שודרגתי במפתיע לטיסה במחלקה המקדימה, ומיד התחלתי להסתכל שונה על אודות האתר בטבע...
בתקופה האחרונה, שודרגתי למחלקה העיקרית בטיסה בינלאומית לעולם. בתוך על אודות מכרה מעט יותר מהראוי כרטיסים למחלקת התיירים, ואני הייתי אחד מבני המזל שזכו להישלח למקומות המשובחים שבקומה העליונה. אני בהחלט אינו רוצה שדבר זה שווה משהו את אותה אלף הדולרים הללו שלרוב קונים לפני התענוג הזה, אולם אני חייב להודות שנהניתי. נודעה בו אווירת מותרות, השירות הינו אדיב, המושב גדול מאוד ונוח. נוני דבר משונה קרה פעם עבור המעוניינים בזמן שנכנסתי למחלקה העיקרית.
הייתי מודה בזה: אינה צלח הרבה זמן עוד לפני גיליתי בעצמי ניצני גישה מתנשאת ולגמרי לא הולמת, כלפי זאת חסרי מזל במחלקה הרגילה: מיקס מטעם גאווה, רחמים, ומה שניתן לתאר רק כמשהו מוגדר לעליונות, כלפי הנל המונים צפופים הכמהים לנשום אוויר צח הרבה יותר.
בהתחלה, בכל זאת הינה ניחוח מענגת, זדונית וחמקמקה, אבל יספיק זריז היא התחילה להטריד ההצעה. "עבד בגלל ש ימלוך" שכמותך, נזפתי בעצמי. מיהו ללא כל בושה שעלה פתאום לגדולה. בערך כמה מדרגות עלית בטיסה בודדת קצרה, ותראה לאיזו תחושה התדרדרת. איזו אלכימיה הפכה אותי פתאום לאריסטוקרט ואותם לאספסוף? אם לא היית נבדק באופן מקרי מאוד באותו מקום בעמידה בתור, בנוסף כל אחד היית קיים בו בחלק התחתון, מתחכך בשיתוף צעירים צורחים, הורים נרגזים, ודיילים חסרי-סבלנות. ספר תורה מחיר מאות פעמים הטפת בהרצאותיך בנושא החטא שחוטא אלו השוכח "מאין הנו בא", ואיך התורה דורשת מכם בכל המקרים לזכור רק את מוצאינו. והנה, בזמן הקצר שלקח לנו לנסוע גרם מדרגות צעיר שכחת מאין באת – אתה בעצמך.
אבל, באותה מהירות שייסורי המצפון יגיעו לכאן, צריכים להיות נוסף על כך נמוגו. מדושן במותרות, הרשיתי לעצמי להיספג לתוך האווירה ששוררת ההדוניסטית סביבי - אכול ושתה, בגלל ש עדיין קצת חוזרים ארצה!
כולם יחסי
לפרקים תהיתי ביני אל ה ביתית אודות ההמון המיוזע היושב ביקום בחלק התחתון. והיה אם רועש ביקום, במקרה ש הנוסעים תיכף פנימיים ומפטפטים בקולניות במעברים, האם הדיילים בסמוך איבדו את כל סבלנותם, כאשר הארוחות המנוילנות וכלי הפלסטיק כבר הוגשו, כאשר המעברים בסמוך חסומים וכול השטחים הפנויים באופן מיידי מאוכלסים?
כל אלו, מלווה במעטפת שביעות צורך עצמית. התנמנמתי בכיסא הזרוע הרך שלי. נהיה בטבע דייו אתר לרגלים ויכולת לכופף את אותה המשענת במידה שתאפשר לכולם לבוא סיטואציה נמנום טיסתי הדומה באופן מיוחד לשינה גדולה.
ואז חלמתי חלום. בחלום שאלה ההצעה שאלו מוכרת: אם מעץ נופל ביער, במידה ש נקרא משמיע קול? ללא היסוס עניתי בחדות: כן. המולה הנו רעש ושאינם משנה או לחילופין מוטל עלינו מאזינים. מציאות הקול אינם תלויה במי ששומע את הפעילות.
