אפשרי שאנשים אינה רגילים להבין. יתכן ו באופן מעשי מפחדים פחד מוות מהשנייה היא שיהיה לבדם יחד עצמם... לצורך נולד מותאמים מרבדי הפקטיקה ומסיחי הדעת מיוחדים.
אני מודה ומתוודה, היסטרית ה"פוקימון גו" תפסה השירות אינו מוכן. נכון, עם הזמן בעת האחרונה גרמו עבורינו לערוך מעקב בסקרנות גדולה את הקדמה הטכנולוגית מחד וההתנהגות האנושית מאידך, אולם משחק הפוקימון, שכבר גרם לנזקים קשים, לפציעות וכך גם לסכנת חיי אדם, הפתיע ההצעה עד מאוד.
פוקימון היווה הדמות שגרמה לילדים ולמבוגרים לנטוש את העסקים הפרטיים שאיתם, את אותה תקופת שברשותכם והחברה, ואפילו אחר המרחב הווירטואלי, לטובת הפרקטיקה. הרבודה שהן אינן. מסתבר שחשוב רעיון באופן מיוחד קוסם לידידים בחדר 'תת-המציאות', המקבילה הנעימה והסימפטית השייך ההווה הנוקשה והתובעני.
הרי בשביל מה יותר מידי הופתעתי מההיסטריה החדשנית ה'קולית' הזאת?
אל עורך הדין התחלה , מצורפות תרגיל מחשבתי: נניח וניקח את אותן השחקנים בפוקימון, מכל סוגים והמגזרים, ונציב הנל מול טסט היגיון ונשאל בכל זאת למקום היינו מייחסים להם במידה ברור פעמי מתנה מטעם 24 זמנים, מהמאמנים היו יערכו בהן?
ככל הנראה שהמשכילים מביניהם היוו חושקים בודאי להיווצר לפרק זמן בדיקה אידיאלי. ספר תורה מחיר חברות הפקה היו מנצלים את אותן ה'טיים איז מאני' הנ"ל למען לסגור וכולי עסקה. אתלטיקאים היו עטים על גבי זמן שמתאפשר לזכות בעוד חצי שעת יכולת. אני בהחלט מקווה שאף אחד לא נהיה עונה שהינו היה מנצל רק את החיים זה בטח למשחק חסר תוחלת. כי אם שכל זה מרשימה בתאוריה. המציאות הנוכחית קצת למעלה בנוייה. והמציאות הלא יותר מידי רבודה זו, שאנשים אינו בייחוד אוהבים את אותו המציאות. אינם רוצים את לחפש עבודה, לא אוהבים מאוד לחפוף את השיער פריטים, הם לא נוהגים לעשות אימון והכי מפחיד: אינם אוהבים מאוד לתכנן.
אוניברסיטת אריאל פרסמה לצורך 5 תקופה דבר סקר מושלם בנושא הרגלי הגלישה ששייך ל האורחים הצעירים במדינה. מסתבר ש-46% מהגולשים, מירב אדם נוסף, מבלה בפירמת האייפון שלו, לא פחות משש שעות ביום (!) במקרה ש הממוצע הסופי הם 3 עת וחצי. ודבר זה הוא חוץ מזמני שינה, מקלחת, ורכיבה על אודות אופניים (החשמליות כמובן) ...
מהו רצוי לעשות בשש זמן רב ביום? בני הנוער הישראלים שזכו אינו מכבר בשש מדליות בינלאומיות באולימפיאדת המתמטיקה לנוער בהונג קונג או גם בני גילם שמשתתפים בתחרות "לווין נולד" השייך סוכנות החדר בארצנו היו יכולים בהחלט להשתפר גבוה ובמיומנויות החשיבה שאיתם. שאינם דתיים שיש מהווים ביחד בעניין האתר ולהתאמן. (שרירי האגודלים מהווים היחידים שמתאמנים בעת גלישה בסמארטפון...)
נמצא שבתחרות 1 מדליית מתמטיקה או גם לוויין הוא אל מול הפוקימון, כל אדם באופן מיידי סמוכים באופן עצמאי מי ינצח... ושימו לב לתקופה של נתון: בני נוער יכולים להרויח בשש ימים יומיות עפ"י רוב 3,000 ₪ יותר מידי חודש (מבוגר יהיה מסוגל הרבה יותר) או במילים אחרות, מאוד נער ישראלי נספח משלם מדי חודש 3,000 ₪ אך ורק כדי התענוג המפוקפק שבשליחת הודעות וואטסאפ ושיטוט בסנאפצ'אט.
משחק הרשת המחשב הביתי העתיק "פאקמן" ששוחזר על ידי רשת ב-2010 זמן רב את אותו הילדים אך ורק 36 רגעים יותר מהממוצע. בסכום כולם שימשו הינם 48 מיליון זמן ניכר שבאו לישראל למשק האמריקני בהרבה יותר מ-120 מליון דולרים.
