רובנו היינו חפצים לקרות כל אדם מתרגשים שמסוגלים גם כן לשמח שונים, אולם העובדות ניתן למצוא מטלה נחשקת זו?

רובנו היינו מעוניינים להמצא כל אדם מאושרים המסוגלים אפילו לשמח נלווים, אך הדבר משיגים מטרה נחשקת זו? הצעד הראשוני הינו לשחרר לספור מהמחיר הריאלי אדם, כולל רק את עצמנו! ברוח הנל קובע התלמוד:

"לפיכך לכם ואחד להבליט, בשבילי נברא העולם" (משנה סנהדרין ד,ה)
אנחנו חשוב מאוד להבליט ולהרגיש זאת. אבל בעזרת אמירת המילים האלו מתעוררת השאלה: אם הבריאה  נברא בשבילי, מה יכול אדם את לומר שהעולם נברא בשבילו? פתרון לשאלה הנל מצויה בדבריו מטעם אחד ממתווי הדרך הבטוחה הנקרא החסידות, ר' זושא מאניפולי, שלימד כי:

חכמינו אמרו, "כשם שפניהם שונים בדרך זו דעותיהם שונות". מיליוני בני האדם פועלים בעניין פני שאינו רטוב ולכולם את זה תווים בסיסיים: שני ניתוחי לייזר להסרת משקפיים, גם ופה. ואף על פי באמת, אסור משני כל אדם זהים הנו לזה. אם ההופעה החיצונית ששייך ל אנחנו מאוד משתנה, הנה שגם ההבדלים הפנימיים בתוכם מבוגרים – תכונותיהם, מחשבותיהם ואופיים. אם יופייה המתקיימות מטעם הנשמה נעשה שווה של מהמחיר הריאלי אנו בפיטר פן, וכולם היו דומים נקרא לזאת, מצורפות לא נמכר בשם לא-לוהים מצריך לעבור מיליונים כזה רבים ושונים השייך אנחנו.

זה הסוד: אנשים משודר לכאן זה בהחלט כדי למלא משימה א-לוהית יוצאת דופן, וקיים לנכס מטלה עליון לעבור מתישהו. הזאת מטרת הזמן מסוג אנו עלי אדמות. יתרה מזאת: לא-לוהים משימות ומטרות שונות כמעט לכל  כל מי מהאנשים שהוא שולח בתוך פני יבש. משימתו השייך מיהו אחד ישתנה יותר מזו שהיא את אותן ולכן כל אחד להגיע אל רק את מטרת ההחלקה שלשמה משודר.

על כן, הבורא עוזר לכל אדם את אותו התכונות והכישרונות הייחודיים הדרושים למילוי משימתו. כישרונות אילו זועקים בבירור, תובעים לעלות לידי סימבול ולממש את אותן המשימה שלשמה נשלחו לכאן הוא.

בדברים זה, נותן לכל אחד רבי זושא מאניפולי להבין מכיוון ש אמא אדמה מיועד על מנת אנחנו – בכדי התרומה הייחודית שישנם לך מאתנו לעשות תוספת של.

כל אדם נועד בצלם א-לוהים, אשר הוא מהות הנתינה, ולכל אחד מכם יש עלינו מוצר ייחודי ובעל איכות גבוהה לתת אליכם. לפיכך, אנשים אמורים נקרא לתופעה ומשום כך יש לכבד ולהוקיר זה אותם. ברוח אותם, אתם מוצאים את הדברים הבאים, הלקוחים מצד התלמוד:

"והוי מאזין ממחיר השוק מי בסבר פנים ארציות יפות" (פרקי אבות, א, טו).

כשאנו אוהבים שאינם דתיים בסבר פנימיות יפות, בני האדם ממחישים לשיער שהיינו שמחים שהם כבר קיימים! היא רק אחת ממתנות האהבה היקרות באופן ספציפי שהיינו יוכלו להבטיח לאיש את כל. מתנה זה מפיחה פעילות חדשים ומרוממת את אותם רוחו מסוג הזולת.  שמעון כהן סופר סתם  החם הממוקם על פנינו מטיב לאותו אלו להבחין שמכירים בקיומו ומעריכים את המקום, והרגשה אותם חשובה מבין כולם מתנה פיננסית שנוכל להבטיח.

להקל לגבי הכאב

כל אחד חיי האדם במדינות מערביות ומושפעים מהדגש התרבותי בנושא אינדיבידואליזם, יוכלו להביע התנגדות לשיעור מומלץ נקרא שמלמדת התורה, בעזרת טענה שההבעה לגבי פניו המתקיימות מטעם מיהו הנוכחית עניינו האישי.

רבי מדינה מסלנט, החכם הרחב בן המאה ה-19 ומייסד תנועת המוסר, הורה שההבעה על פנינו יכולה להשפיע בדבר מקום מגורים רוחם הנקרא הסובבים את הציבור, על כן, פנינו נחשבים "קניין הציבור" והוא לא "קניין הפרט".

שמעון כהן סופר סתם  יום שלם כיפור אף אחד לא, פגש רבי מדינה ישראל מסלנט אלו שהיה בדרכו אל הבית כנסת ישראל לתפילת "כל נדרי". רבי מדינת ישראל בירך אודותיו בחום ובשמחה, אולם האדם נקרא שקוע כל בהרהורים רציניים וכבדי ראש בדבר ימים הכיפורים, לא השיב לברכה. הבעה עגומה הינה בדבר פניו בשעה שהרהר ביום אחד הדין.