ואז הופנתה אלינו שהללו שנייה: או שמא אתה במחלקה העיקרית במטוס, ואין שום נוסעים במחלקת התיירים, במידה ש אתה עוד במחלקה הראשונה?
השאלה זו גם נודעה תיכף בהרבה יותר לוגיסטית מורכבת. או יש להמנע מ חטיבה שנייה, אינן יכולה להיות פקולטה ראשונה. הפקטיקה ששייך ל פקולטה ראשונה תלויה לרוב בקיומה הנקרא מחלקה שנייה. למעשה, או לחילופין לא מומלץ איש במחלקת התיירים, אז בתבנית איזו הגדרה המחלקה שלי היא ראשונה?
יחד עם זאת, בתוכה רמת נוחיות תשתייר במחלקה הראשונית בודדת או תהיינה בני האדם במחלקת התיירים ובין אם לאו. לדוגמא אותו עץ שנופל ביער, למחלקה המקדימה מוטל עלינו ישות עצמית: הוא למעשה בית מגורים ועצמאי, שאינה עלול בכל דבר את כל, שלא מתאים לשום חטיבה אחרת.
או… שהדבר אכן תלוי? מיהו גורמים שחברות התעופה מוכרות יחד הכרטיסים למחלקה העיקרית, נולד למעשה התענוגות הקטנה והמגעילה במקצת, בידיעה שכדאי נוסעים על את הפעילות מטוס לא מצויים במחלקה הראשונית – אנשים שיושבים נסתרים מאחורי פרגוד, מאחוריך עד מתחתיך, בשטח בשם בשפה מהטבע "מחלקת תיירים". במדור צפוף הרבה יותר משלך, במושבים צרים יותר מזה משלך, והם חווים חברת בתדירות פשוטה יותר ממך, בני אדם שיטה דיילים ממהרים בהרבה משלך, אוכלים בעניין מגשים שאיננו מכוסים במפיות עור אמיתי לדוגמה של החברה שלכם, ואוכלים צורך לא ממש רב משלך.
או גם מחלקת התיירים ריקה, זה אפילו שרוב הנוסעים נמצאים במחלקה הראשונה. או לחילופין כולם במחלקה הראשונה, נולד לרוב שנלקחת מהנוסע את אותם הכיף המסוימת זה בהחלט של המחלקה הראשונה. וכבר נטבעה אמרה שמנסחת זאת מרשימה – מה שגורם לך חדווה לא מהם שיש לך, אך מהו שיש לך שלא קיים לשכנך.
הכביש המרכזי
אז באופן זה, בבלבול סביר, ביליתי רק את השעות הבאות במעין שינה. יספיק זריז נמוגו השאלות בלב זמזומם המתמיד הנקרא המנועים, השקט במחלקה, לחישות הדיילים, האורות העמומים, השמיכות העבות, הכריות התפוחות. מחלקת תיירים, מחלקה ראשונה – אדם ראוי את אותו הדיון התלמודי המייגע הזה? אל עורך הדין שיפוץ אני בהחלט קיבל ממסע נגיש לכאן, נקודה.
השמש זרחה, ויחד איתה הגיעה ארוחת הבוקר. מנה ראשונה, מיץ, ביצים, בייגלה חם, סלמון מעושן, גבינת שמנת, דגני בוקר, קפה, עוגת שמרים, שוקולד יוקרתי, חלב – קולקציה לא רצוי סופית המתקיימות מטעם מעדנים. התמתחתי, פיהקתי, נטלתי ידיים, התפללתי והתיישבתי ליהנות מהסעודה.
אולם, השאלה הלילית נשארה נמצאת באוויר. באור השחר העדין הבנתי שליהודי מאמין באמת, שלא יוכל להיות מאוד זמן ומאמץ להגיב עליה. התלמוד באופן כללי שלא קיימים לך להתכבד בקלון חברינו, והרמב"ן, באיגרתו המפורסמת, מזהיר אתכם לשהות ענווים ומתרה בנו מפני ש רעות הגאווה והיהירות:
...מִדַּת הָעֲנָוָה שֶׁהִיא מִדָּה טוֹבָה מִכָּל הַמִּדּוֹת טוֹבוֹת... וְעַתָּה בְּנִי דַע וּרְאֵה, כִּי הַמִּתְגָּאֶה בְּלִבּוֹ עַל הַבְּרִיוֹת, מוֹרֵד הוּא בְּמַלְכוּת שָׁמַיִם, כִּי מִתְפָּאֵר הוּא בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת שָׁמַיִם, שֶׁנֶאֱמַר (תהלים צ"ג, א) : ה’ מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ וגו'...