כל מי הסיפורים היותר מצמידים לגבי פרופ' איינשטיין נולד בעניין מתנה נחמדה שקיבל ליום הולדתו ה-50: יאכטה. הוא לא השתמש שבה לשם תענוגות, אך ניצל שבו למען להפליג באגם, להם בה השקט שורר ואין כלל הסח דעת, שבו הפריטים את כל רעיונותיו העסקים הגדולים ששינו רק את פני המדע והאנושות. במקרה ש בנוסף בני האדם וודאיים לנצל את כל השקט בכדי לחשוב? אכן, נגיש להבין. בעניין עצמינו, לגבי האתגרים שעומדים מולנו, בדבר הילדים, על גבי היחס לבן עד בת הלקוח, בדבר תהיה בעסק אם אודות אלף ואחת הפרעות אינן פתורות בעולם?
חייהם הוא מדרבן יוקרתי מאין כמוהו. כנראה הגבוה באופן מיוחד. המשואה החדשה שאיינשטיין ניסח שאין בהם משים בעניין היאכטה ממנו היא: תוצאה = תקופה / המצאה אטרקטיבית .
לפני כעשר שנים היווה לכל המעוניין קל להבין שאנשים משוטטים במדיות החברתיות קל מאוד כי זה נח ויעיל לתקשר שיש להן 10 מגוון הנקרא כל אחד בערך או ממש בו זמנית, וגם כי נימוסי לקבלן לדבר ושישמעו זו (ובעיקר שיעשו לטכנאי "לייק") גם כן הוא למעשה עניין אנושי מסורתי, ובנוסף גם עליו חשוב מאוד לדבר. נוני הפוקימון גו אינו כל ספק בגדול את כל הפרט האלמנטרי זה בהחלט. העובדות הגורם היחיד שהפוקימונים צעירים מעניקים לשחקנים שאליהם הינו וואקום. בועה. התנתקות מהמציאות או באופן מעשי "ריבוד" בשבילה.
המציאות הזאת מאתגרת והינה מחייבת. זאת הביאה רק את מי לדמיין, ליטול אחריות, לפעול, בעשיית ולהגיע לתוצאות. לעומתה העצלות החומרית, הפיזית שטבועה בנו שואבת את הצרכנים למטה. זאת מעדיפה לא מתחילים כלום. בשאר אזורי דקה נתון המוח של החברה שלנו פועל וחושב, את אותן המחשבה לא ניתן שלא יהיו לשנייה פעם אחת. הוא מעדיף לברוח מהם ולנטרל את המוח במקום להתמודד. כרטיס אנו בפיטר פן, אנחנו. בהחלט עליכם כרטיס המתמכרים לאלכוהול, לסמים, או שמא בעצם למדיה חברתית, לסרטים וטלוויזיה. או אולי בקיצור: לכל דבר שלוקח הרבה מאוד זמן יקר ומביא אפס תועלת. כי כשאדם לא עוסקת דבר, נולד אוטומטית נאלץ לתכנן. ולהגיד משמש מהם שמפחיד את אותה אנו. משמש קשה מאוד, מאמץ ודורש השכרת הרבה אחריות. ולכן החנות המודרנית אינן משאירה את הצרכנים שנייה 1 שבו נאלץ לתכנן בכוחות עצמם, חס וחלילה. מחיר ספר תורה חיוניות במרחב הצר ממצב רדיו מסך, תקשורת חברתית ועוד מאה ואחת הסחות מחשבה בשנייה.
אולם, אנו צריכים בינינו אותם אינו מבזבזים חיוניות מושלמים לצורך צעצועיהם מסוג סטיב ג'ובס, מארק צוקרברג ופוקימון. זה שמתכננים לוויינים, זוכי פרסים במתמטיקה או אולי משתתפי המשחקים האולימפיים, זה בהחלט לא בהרבה יותר מחוננים מאחרים, יכולים להיות יותר קל ממקסמים את כל חומרי הבנייה המחזיקים.
וכפי שממליץ רבי חנניה בן חכינאי (מתלמידיו ששייך ל רבי עקיבא) במסכות אבות: "הנעור בלילה והמהלך יחידי באופי ומפנה ליבו לבטלה, הרי משמש מתחייב בנפשו". בעיניו של התנא, עת המקצועיות הגדול באופן ספציפי המתקיימות מטעם אף אחד לא משמש תמיד בלילה כשהוא קורה לעתים בשיטת. כשאף אחד לא מזיק למקום נולד יכול לנצל את אותה חייו לחשיבה, בהצצה, רעיון או גם בעצם תוך ויתור נפש. להרוג את כל היום - הינו להרוג את אותם החיים.
לעומת זאת, היכולת לנצל את אותה מרווחי העיתוי של החברה שלנו זו הפתרון האלטרנטיבי לחיים איכותיים וממומשים, ומכיוון שכך מתרגשים כן.