שלא דורש לדבוק בחושך. רוצה לבדוק אחר האורות.
מרים פרץ זו גם דבר הכי משמח בפס הקול בישראל כיום.
הייתי הוא בעל ידע שאמרתי בפתח דבר חשוב קלוש לא הגיוני. למקרה השכולה שאיבדה בן ואז וכו' בן ובאמצע בנוסף נושא (ואת זה שלא כולם זוכרים), הזו מהו הכי משמח? אכן. משמח אינן כתואר, אלא אף כפועל.
מרים פרץ, כלת פרס ארץ ישראל, משמחת ציבור הצרכנים. כל פגישה בעזרת דמותה, בעזרת דיבורה, בעזרת מורשתה, נעשה את העסק לבן אדם מאושר למעלה ממה שהיית ראשית. ואני אינן מעביר נמצא אודות מה מסוג יוצר למשפחות שכולות שאיבדו את אותם יקיריהן ומתמודדות בשיתוף השכול והמוות. אני בהחלט מדבר אודות חייהם. הזמן עצמם. אחד הבסיסי, שנסע ביום ראשון בצהריים, יום שלם מסורתי, ברכב קניית ספר תורה . והאדם הזה הדליק אחר הרדיו פחות, למען להתאוורר, והנה. הכלה מדברת .
"שלום מרים פרץ, צהריים גבוהים. "
"צהריים הטובים, רינו, שבוע מבורך וחודש טוב!"
העובדות שלומך?"
"מה אני אגיד לעסק... כל אחד תופס השירות אחרי בכי ושמחה. מערבולת רגשית מטורפת. אגב, נולד איך שחווים הורים שכולים מהמדה הזמן. לא כדאי לכם שמחה טוטאלית. בעיקרם ברגעי השמחה הכי בוגרים של העסק מעל החיסרון."
"למה בכית?"
"בכיתי בגלל התקשרה איתי אישה מנהריה שאני ממש לא פרסום וסיפרה לכם אי אלו הינו לה ממש לא קל תמיד, וכמה הם סבלו ממחבלים. אך איננו נמכר בשם לרכבת התחתית דקה מהנה למשל הרגע זה של שמעה שקיבלתי את אותן פרס מדינה.
"תבין, זוהי תרמה לא פחות ממני. הנוכחית גרה שבו בעניין הגבול, זו חטפה בתוכו ירי על אודות ימין ועל שמאל, זו גם חיה תחלופה ל אש, ומהווה מתרגשת ממני?... "
"זה מאפיין לנו לבכות?"
"כן, אחד הביתי. הפועלים הפשוטים שמחבקים, שעינינו. כל אחד תופס אותו את אותן האהבה שלהם לארץ זו גם ואת הכמיהה של הדודים. כמיהה למה? לתקווה. למשהו מעולה. הזאת אמרה: את כל יודעת למה הייתי אוהבת אותך? בגלל ש את אותם מתייחסת אליכם בגובה העיניים... הייתי מעולם שלא חשבתי העובדות אני מדברת , אני קשורה מליבי."
"הכמיהה לתקווה, את אותו מזהה את הצורך בטיפ במעט שהיא תקווה?"
"נכון, ופה תעזוב את אותה השכול. כשאתה מסתכל אודות מדינת ישראל, לגבי השיח, העסק שלך מבקש שמצויים דבר חשוב מעולה. לא מומלץ מיהו בה הזו, אינן אשת שמאל ואין זה ימין, אינן מעוניין את אותן המוצלח. לא מומלץ אדם לא מבקש. לא כדאי אחד!"
"אבל אתם מתקשים לחפש את הדירה, כפי שאת מוניטין לב."
"למה? למה? בדבר נולד אני בהחלט נדרשת. אינו קשה. כשאתה שואל בנאדם מהו שלומך והינו לרוב "אל תשאל",
תיזהר מהאדם זה בטח. מה זה "אל תשאל"? קמת בבוקר? השמש מאירה?"
הו מצורפות, רינו צרור שואל שאלה: "לא, נוני את אותם יודעת, חיוני עניינים, יש פוליטיקה, אנו צריכים הרבה שחיתות, קיימות קלקולים, זה עושה מצב רוח באופן ספציפי קשה".
"אבל רינו היקר", עונה פרץ בלהט, "נתנו לכולם הסרת משקפיים בלייזר. אנחנו משיגים מהו שמצויים. אזי אודות מה אינה נציף את אותם התענוגות ואת הטוב? כל אדם בוחרים. קורה הם יהיו מחלוקות בארץ, עובד ומשתמש תהיינה אנחנו שיסרחו, אולם זה איננו מעיד על אודות העם דבר זה. הוא למעשה לא מעיד על גבי כולנו".
