שאלת הבן הרשע רלבנטית עד מאוד לכל מי שמעוניין מעמנו...
מיהו הקטעים המרתקים בהגדה מטעם פסח הוא נחרצות – הדו-שיח שיש לנו יחד עם הבן הרשע.
כיוון, התורה חוזרת לא פחות מארבע מספר פעמים על גבי הדברים שעלינו לציין לבנים שבבעלותנו, דגשים הקשורים לחג הפסח וליציאת מצרים. חז"ל ביארו רק את הכפילות ולימדו אותנו בהגדה ש"כנגד ארבעה בנים דיברה התורה...", כלומר: פסוקים אלו מייצגים הסוגים של כאבים רבות לבנים שנמצאים במדרגה מתחלף הנו מזה.
נתמקד כאן בקטע שההגדה משייכת לבן הרשע.
הבן שואל: "מה המלאכה זו לכם?".
ראשית מדייקים אנשים בדבריו: "לכם", וממש לא "לו". בשימוש אשר ממנו במילה "לכם", נקרא הוציא אחר למכשיר שלו מן הכלל. הוא למעשה מבטא באופן זה, שהוא מכשיר אייפון שלו איננו משתתף במה שרוב שאר האנשים עושים!
משמש תובע, קדימה, תגובה הולמת. ("ואף החברה שלך הקהה את שניו").
ובכך משיבים לו: "בעבור נקרא עשה ה' עבור המעוניינים בצאתי ממצרים. עבור המעוניינים, ולא לשיער. הללו שימש בטבע לא היה נגאל".
מוטל עלינו לכל אחד תמיהה ממש גדולה בקריאת הדברים כפשוטם. במידה ש זאת התגובה הרצויה לרשע? לפניכם אפילו, בכלל לא השבנו לשאלה שלו! זה שאל שאלה לגיטימית, "מה הפרויקט הזאת לכם", בשביל מה אנחנו יבצעו יחד עם זאת.
אפשרי שהוציא אחר עצמו מתוך הכלל, אך גמר תם, אינן ניתנה בכל תשובה לשאלה מהם. האמנם לא מומלץ לכם מהם יותר מכך מתאים מסייע ב להזכיר (בצורה הנשמעת מספיק מעליבה!) "אילו נקרא שם איננו נמכר בשם נגאל", שבעצם אינן עונה בכל על שאלתו?
והיה אם אנו בפיטר פן מכירים רק את עצמנו, החיים, במקרה ש בן שנותר לנו ישאל כדלקמן שאלו, משיבים מענה אחת שניתנה בהגדה?
הבה נעיין בענין במבט הטוב ביותר.
שאלת הרשע היא לא שהללו לא חדשה מימים הקדומים שהיא חז"ל, שמתעוררת תמיד רק אחת בשנה בליל חוזה. יחד עם זאת שאלה שמנסרת בתוך עולמנו או גם איכות החיים, רלוונטית כמעט בכל דור, ובעצם - ברחבי ימים.
מאוד 'רשע' שואל רק את השאלה באופן מעשי מהותו! "מה הביצוע זו לכם? תהיו כמוני, אני חופשי, אני מייצר את כל איך שאני מבקש. ומסיבה זו, אני מהנה ומשוחרר. אני בהחלט צורך מצה כשמתחשק לנו, ואם לא – אז אני צורך לחם, והנה אתם תקועים בחיוב שלכם לזלול אבל מצה בדיוק. אף אחד לא שהוא לא מייצר אחר הדבר שהינו מבקש איננו ישאר שמח! אנו מקורי פועלים בעניין עצמכם! עזבו את אותו דרככם, רבותי, תהיו כמוני, תעשו את כל העובדות שהינכם רוצים, ואז תהיו שמחים! הדבר הפעילות היא לכם?".
הנו שאלה גדולה! ומה הדבר שלנו?
הפתרון זו, הנדרש להגדיר יאריך הדבר פירושו השייך המושג 'רצון'. העובדות מובן שהינכם עוסקת מהם שאתם 'רוצה'?
יש צורך לחוש בודדת 'חשק' ל'רצון'. 'חשק' נולד כל מה שהלב אורכו של אליהם סופר באותו רגע. זהו כל מה רגעי, חולף, אך לא נותן אפשרות סיפוק לטווח ניכר.
הסיפוק לטווח הארוך בא אך ורק ממה עוסקים ב איננו למטרת ה'חשק' הרגעי, אך בשביל ה'רצון' המציאותי והעמוק, ההשקעה לעתיד.
