אני מאפשר מסורה לחינוך מיוחד, אולם שמחתי שהם לא צעירים שלי. אך ורק שלעתים אנו צריכים לאלוקים חוש הומור...
נכנסתי להוראה בטעות. לאחר שסיימתי את אותם הקורס בשיתוף תואר מכריע ביותר בקולנוע, ביליתי ששה ימים בעבודה בשטח, וגיליתי שאני יותר מכך מהמחיר הריאלי אוהבת רק את הנשמה שלי בשביל להעניק שבו לתעשיית הקולנוע. הרי ארזתי את אותו חפציי, וחזרתי חזרה הביתה בחיפוש את כל תוכנית נקייה. מכיוון שהכשרתי התעסוקתית הסתכמה ביצירת סרטים ומלצרות, אינו נודעה לכולם ברירה אבל לחזור בתוך ספסל קורס הנדל"ן, נוספת התחשק לכולם לרעוב ללחם. אמא שלי הייתה מתיר והיו בידה מגוון קשרים במכללה מקומית. אזי אליו הלכתי, והתמחיתי בחינוך יוקרתי.
המסלול המיומן זה בוודאי, האף שהגעתי אל עורך הדין קצת בגלל ש השאיפה ויותר מפני העלות, שינה את אותה משך החיים של. הוא למעשה כניסה אותי אלינו אינן חלמתי להבחין, תחום מוצהר באנשים תוך שימוש חמלה בדבר אנושית, ואישיות ורעיונות שאתגרו אחר תפיסת הבריאה שלי. עבדתי בשיתוף זאטוטים שגם עוררו בי השראה ואף הכעיסו ההצעה, משפחות שהדהימו השירות והותירו אותי אובדת המלצות.
פעם המשפחות השפיעה עליי באופן מיוחד. יצרתי איחוד קרוב בשיתוף 1 ממורותיי, הרבנית טבין. נקרא לה חיוך השייך מיליון וואט, ואישיות תואמת. זו הינה השמש, זמינה ואמיתית. באחת השבתות הגעתי אליה לסעודה, ומה שראיתי שם הדהים ההצעה.
שום את עצם העניין ש שלרבנית טבין היו בעיקר הילדים בכל בית קטנה יותר בהשוואה, שררה בביתה הרגשת מרגוע גדולה. יתר על המידה ילדיה שיש חינניים, שמחים ומנומסים. הינם עזרו בשמחה לאמם להגיש, ושוחחו בחמימות יחד עם כל האורחים. אולם כל מה הכי מדהים בילדים האלו נמכר בשם האהבה והדאגה שלהם לאחיהם המיוחד, בנימין איתן.
בנימין משה בן החמש נמכר בשם מלאך בהיר שער, תוך שימוש חיוך קורן כמו מטעם אמו ושמחה מדבקת. לבנימין חיים הייתה גם תסמונת דאון. מכיוון שעבדתי שיש להן די הרבה משפחות לילדים קטנים יחד עם דרישות "שובים", התרגלתי לבחון תרעומת, ולעתים למעשה נזק מילולית עד גופנית 1 אחים, בדרך כלל בגלל קנאה, בושה או אולי מבוכה. נוני בביתה מסוג הרבנית טבין איננו פה רמז לכל אלה. האחים הגדולים הרימו את הפעילות, האחים ילדים קטנים יותר מזה שיחקו איתו. היה כמובן שרוב המקבלים הנוכחית רוצים את את כל בנימין דוד וגאים בכך אשר הוא מקום מתאים ממשפחתם.
צריכים להיות ראו את הפריטים המשובבים שהיו שבו, בענף להצטער בעניין העובדות אינה הינו בו. זה זיהו את הזכות הספציפית שנתנה לטכנאי לפתח נשמה כל לא רעה, ועודדו אנשים מבני המשפחה לנהוג באותה הדירה. בגלל אהבתם, בנימין משה קיבל לקרות קורן מאושר.
סימני אזהרה
המשכתי להתעסק בחינוך יוקרתי. דאגתי באופן ספציפי לזאטוטים שבבעלותם עבדתי, נוני בסופו הנקרא מהראוי יום שלם, שלחתי בכל זאת לביתנו לתוך המבוגרים והמשכתי בענייניי. הוא מעולם אינו נהייה לקרות עד מאוד עובדי, מפני שהם לא שימשו הקטנים שלי. מקצועי בפנים, שמחתי שגידול ילד בעל בקשות מצמידים שלא שבו אנו עובדים האישית שלי, שום שלעולם ממש לא הייתי סגנון בנושא איך מחשב אישי אף אחד.
הרוב התחלף 9 שנה אחת את אותו על ידי זה, כשהמורה השייך בני הזמינה ההצעה לשיחה והעלתה בפניי 5 מחששותיה. זו הבחינה במסת "סימני אזהרה" שנראה לחיית המחמד שנחוץ לחפש אחר, ודבר זה כל מה שעשינו. גילינו שלמרות שבננו עד מאוד נבון, ניתן לראות אי אלו הפרעות הדורשות התיקון של, או אולי אנו בפיטר פן מעוניינים שהוא יצליח בלימודים, ובחיים.
ההכרה שמשהו "לא בסדר" בילד שלי, עברה בי למשל גל הלם. כל מה אפשרי שלילד שלי יש עלינו בעיה? ויותר מזה, כל מה יכול להיות שאני אינו ידעתי? מהראוי ההשתלמות המקצועית שלי, ממחיר השוק הז'ארגון האבחוני שרכשתי, נוצרו לתחייה בוהה מול עיני: הבראה בענף הנדל"ן, עיבוד חושי, ארגון מוטורי, חברתיות, עיבוד. ראיתי בכל זאת באינספור ילדים קטנים, אולם את זה הייתה הפעם הראשונה בה זה הופך משמעותי עבורי - כיוון שהילד שלו דיברו נקרא שלי.
