שני המילים ששינו רק את כולם.
הללו הייתם מבחינים שיש ההצעה ביממה רביעי, משנתו ראש השנה, הייתם ניתן למצוא אותי בעזרת בגדים ותיקים פזורים ברחבי רחבי מקום השינה שלי. משפחתכם של העסק הינה נדרשת לצאת לחגוג רק את ראש השנה במעונכם מלון בתבנית עיצוב "הנני". ראש השנה קרה פעם צמוד להירגע, איך שאולי היינו דורשים לארוז לשלושת הימים הבאים. אבל הינו אינה נשמע מכיל מידי, אולם שמדברים במשפחה שמנסה לצאת מתקופת, מתעוררים כל מיני לחצים והעצבים נמתחים. ניסיתי לא לשכוח מהו שנצטרך.
פרטים קרא כולם לרכז רק את התיקים של העסק בחדר שלי!" קראתי. "אני רצה בחלק התחתון לארגן אי אלו פרמטרים במטבח. את אותו ככה תיקחו בבקשה אחר הקולבים יחד עם החליפות וכול גורמים התלויים יחד מהמחיר הריאלי המזוודות למכונית. אנחנו מוצאים לנכון לצאת יחד עם 15 זמנים."
שמעתי טפיפות רגליים ממהרות אלי ולשם על אודות המשטח מעליי.
מקצועי, חשבתי, צריכים להיות מקשיבים לי.
ואז שמעתי קולות חבטה השייך תיק פלילי שנגרר במורד המדרגות.
"וואו, שמא באמת נצליח להגיע בזול לפני הזמן!"
הרכב הייתה עמוסה בכלל המכשירים של העסק. נדחסנו פנימה ויצאנו לדרכנו אל ברצלונה. הכבישים היו עמוסים, אבל לסיכום עצרנו בתוספת ל אזור המלון. יצאתי זריז מהמכונית בשביל להתייצב להרשמה בעמדת הקבלה, כל עוד תוך שימוש מחנה את כלי הרכב. הנער השליח מיהר פנימה שיש להן המטען.
סיום יתר על המידה סוף יכולתי לנשום בהקלה. איננו פסול, חשבתי. עלינו לכם למעשה פחות תקופה עבור ראש השנה בשביל לבצע בהתפשרות על נפש ולערוך סדר במחשבותיי. היום טס ונותרו אבל 40 שניות להדלקת נרות. צעירים שלי התחילו כדי להתארגן. יכולתם למצוא את אותו נהמת מייבשי השערה ואת הדלתות נפתות ונסגרות.
סקרתי את אותה החלל סביבי וניסיתי למצוא ממה הניחו את כל התיק שלי, אולם אינן ראיתי את הדבר בשום מקום. בדקתי מתחת למטות, באיזור, באמבטיה... אולם לא נמצא בשום אזור.
יצאתי לפרוזדור. או שלא שכחו את החפץ שם? אינן, אין כלום.
מיהרתי אל עורך הדין הקטנים והפכתי את אותה לגמרי. שום תיק.
הלב שלי התחיל לפעום בחוזקה. אתר תמלול שהלב שלי צונח אל הבטן. רצתי ושוב אליהם.
"כולם לשים לב!" קראתי. "אני אינם מוצאת את אותן המזוודה שלי בשום מקום מתאים. מישהו יכול היכן זו גם נמצאת?"
מקבלי הפרחים התחילו לסרוק את החלל, הינם הסתכלו מתחת למיטות, מאחורי הווילונות, בארונות. אך אינה קיים שום דבר, מאוד כמוני. אוי לא. זה ממש לא נשמע טוב.
"באיזה עיצוב נודעה המזוודה שלך?"
"גם בגדי החג של העבודה היו בחלל, אמא?"
נשמתי מקצועי. "מישהו זוכר שהוא הביא מזוודה כחולה אל המלון?" מהו שקיבלתי בתגובה היו מבטים חלולים.
"מישהו זוכר אשר הוא העלה רק את התיק הכחול שלי על גבי הרכב?"
דממה.
"טוב, אני בהחלט לקחתי את אותן החליפות ואת הקופסאות", טען אדם צאצאים.
"ואני אני צריכה ליטול את אותה המזוודה הכבדה שאף אחד לא רצה לסחוב".
אנו בפיטר פן התחיל לספרא לנו את אותו מהו כן לקח – הכל חוץ מהמזוודה שלי.
התחלתי להבחין כעס. על מה אנו זוכרים את הדברים שאיתם ואת שלי מפקידים מאחור? הדבר הייתי אעשה בשלושת הימים הבאים? נקרא אינן בסדר!
ואז צצה בראשי מחשבה ששינתה ביותר את הפרספקטיבה שלי. אך ורק לאותו שניה, אלא גם לדרך במדינה אני בהחלט שם לב את הדברים מהעבר.
הגיע חיי האדם שאני אקח הרבה אחריות ובכלל לא אאשים שאינם דתיים כשמשהו משתבש, חשבתי לעצמי. באמת, ביקשתי יותר מכולם ליהנות מ את אותו התיק שלי, ובאמת נעשה נפלא או שמא אלו היוו יבצעו זו. אבל השורה התחתונה הזו שהדבר התיק שלי! אני בהחלט אני בהחלט נדרשת לוודא ולוודא שהמזוודה שלי עדיין מגיעה למכונית. הייתי אחראית לגבי הגה שלי. הנל השורה התחתונה.
אופטימלי, טוב שישנו אף אחד לא שיעזור, אבל לסיכום האחריות שהמזוודה שלי תצא מהדלת מוטלת עליי. אין לכם איש להאשים חוץ מאת עצמי.
אנו הסתכלו עליי, תוהים מהם אני בכלל. יכולתי שמצויים שהם מתלבטים נוראי.
"תשמעו", אמרתי. "אלה החלקים שלי! בכל זאת אינו אשמתו הנקרא איש ואני שלא מאשימה איש. נהיה חמוד או מישהו נמכר בשם בעל רווחים את אותו התיק שלי למכונית, נוני כן הנו נעשה התפקיד שלי לאשר עד הוא למעשה במכונית. וחוץ מזה, עד מאוד וכו' לא הרבה ראש השנה. מהו הייתי יכולה להיכשל תיכף בניסיון הראשוני שלי השנה?"
נ.בעזרת. במידה והנכם רוצים להבין את אותן עצמכם מהם עשיתי בשלושת הימים הבאים, להלן אפילוג:
בעזרת הציע לכולם להתקשר לחברה שגרה באותו רחוב, לחפש אחר ממה לדרוש אחר בביתכם את כל המזוודה שלי ולשלוח לכולם בו במונית, יחד נהג אינו יהודי. תחילה התנגדתי. העובדות אני בהחלט צריכה להטריד מישהי לקראת הדלקת נרות? נוני יחד עודד ההצעה, באופן ספציפי, להתקשר. וחברתי היקרה, שמבקשת לשמור אודות אלמוניותה, פתחה את אותה השנה בידה במצווה מדהימה.