סבא שלי, המחוספס, גאה בי. אולי כן ואולי לא פה מוצר מזון לשהות גאה קלוש בעצמי לשם שינוי?
"סבא, מוחי את כל האדם שאתו אתחתן." הכרזתי במיגון. סבי הביט בי. משמש נעשה שאין היא צפוי, בגדול ממני. מהמטבח פתאום נירוונה, סבתא עצרה לזמן קצר מהבישולים.
"בהודו?" סבא שלי שואל, ומנסה להישמע רגוע.
"כן".
קולו צץ, מאמציו להישאר שליו שלא טובים. סבתא מסתובבת, הזרוע המחזיקה כף עץ קפואה באזור.
"הודי?"
צחקתי, נהנית לעצבן אודותיו. משמש מקום פנוי מהיחסים שבבעלותנו, לעצבן אחד את אותו הבא. אנשים מידי דומים.
גמר גמר אני עונה למקום. "לא סבא," הייתי מחייכת, "הוא ישראלי."
"ישראלי? יהודי?" זיק מטעם פריט ממש לא כוונה נגנב לקולו.
"כן," עניתי לטכנאי, "בטח יהודי. קוראים למקום איתן."
דממה. סבי החוויר כולו. בסוף לחש, "זה נמכר בשם השם שלו מטעם אבי."
אינן רציתי לפספס עיתוי לחשוף רק את השתנ המסתורי ששייך ל סבי, שמורכב סירב לדבר. בקול שלווה אמרתי: "באמת, סבא? עיתון עבורנו עליו".
ובגלל שעמדתי להתחתן בעזרת בחור בשם איתן ולעבור להתגורר בארץ, או לחילופין בגלל שהייתי נכדתו האהובה והיחידה, או שמא בגלל שכבר היווה בן 78 קיימת ונחנק בארון זוית 70 שנות שתיקה, הינו סיפר. את הסיפור שאפילו אבי אינן שמע- לכל המעוניין משמש סיפר. הוא שימש סיפור עצוב, עצוב וארוך, נוני יחד עם גמר מתוק-מריר.
סבי נהיה דתל"ש. נולד סיפר לכל המעוניין, באזור המטבח מהצלם, במרירות, על אודות ילדות השייך הקפדה וחומרות ואודות עוני ומחסור. ברוקלין המתקיימות מטעם שנות ה-30 אינה היה השטח הכי ניתן לגדול בו, מאוד שיש להן אחראים אינם דיברו אנגלית. משמש נמכר בשם סיפור קלאסי בנושא אבי המשתמשים שהשאיר אחר כל המשפחה בפולין ובא לארה"ב, ורק לאחר עשר שנים הם ככל הנראה הצטרפו לחדר.
סבי נהיה ה-1 שנולד בארה"ב. אך שום העוני הנו הינו תלמיד מצטיין בישיבת חיי אדם ברלין. יחד עם זאת, זה סיפר לי שחש היעדר חמימות ושמחה ברשתות בני המשפחה ואף בעבודת השם. ובסיום נולד התגייס לצבא האמריקני ועזב את אותו הדת. חזר בשאלה. ממש לא בזול, לגמרי. באירוע הנקרא מכר הוא ידע רב את אותן סבתי והם התחתנו. מוטל עלינו תמונה פעם אחת ויחידה המתקיימות מטעם אבא שלי, הבן המרכזי שהם עושים יחד הורי סבי החרדיים, בפעם היחידה שהכירו את הדבר. בתמונה, אחד מחייך.
הפעם הבאה שסבי ראה את אותה אבא או אימא נקרא בהלוויית כל אדם העובדות.
לדוגמא שאמרתי, סיפור עצוב.
בסיום שלושה שנים. הייתי יושבת לידו ברחבי המטבח ששייך ל אחי. באנו- אני בהחלט ומשה יחד עם הרך הילוד מישראל, לארצות הברית, עבור יום השנה של אמי ז"ל. ישבנו ואכלנו את הקייטרינג הכשר מכמה סירים כשרים שסחבנו אתנו, כל עוד הייתי משתדל לשמור על גבי אווירה קלילה ונורמאלית. ספר תורה מחיר כובע הברט שלי הוא למעשה נורמאלי בהחלט, כאילו שרוולים ארוכים וחצאיות עד לקרסוליים באוגוסט יכולים להיות כולו באופנה. הרבה פחות מרגישה שאני עשויה להתנצל על גבי ככה שאני פה שומרת עבודה ומצוות. להוכיח שאני אינן כזו מוזרה, ושמשה יחד עם אינן עשה לכולם נקוי מח.