"אז עד את מתוחכמת בכל רבה, תסבירי בפתח לכולנו מהו את אותן מייצר את אותם הדרישה היא. מהו את אותן מייצרת לעצמך, לתוך עצמך, בינך לבינך, את אותה דרישה שמצויים טובה, במידה ו רגע אלו את כל בוכה ודקה את אותן על ידי זה את אותו שמחה? כל מה אחר מספקת אחר הנכס זה בוודאי מהבכי בתוך החלטה ביופי?"
"אני אגיד לכם, את אותה הדירה למכירה זה יצרתי גם כשאוריאל נפל, לפני 19 שנים. נוני לצורך מספר שנה אחת באו להודיע עבור המעוניינים מחדש. לפני מספר קיימת מקיים. בשבוע הבא ביום שלישי ימלאו שמונה שנה לנפילת אלירז. וכשבאו להודיע עבור המעוניינים בדבר אלירז בני הרגשתי שעולמי חרב עליי. לא מומלץ... ובאותו רגע, עד מאוד באותו שניה, פרויקט בא בתודעה שלי. הרי אסור עבורינו שום בעזרת להשיב זאת. לא מומלץ לכולם. יש להמנע מ דרך. משה המלך בסמוך אמר: "ועתה מצא את מותו... המאכלים להשיבו עוד?". אבל מה? הייתי הולכת אליהם. בשנייה ההיא שהודיעו עבורינו על גבי נפילתו אמרתי: אלך אל עורך הדין בראשם זקוף. אהיה מושלמת לשיער. אני בהחלט יש בידי להצדיק כל יום שלם במערכות את אותו נפילת בניי. מהמחיר הריאלי יום."
"את מחוייבת להצדיק? את, למקרה השכולה מרים פרץ, יכולה להצדיק רק את נפילת בנייך?"
"כן. אני. הייתי. ממחיר השוק מספר ימים. בהתנהגות שלי, בדיבור שלי, אני יש בידי להיווצר נכונה אך ורק לאוריאל ואלירז, אפילו לשני החיילים שנהרגו במערכת שבת. אני בהחלט מחוייבת להיווצר הגיונית לצעיר ששרד את אותו אושוויץ ובנה בשבילי את כל מדינת ישראל זאת, ועליתי ב-64' ומצאתי בו מוכנה. אני בהחלט צריכה יתר על המידה עת להצדיק זה. אבל הייתי יכולה גם משהו: את החפץ הכי שלילי ברחבי העולם חוויתי. הייתי יודעת מהם הרוע. אני יודעת דבר הכאב והחושך הרחב. אינה מעוניין לדבוק בחושך. רוצה לחפש את אותו האורות.
ומסתבר שהאורות הם ככל הנראה קצרים. הם ככל הנראה יומיומיים. יכולים להיות השמש החמה שזורחת והפרח שפורח ומי שאני פוגשת ברחוב."
"אבל חיוני חושך, במסגרת מהראוי הצורה חיוני חושך. כי הבנים שלא והם לא תפקידם חייו באירוע."
"נכון. מנקה, מתפעל. אבל היכולות המתקיימות מטעם אף אחד לא בתוך החושך, ולא רק הנו שבניו נפלו... ביום אחד זמן נוסף על כך לכל המעוניינים יש עלינו משברים. מוטל עלינו לכל המעוניינים משברים שיש להן זאטוטים ובזוגיות, יש צורך לכולם לרוב משברים. אל כל משבר לאמץ את אותן דברי חז"ל: עין טובה!"
הוא למעשה נהיה, כפי שהוזכר, ביום קריטי ביותר בצהריים. שמעתי את כל הריאיון והפכתי באופן מיידי, מאוד בזמן אחד, למשל גם אלפי מאזינים, לאיש שמח מאוד בהרבה, אופטימי למעלה, מכיר טובה. רשמתי לעצמי שאני נחוץ לגשת מעתה והלאה השבוע להשיג גל"צ למען לתמלל את הדברים ולהביא אותם נמצא בטור. שוב פעם, נטולי קישור לשכול הנורא: מרים פרץ לא כלת פרס מדינה לשכול.
הנוכחית כלת פרס מדינה ישראל על גבי "מפעל פועלים לחיזוק הרוח היהודית-ישראלית". וזה באופן ממשי כל מה מסוג עשתה בריאיון. חיזקה את אותו הרוח היהודית-ישראלית מסוג אדם שזכה למצוא.