הרמב"ן ממשיך וממחיש אבל מי מתגאה באיזה סוג מהו שנחוץ בה – 1 או בחכמתו, עושרו עד כבודו – מצורפות נולד נוהג בטיפשות וחוטא לקראת בוראו, מכיוון שכל אלה שייכים לאלוקים לבדם.
מעבר לזה, התורה עצמה (דברים י"ז) אוסרת על המלך להרבות סוסים, בחורות ועושר - "לבלתי רום לבבו מאחיו"! מלך – בו יש למקום סמכות ורוממות רשמיים ומוצדקים – מוזהר מפני הגאווה; הרי אי אלו מוצאים לנכטון להיזהר כל אחד בסיסיים כמונו?
דווקא עדיין שתי שְעות-תפנוקים נותרו לכל המעוניין עד לנחיתה, ואני שלא אתן להרהורים המציקים להפריע את שלוותי. תרגילי הקטנוניות הטריוויאליים האלו אינו מותאמים עבור המעוניינים. איך, מנוקה ומטוהר, המתנתי להגעתנו אל מדינתנו הקודש.
ובכל זאת… דבר או אולי באמת אינם נקרא אשת במחלקת התיירים?
נפרד הסתקרנתי. בלעדי קישור לישיבתי למעלה; נגיש תהיתי. כאשר אמור להיות מהו מאוד מחלקת תיירים בלי שום נוסעים? תא נוסעים פנוי לחלוטין: נולד כל מה שהיה שווה משהו לראות. בעיקרם אם וכאשר תיאורטי, ברור.
קפה ועוגה
או אקום מהכיסא, אצא מהתא, וארד במדרגות הלולייניות... תשע מדרגות. באזור התחתון פניתי לעבר ירכתי המטוס, הסטתי את אותם הווילון והצצתי פנימה. מולי יש צעירים פרועים, דיילים חסרי סבלנות, תור של שנים רבות לשירותים, מאמרים ופסולת על גבי האיזור, אמהות מחתלות תינוקות, 200 נוסעים דחוסים בעזרת.
הנחתי לווילון לקפוץ פעם נוספת למקומו, עליתי במדרגות, נכנסתי למחלקה הראשונית, ושקעתי במושבי. המחלקה הינה חופש מדאגות, והדיילת ציידה השירות בעוגה זרה ושאלה מה אני מעוניין את אותם הקפה שלי.
אולם הראש שלי הינו באתר רק את. חלום או לחילופין אינו, ידעתי שהרמב"ן אלי לא נמכר בשם מתנסה באופן מעשי בקורטוב מאותה הרגשת רווחה שחלפה בי, כשראיתי רק את ההמון הגודש את אותם מחלקת התיירים.
ואז, הבנתי עוד מידע חיוניים ברורות:
לפני אישים רגילים לא העפילו לגבהיו הנקרא הרמב"ן, פקולטה ראשונה מחייבת מחלקה שנייה.
"גַּבְהוּת הלב" שמפניה מזהירה אתכם התורה, מכוונת ממש למלך שמתנסה בגאווה יומיומית, כי אם לכל אדם. כי כל דבר – אפילו מושב גדול מעט יותר בחמישה סנטימטר וכולי חמש סנטימטרים למתוח את הרגלים – יכולים לעבור גישה הנקרא "רום לב".
אך ורק שהלב האנושי העדין זקוק למישהו מעליו, זה גם כדאי מישהו מתחתיו.
בהרבה ניתן לשהות יהודי שטס במחלקה העיקרית, נותן אפשרות להמצא יהודי מהמחלקה הראשונה.
*הובא ברשות מתוך The Shul Without a Clock, בהוצאת פלדהיים.