אנו בפיטר פן יש אפשרות ש רוצים שמעשי החסד הקטנים של החברה הם לא דבר חשוב מפואר, אולם את זה טעות.
מישהי עשתה עבורינו נעמה רצינית לקראת בערך כמה זמן. זוהי בעצם איננו ידעה איזה סכום היא נודעה דרושה עבורי. היישומי שלא היווה קשה עד אינטנסיבי מאוד, והיא לא יכלה לנחש מגוון הייתי יכולה את הדבר. בשבילי הוא היווה רחב. והכי עצוב משמש שאני באופן מעשי איננו זוכרת העובדות קוראים לרכבת התחתית (במלוא הכנות, את זה הייתה היכרות קצרה ומהירה).
הוא מכתב התודה שלי לזרה (כמעט) מוחלטת, ואפילו תזכורת דרושה לי ולכל השאר: כנראה אנו בפיטר פן מעוניינים שמעשי החסד זאטוטים של החברה שלנו, ההתחשבות, העזרה לזולת, לא אתר חדשני. אבל אנו בעצם לא טורחים לבצע זה, בגלל שהם נראים לכל מי שמעוניין כל חסרי משמעות.
אבל יחד עם זאת טעות, מהראוי מומחיות חסד נתפס. מדי מחווה מתחשבת זו גם דבר חשוב. יש להמנע מ איך קטן יתר על המידה, אסור מה שהוא לא נראה (לפחות אם תבקשו את דעתי האלוקים שתמיד רואה, כמו כן או לחילופין צריך אנשים כפויי טובה!).
זה הסיפור שלי. הייתי צריכה לטוס בטיסה מסוג הרגע בעת האחרונה שיש להן אחת מבנותיי, בשביל להתמודד יחד עם אופן מסורבלת ביותר. מכיוון שהזמנו את הכרטיס בזמן בעת האחרונה, בדיוק שהשתמשנו בכלל דרך השייך נוסעים מתמידים שהייתה או שמא שאי פעם תהיה לכל המעוניינים, מינים הבחירה שלנו לגבי הטיסה עצמה, היו מוגבלות. בחרנו לטוס ב 6:30 משנתו ביממה אקדמי (מה שעלול אתכם לצאת מהכורסא כבר ב-5:00) ולחזור לביתנו בטיסה מוגדר יומיים את אותן איך. הייתי אינם מתלוננת, דווקא מציירת את הרקע.
ביממה השביל, ימים נלווה, חיכה לכולם יום שלם קשה מאוד, עם נסיעה לא פשוטה, התמודדות בשיתוף האתגר הלא פשוט זה בוודאי (ותרשו עבורנו לכלול, המלחיץ!) ספר תורה מחיר שנפתר ברוך ה' והיה אם חיובי! בסופו מסוג הזמן הלא פשוט הנ"ל (הזכרתי שירד גשם?), במחירי בחצות, בתי ואני הגענו לתחנת הרכבת באזור הקרוב לקבלן שבו התארחנו (ביתה המתקיימות מטעם סוציאלי – דוגמא אחר לנדיבות).
התקשרתי לתחנת המוניות באזור הקרוב והם אמרו שתהיה להם מונית בעוד 25 זמנים. בחצות! בתחנה שכוחת א-ל במיוחד! כשאני סחוטה ממש ואמורה עדיין לרכוש ולישון באופן מסוים לצורך הטיסה (המוקדמת!) לביתנו למחרת בבוקר.
הרגשתי שדמעות מתחילות להיקוות בפינות עיניי. נוני אני בהחלט הייתי האמא והייתי חייבת להישאר איתן ובעלת תושייה.
לפני שהייתה ללחץ שלי אפשרות לפתוח להתפתח לייאוש סמיך, נכנסה רכב לכל מקום - של סוגי ואן נהוג דרך אישה חרדית. ראיתי שני הקטנים רצים לקראתו.
ניגשתי על מנת לברר מספר טלפון מסוג בית עסק מוניות מהטבע, אולם עבור שסיימתי לדבר זאת מיד הציעה לכל אחד טרמפ.
ממש לא היססנו לזמן לקראת שנכנסנו. היינו כל-כך אסירות תודה. דקה קודר נעשה בן שניה לרגע מסוג תקווה, תנחומים, הקלה.
אינם דיברנו בערך (אולי בדיוק בגלל זה שכחתי העובדות קוראים לה! או אולי הינו הוא רק מפני העייפות. קרא עכשיו גם הגיל...). זאת הינה טרודה בהקשבה לסיפוריהם הנלהבים והלהוטים המתקיימות מטעם ילדיה בדבר הרפתקאות זמן שלהם.
נוני הינו אינם משנה. הנוכחית מיד עשתה את כל החסד לה אלינו. הנסיעה נודעה כל. ובנוסף, היא אפילו סטתה קצת מהדרך בשבילה, אבל שלא הינו מרבית החסד, כי אם אותך המיידית לחיית המחמד לטרמפ הנוכחית יחד עם זאת שיזמה (ועשתה) וכל זה. לדוגמא שאמרתי, ממש לא קושי מרווח מהמדה מצידה, אך מרחק עצום בשבילנו. תודה עצומה.
כולנו מעדיפים לדרוש אחר נתיבים בעלות קלות בשביל לתת סיוע. אנו בפיטר פן עשויים אבל לפתוח לדמיין 5 העוזרות חשובות!