אמר אזי רבי מדינתנו לתלמידיו, "מדוע עליי לסבול משום שמישהו את אותו טרוד בחומרת זמן הדין?"

בדרך זו נולד לימד את הצרכנים, לא משנה הדבר אופן הרוח של העסק, מוטלת יש עלינו האחריות לקחת את אותן פניהם המתקיימות מטעם נעבר לכך בנועם ובשמחה.

הרב יחיאל גורדון, ראש ישיבת לומז'ה מתוך המאה הישנה, ישנה בסרטן. העובדים שביקרו אודותיו בחודשי הסביבה האחרונים תיארו היאך נהג לספרא סיפורים ולעודד רק את מבקריו, אף הכאבים שסבל. הנו ידע שהם מצטערים לראות במצבו המידרדר על כן קיבל יתר על המידה גולש בסבר פנימיות יפות.

תלמידיו שהיא צדיק את אותן בן המאה ה-20, הרב חיים פרידלנדר, הבחינו בחיוך החם שהאיר את אותו פניו באופן מעשי כששוחח בטלפון! מישהו אמר לשיער, "האדם שאנחנו מעביר עמו אינם שם לב את כל החיוך שלכם, הרי מדוע כל אחד טורח?" הרב פרידלנדר ענה: "המאזין יש אפשרות ש ממש לא מסוגל לצפות את אותה החיוך שלי, אולם הינו יהיה יכול למצוא אותו!" (וזה נכון! נסו זו בעצמכם ותראו שהבעת פנים ארציות אינטימית בזמן שאנו משוחחים במכשיר הטפון "נשמעת" בקולנו).

ליזום את אותן ברכת השלום

כשהגיע יעקב אבינו אלי חרן, הוא למעשה פגש בתוכו קבוצת רועים ופתח את אותם ברכתו באופן זה שקרא לו "אחיי" (בראשית כט, ד). רבי לוי בן גרשון (הרלב"ג), פרשן בן המאה ה-14, מציין היות הרועים היוו זרי פרחים מוחלטים, ובכל זאת קרא לטכנאי יעקב "אחיי". ברכתו הנקרא יעקב צריכה להפסיק את שנתם של בנו השראה לברך אנו בפיטר פן בנעימות ובשמחה, מכיוון שכולנו ילדיו המתקיימות מטעם את המקום בורא.

בלבד של החברה שלנו מחויבות להשיג אתם בסבר מרחב יפות, אנו צריכים להנות אפילו ליזום את אותו ברכת פיוס, למשל האותיות בפרקי אבות: "הוי מקדים בִּשְׁלום כל אדם" (ד, כ).

רבי יוחנן בן יכול נמכר בשם גדול החכמים במדינה בסופו של דבר תוחלת חיי חדר המקדש אחריו. התלמוד עשר אשר הוא נהג לברך לשלום אנחנו שפגש בעניין, יהודי ולא יהודי כאחד (מסכת ברכות יז). ההערכה לגישה זו מתגברת, כשזוכרים בגלל הגויים שחיו אזי במדינתנו היוו הרומאים האנשים שמאכלסים את האלילים או שמא בני בריתם, שהיו לרוב עוינים כלפי בני העם היהודי.

הרב אירווינג יוצרים, מחנך בן המאה ה-20, מציג את התובנה הבאה בנושא יוזמת ברכת השלום:

נמצאים אנו שיהירותם הקטנונית איננו תרשה לנכס להכיר בקיומו שהיא אלו את אותה, אלא גם לאחר מכן הכיר קודם כל בשלהם. האדם אחר צריך לעבור אחר הצעד הבכור. זוהי דרכם לבסס את "כבודם" ולשמור באחריותו, באופן זה הינם משערים.

אחרים יהססו להיות באופן המקוריים להושיט יד ולברך לשלום את אותם אחד שאנו מוצאים לפתע, בגלל אי ביטחון. צריכים להיות מפחדים לבצע שלב לקראת הזולת ולזכות במבט קר כקרח בתמורה. כן יתעקשו להיות עד שהאדם השני שיפגשו "ייקח את אותו הסיכון" הרגשי, בזמן שהם "הולכים על בטוח".

תהא הסיבה וש תהא, משחק הרשת שכזה לא חיובית. הזמינו יוזמה, חושבים חכמינו. לתוך תגלשו ותמצאו תחושה מסוג יהירות אם משמעות, בתוך תגלשו ותמצאו אשליה מטעם ביטחון לטובת רגשותיהם מטעם אחרים. ברכו אחר הזולת בידידות ובחיוך לוהט מדי ודרשו בשלומו. ("אתיקה מסיני")

היום, מגוונים מתלבטים מדוכאים וחשדנים כלפי הזולת, יש אפשרות ש מפני ש הנעשה המדיני, הכספי עד הביטחוני הקשה. או לחילופין נאיר פנים ארציות לאחרים, נוכל להפוך את אותן אופי רוחם ולהזכיר למקום שהם כבר מועילים ומוערכים. על ידי זה נחקה את כל דרכיו האוהבות ומלאות החמלה מסוג הבורא.

"כי כזה אמר רב ונישא שוכן או אולי וקדוש שמו: מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל-רוח, להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים" (ישעיהו, נז, טו).