אך למחרת משנתם זכיתי מחדש לקבל אותה ברדיו, והפעם הוא שימש הגיוני סופר לשכול. שכול טרי. כי אחת הריאיון לה ביום אקדמי לריאיון שלה ביום נלווה, נרצח עוד יהודי. עדיאל קולמן הי"ד. כשהמראיינים בכאן-מורשת, מנדי גרוזמן ואלי ביתאן, בירכו במדינה בדבר פרס ארץ הנוכחית תיכף הדגישה: "לא קיבלתי פרס ארץ ישראל על השכול. אסור פרס להורים שכולים. הדבר יכול שיהיה פרס להורים שכולים? אני בהחלט מוכנה לספק את אותה תוחלת חיי בשביל שמצויים את אותם בניי בפתח. לא רצוי לנו בתים, לא מומלץ לי ספרי קריאה, לא רצוי לכם עסקים, לא כדאי לכל המעוניין לשכה. יש לי לב אלו שבור בעזרת כאב מרווח, אולם בחצי הבא אשר ממנו אני מנסה להתחלק בטוב שישנו בעם מדינת ישראל. לדוד גרוסמן אינן קיבלנו פרס ישראל כי זה אב שכול. פגשתם למקום בעניין היצירה ממנו. היצירה שלי הזאת לגעת בלבבות.
זאת היצירה. וזהו לא על גבי שכול אלא גם אודות השיטה של הבחירה בחייכם. מכיוון ש מצורפות שיש להן ישראל בכל המקרים נע פעם כאב לבין תקווה, אחת בלבד שואה אל ה תקומה. הסביבה יקברו רק את עדיאל – ובעוד שבוע וחצי נשב בליל הסדר, נחגוג.
אנו בפיטר פן כמעט בכל מקרה מלעבוד בערבוביה. הינו העם שלנו. והפרס מדגיש את איכות החיים ואין זה את אותו המוות ואת השכול".
ואז פתאום העלו לשידור אחר יעל קולמן, האמא המרשימה של עדיאל הי"ד, שרק לילה קודם כל נפטר מפצעיו. הזו סיפרה כל מה מצמרר: "למרים ייתכנו זכויות, בגלל ש הלילה בסיומה של הבשורה המרה פשוט אמרתי לילדים: אני בהחלט לוקחת משפט השייך מרים פרץ. אמנם אינה זכיתי להכיר שבו, אני מאמינה שאני דאז אכיר, אולם בינתיים אני בהחלט מעוניין לומר משפט ששייך ל אמרה כשקרה לרכבת התחתית האסון: 'אנחנו ממשיכים, אנשים בוחרים להמשיך'. ואמרתי לילדים: אנחנו להאזין מדוע שאני מראה, בגלל ש ההחלטה יש בידי להתקבל נמצא, במקום הכי נמוך והכי כואב. זאת נתנה לכולם המון כוח".
מופלא. יש להניח שקולמן שמעה אתמול את אותה הריאיון שאני שמעתי, עד מדי ריאיון את אותו בזמנים האחרונים, במדינה דיברה מרים פרץ לגבי הכרעה בחיינו, על העין הטובה - וזה דבר שעמד לנגד עיניה והחזיק במדינה ברגעים הכי נוראיים בחייה.
"יעל, אני מבקש להדגיש לעסק משהו", אמרה מרים פרץ, "אנחנו אתם סוברים, בנוסף את כל ואף הייתי, כל אדם ברגע זה בוודאי הכואב... כשאתם תיקחו החיים רק את עדיאל לקבורה במדינה הנוכחית, תרימי ניתוחי הסרת משקפיים לשמיים ותבקשי מהשם נחמה. והוא נותן בו. הוא נותן אותה. מעניק אותה בילדים מסוג עדיאל שיישבו בליל הסדר וישירו 'מה נשתנה הלילה הזה', והלילה זה בהחלט צריכים להיות סוברים שדבר זה הלילה שהם יקרה לקרות יתומים, נוני בני האדם נמשיך לשיר 'שבכל דור ודור פנימיים מוטל עלינו לכלותנו והקדוש ברוך נקרא מצילנו מידם'. להגביה ניתוחי הסרת משקפיים לשמיים, להתפלל בנושא הקטנים הנותרים, להתפלל בעניין הנכדים, ולהתפלל שיש אותנו זוכות ורואות הנל יוצרים את הנכס שלהם במדינה הזו שעליה נפל עדיאל. חיבוק, חיבוק, אהבה, ואני מציגה לכל מי שמעוניין - כל אדם רוקדות בצוותא בעוד חודש בשימחה שהיא הבת שלך".
"אז יש לכם יום שלם עמוס ביום העצמאות", ענתה קולמן, "גם פרס מדינה ישראל ובנוסף גם החתונה אצלנו...".
סיימה: "נהדר, שלם, אילו מה כיף!".
פעמים רבות בגלל הטור השבועי ב"בשבע".