתחתיו.
בהרבה יותר אפשר להמצא יהודי שטס במחלקה המקדימה, מאפשר לקרות יהודי מהמחלקה הראשונית.
*הובא ברשות פעמים רבות בגלל The Shul Without a Clock, בהוצאת פלדהיים.