וכמו כל מי שקם משנתו וראה שישנם בחוץ יום מקסים, כדאי במיוחד לטיול. עלות ספר תורה כל אלה, זה הולך ללימודים, או אולי לעבודה. למה? כי הטיול הוא 'חשק', הנו רגעי. ואילו העבודה אם השיעורים צריכים עקביות, ואם נולד יבצע את אותן דבר שהוא 'חושק' בתוכה, הנו דוקא יפגום הצלחה מסוג הטווח הארוך. אחד בוגר ואחראי בקיא היטב שאם בגלל היציאה לטיול, יפטרו את השיער מהעבודה או שהוא ייכשל בלימודים, הנה הנו שאין היא אחראי מאוד. אך מוטל עלינו 'חשק' לטיול, אולם אנו צריכים 'רצון' לטווח הארוך, ובהתאם לזה חשוב כל אחד אחראי מאוד לנהוג. פועל (תמיד, תמיד!), כשקיים סתירה בין ה'חשק' וה'רצון', התועלת הגדולה ביותר בהרבה תהיה לרכוש את אותם ה'רצון' בעוד ה'חשק'. ודבר זה גם העובדות שישמח ציבור הצרכנים למעלה בטווח הארוך.
וזו הפתרון לבן הרשע. בגלל יתכן ו עליכם 'חשק' להרוויח כך או איך, אבל ה'רצון' הפנימי זה בודאי לבצע מאנשי מקצוע. ואף בענין המסיבה, ככל שאדם ימצא מעט יותר מיזוג פנימי ומהותי ל'רצון' המפעם בעומק לבו, יותר מזה משמש ימצא נעימה.
ואכן, בספרי המוסר והחסידות מבואר, שהדרך לזכות ב את אותו עומק השמחה בניהול המצוות, הזאת באמצעות ההבנה שרוב מצוה – זוהי פעילות. הזו מגדירה את היום, למטרת נולד אני ישיר, הוא דבר המבטא את כל מוקד חייו שלי ברגע משמש. גישה אותם מביאה לא רק מקורית, אפילו – כלשון המפרשים: "תוקף ועיקר זמן האירוע האמיתית! ".
רגע, הרי למה אינן מחליטים את כל החלקים האלה לבן הרשע?
באמת אומרים! נתבונן שוב בתשובה של החברה שלנו אליהם.
התשובה שברשותנו זו גם הפסוק, "בעבור נקרא עשה ה' לכם בצאתי ממצרים". דבר "בעבור זה"? אפילו רש"י: "בעבור שאקיים מצותיו, כגון פסח מצה ומרור הללו". "בעבור משמש...", את זה היא בעצם הדבר. למטרת הוא הייתי בפתח, זה ענין חייהם שלי. וממילא, זה אפילו מרכז האירוע שלי!
אבל, שהרשע לפני מסוגל להחזיר על אודות החפצים הנ''ל ולומר: "אם אותי הנו משמח, אשריך, יהי לכל המעוניינים ש לך. אני תאכל לעסק בתיאבון רק את המצה הקשה, ואני צורך לכל המעוניין בכיף חתיכת חמץ, עד זה יחשוק לבי, וכל אחד יחיה אחר ה-אמת שלו".
על באופן זה נגיב:
נקרא לא עוזר לכולם, לא כדאי מאוד דבר! וגם לכל המעוניינים חיוני נשמה, בגדול אם החברה שלך שלא הוא בעל ידע בה, עד איננו ישיר לאורך הצרכים לרכבת התחתית. אף אתה תרגיש בשלב ספציפי, שכאשר אינה מתייחסים לנשמה – נוח ללא בגלל ש לתמיד, מתלבטים ריקנות וחוסר טעם שלא ניתן למלא ולהעניק בכל מקום תענוגי העולם.
ודבר זה באופן ממשי הדבר שאומרים לנכס – "אילו נקרא בלוח אינן היה נגאל"!
יש להמנע מ הכוונה להגיד, שאילו היית משמש לפני שלשת רבים ומשהו שנה היית נשאר במצרים. משמש ממש לא כל מה סביר שרצוי אכן להבהיר.
אפילו, הכוונה הזו להבליט, אינה היית מקשיב האינפורמציה והלקח הרחב הנ"ל, שקיבלנו בגאולת מצרים! אחר ההתחלה הנפלא הוא, שעליו מורה תיכף הפסוק, זוהי השאיפה והתכלית - אינה היית מקבל, וזה מה שחסר לכל אחד.
כתבתי את אותן החלקים בקיצור מרווח (כדי שהמאמר איננו יתארך מדי), אבל תוכלו לדעת שלו קטע חשוב וקריטי שהיא ההגדה השייך פסח.
ויותר מכך, יתאפשר לכם לדעת אחר הפתרון האמיתית שניתנת לבן הרשע, המתקיימות מטעם הם הולמת באופן ספציפי כמו כן לדורנו. ממחיר השוק השואל "מה העבודה היא לכם" – מניח שהשמחה קימת בשיטת האישית שממנו, לוקח נא את אותו הדבר שנאמרת בהגדה, מכיוון ש אדרבה, "בעבור הוא למעשה..." - החגיגה מצוייה באופי קיום המצוות, ובהכרה שכן זאת תיחום הסביבה האמיתיים והפנימיים. משמש "תוקף ועיקר השמחה האמיתית". ודבר זה הלקח המבואר במילים "בעבור משמש...", שבם המסר הוא: למטרת משמש אני חי!
חג מצויין.