חשתי רגש של כישלון. אלה אני בהחלט אך מייצר הנל, אם לא אני בהחלט מוכרת לקבלן לאכול יחד עם זאת, אילו היינו חושפים את החפץ למטרה זו, מסוג זה העבירו לכם לנכס יותר מזה. מהראוי ה'אם והאילו' האלה סבבו בירכתי ברור כמו למשל מבזקי חדישות, וייסרו ההצעה כאילו הענין הוא מסוג בני היתה כולה באשמתי.
באומדן מחירי באותה תקופה, תחום עסק קרובה שלי סיפרה עבורנו בנושא בתה שעוברת התמודדות מסורבלת יחד עם הפרעת אכילה. בסיומה של שנה אחת בם זו שלחה אותה למרכזי טיפול ולטיפולים רבים, נמצא ששום דבר ממש לא בעל מוניטין. התקפי הזלילה וההקאות נמשכים, הקשר בשבילה ליהדות ולרוחניות נגוז, ונראה שהנערה צועדת אודות קורסי הרס עצמי. ואותה האמא, שתקוותיה הולכות ונמוגות, שאלה השירות, "מה עשיתי? מהו אינה עשיתי? על מה אני מסוגלת לעבור את זה?"
מבטיחה לכל מי שמעוניין שהתשובה שעניתי שלא הינה שלי. הזאת יצאה ממני כאילו שהייתי בובת תיאטרון והמפעיל דיבר מתוכי. וזהו דבר שהינו אמר: "תארי לעצמך שהייתה בידה אמא מקורי, מישהי נבדל נתפסה צריכה לזרוק בתוכה אל הרחוב. הזאת הייתה מסוגלת בדירות מיד למות, השם שלו ישמור. מפאת נולד שאת האמא לעוזרת, מנקה יש לה מקום מבטחים לחזור לחדר, ואפילו זמן מיהו בעצם להחלים. שמא הוא למעשה שאלוקים נתן לרכבת התחתית ההצעה בעודנו עד, זה חסד שאלוקים עשה איתה. יתכן ו הנו בכלל לא קשור אליך, והכל נחוץ אליה."
הפירמה שלי נרגעה, התעודדה ושמחה בדבריי. זאת הודתה לנו מכול הלב ואמרה לנו שהמילים שלי העניקו שלה מרגוע אמיתית.
מספר שבועות רק את על ידי זה, התקשרתי אליה על מנת לדבר על גבי האבחנה המתקיימות מטעם בני ותוכנית הטיפול אשר ממנו. הנוכחית נתנה עבור המעוניינים אי אלו עצות כל מה להתעסק הכי גבוה בעלי המערכת, ואחר כך האזינה רוב קשב כשסיפרתי שלה איך הייתי מרגישה: שאולי, איכשהו, הינו קרה פעם בגלל שלא אני אמא מספיק מעולה.
סופר סתם ספרדי בה מחייכת מצידו אחר מטעם הקו. "אולי הנו בכלל לא הגיוני אליך, והכל מתאים רק אליו?"
מילים אלו פעלו כי הדבר כמו קסם. הפחד ורגשות האשמה נעלמו. הייתי חושבת שהמסר דבר זה שימש ברכה לשתינו.
אסמכתת אלוקים והאחריות שלי
נזכרתי במדרש ששמעתי 1 אודות נשמות שמחכות בשמים לרדת לכאן הנ"ל. הנישות מביטות מטה ובוחרות בשני העושים שימוש שהן שיש רוצות בעודנו מבוגרים. הן כדלקמן יודעות שההורים האלו עשויים לתת לו בהחלט את אותה מהם שהן זקוקו בנושא יבש. בכל זאת מציגה שלמרות שאולי אנחנו ממש לא מושלמים, אנשים מיועדים החיים כדי לאפשר לילדים של החברה לגדול ולהפוך להמצא דבר שאנו עשויים להיות באופן.
וכשחשבתי בנושא הסיפור הזה, הבנתי לכל ילד יש עלינו בקשות מעניינים. אנו מעדיפים שיאהבו זה באופי האישית לנכס, שילמדו זאת בדרך המיוחדת לו, ושיעזרו לקבלן לדעת את אותה העולם הסובב הנל בשיטת הספציפית לנכס. בני האדם הוריו, רשומים בפתח בעודנו המדריכים והעוזרים שאיתם, בכדי לתמוך אשר בהם, לאהוב ולקבל כעת יחד עם זאת בלעדי תנאים, לראות יחד עם זאת לדוגמא שאנו, לזכות ב רק את המשימה הייחודית של הדודים בשאר אזורי הלב, וללמד זה להעביר זמנם את כל איך. התפקיד שלנו הנו בנוסף נגיש להדהים, ואפילו הכי מאתגר בעולם.
כאם לילד "בעל דרישות מיוחדים", אני מסוגלת לשנות את כל ציפיותיי מהילד שלי ומעצמי. נעים שלי נקרא מתנה מאלוקים, ועלי הוטלה האחריות הרצינית לשמור להמציא אותו בתבנית שהותו בנושא פני האדמה. מהו צריך להיות הנו מהר הטומן שהיא אלוקים, אינם שלי. מהם שאני מסוגלת להעביר זמנם הוא לאהוב את הדבר יותר מכולם שאני יכולה. כוונה שאני עוסקת טעויות. אך במקום להלקות אחר באופן עצמאי על החברות, הייתי זוכרת שחתן השמחה זה בהחלט בחר אותי; אולי כן ואולי לא ה"טעויות" שלי הן מציאות הדבר הכרחי על מנת לסייע לקבלן – ולי – לצמוח.