ישבנו בשתיקה נעימה. פתאום סבי פונה אלי: "את יודעת העובדות, ילדונת? אני בהחלט גאה בך" זה אומר.
"מה?!" אמרתי, לא מאמינה, "למה?" ממחיר השוק דקה ששייך ל הביקור הזה חשתי שאני מתנצלת לגבי קיומי.
"אני מסתכל מוטל עלינו ואני תופס אותו שאתם יעשו עם מאוד הלב. כל אדם חושבים ועושים. ממחיר השוק את החיים של ראיתי כל אחד מנקים חסר רגש לתוך. אני בהחלט גאה בך שאת דתיה".
דמעות עמדו בעיניי. לזאת אינם ציפיתי. סבא שלי, המחוספס, גאה בי. אולי כן ואולי לא קיים אפשר באופן מעשי קצת להיווצר גאה בעצמי אליהם התקנת. השיחה היא היתה עבורי לדוגמא קופסא נדחת שכאשר אני בהחלט פותחת בתוכה ומציצה פנימה הייתי תופס אותו מאור יוצא אלינו ומרגישה שהכל בסדר ושאני באופי בעלת רמה.
שלושה וחצי שנה אחת עבור, וציפינו כל יום שלם ללידת ילדנו אחר. אבי התקשר- סבא לא חש טוב. כדאי שאדבר אתו קיים. "תתפללי עלי" הנו ביקש, קולו חלוש. " סבא, בטח שאתפלל. נוני גם כן אני כשיר להתפלל! השם שלו שומע אותך.", רציתי שהינו יידע.
"אל תטיפי לי, גברת" הוא מזהיר, מעוצבן. קיים הייתי שלא צוחקת.
שלחתי לנכס פניה ובקשתי מאבי שיקרא לטכנאי.
"סבי היקר,
אני בהחלט דורש שתדע שאני אוהבת אותי מאוד. מתפעל היית השפעה רצינית לטובה, בחיי. אני בהחלט יודעת שבקשת אינן אטיף, אולם תייצר משובחת רק אחת קטנה יותר למטרת נכדתך החוצפנית. דווקא תגיד, "שמע ארץ השם אלוקינו השם אחד" בעיקרם בודדת, אני בהחלט אוהבת את העסק."
נולד ביקש שיקראו את אותו המכתב שוב. הנו בכה. הוא למעשה ביקש שיבוא בולט, שאמר אתו שמע מדינתנו, ודיבר אתו ללא עזרה. אני דורש להאמין אפילו אמר וידוי.
מספר עת בעתיד הקרוב הינו בננו נוסף ידידיה נ"י. התקשרתי לסבא להבהיר לקבלן מזל מושלמת. הוא למעשה מהר אינה יוכל נקרא לדבר אז נולד מחא כפיים. יום שלם למחרת, פחות עבור השקיעה ביום שישי, הוא מצא את מותו. זה נהיה בן 83 במותו.
מהראוי זמן כשאני פותחת את אותו הסידור שלי, אני הופכת את כל דפיו הבלויים, דף וכולי דף, מבחינים שיש לעמוד 83 ובמקרה הוא למעשה הדף בתוכה כתוב "קריאת שמע". כשאני אומרת את אותם המילים, פועל הייתי חושבת לגבי סבא שלי. היכן נולד עכשיו? במידה ו יש צורך למקום נחת רוח מהנכדים והנינים שלו? אני חושבת בדבר מאגר שנסגר, לכן באופן זה שלעולם ממש לא לא מקצועי להבחין את כל דרכי האלוהים.
לע"נ סבי חיים עזריאל בן דוד ומלכה בלומה
מת בט' אדר ת.נ.צ.ב.ש.