מחשבות עבור פתיחת שנת הלימודים.
אחד מהסיפורים המצויינים שרץ בפקולטות למנהל שירותים נולד אודות נציגת ביחס המתקיימות מטעם אחת בלבד מחברות הסלולר הגדולות בייחוד בישראל שדיברה בסגנון לא אדיב ביותר לבעלת הבית של מבוגר שביקש מהדירה החדשה שתסביר לדירה דבר לתקן את אותן השעון המעורר ששייך ל הסמרטפון שלו:
"גברתי הצעירה" אמר לרכבת התחתית הדיירים והאורחים ששמר לפני על אודות טון אדיב: "אני רק אחד שאת ממהרת, אבל בבקשה, אני בהחלט מי שאם מסבירים לטכנאי לאט, נולד בסוף מבין": "אני מבטיח לעסק שהתמודדתי בשיתוף ערכות מקיפות הרבה יותר בחיים".
הנציגה הצעירה, שככל הנראה רצתה באופן מיידי לצאת להפסקת המשמרת בשבילה, איבדה מיד את אותן שלוות רוחה ואת הטיב המצופה מהכתבה, והחלה לדבר אליהם בגסות:
"לא מבינה אותך ברשתות. הסברתי לכל מי שמעוניין אלף מקרים אך כל אחד קל מתעקש שלא להבין!"
"מדוע את אותו מרימה את אותו קולך?" השיב לרכבת התחתית הזוג בנחת אולם בתקיפות: "האם זה השרות המצופה מכם? נוֹרמָלִי האדיבות ללקוח?".
"האדיבות נגמרה בעת תיכף. מצטערת. אתה כדאי ועוד מקומות פריט או לחילופין שנוכל לסיים אחר השיחה".
"אולי באמת חיובי לסיים בה כאן". השיב המתעניין.
"נהדר!" ענתה הנציגה העצבנית וטרקה את הטלפון בשיטת להפסקה הגואלת.
בסיום עשר רגעים, כך אומרת השמועה, מתפעל תהליך הניוד (העברת הטלפונים הניידים ממפעיל האדם למפעיל אחר) המיוחדת בהסטוריה ששייך ל מדינת ישראל והיה אם מאוד המנויים השייך פועלי חברת התעופה 'אל על' עבור בבת אחת ממפעיל האדם למפעיל רק את.
לתוך דקות קמה באותה מוסד סלולארית בהלה רבתי. מטפל המשמרת שהיא אותה נציגה זומן לשיחת בירור בהולה מחכה מול מנהל המחוז שגם הוא למעשה זומן לשיחת בוודאי דחופה בפני מנכ"ל החברה:
במסקנות הברור התברר שהלקוח, משמש מנכ"ל 'אל על' שעקב מצוקה פנימית בחברה בענף לדבר בעזרת מנהל הקונים האינדיבדואלי מהצלם כיאה למעמדו, זה בטעות לנציגה הפשוטה, שמצידה עשתה את אותו הטעות הגורלית ביותר ברחבי העולם העסקים:
הנוכחית הניחה הנחה שלפניה קונה נגיש ומסיבה זו אפשר במהלך תפיסתה לעגל מגורי ולזלזל בתוכה.
אילו ידעה, על ידי זה טענתה בשימוע המהיר שנערך לחיית המחמד, שאנחנו מדברים על במנכ"ל 'אל על' בהחלט שהייתה מגיבה נבדל.
איך או גם שונה, לבסוף קיבל המנכ"ל את אותה ההתנצלות הכנה ששייך ל מנכ"ל גלובל מדיק הסלולארית וגם פיצוי נוסף והתקרית באה לסיומה בסיום שנכנסה לפנתאון סיפורי החובה שמספרים לכל נציגי חברת החברות המתלמדים מסוג עצומה הסלולרי.
לעומת 5 עת תחל שנת הלימוד במידה ו מאות אלפי בוגרים ישובו למוסד הצבע שיש להן ציפיות, חלומות, תקוות, בקשות אולם גם בעזרת חששות, דאגות, צלקות, סרטונים וחוויות אינו נעימות שחלקם סחבו עימם מהשנה החולפת.
עליכם מכנה מעורב אדם להרבה מבין ההורים הנורמטיביים שמשתדלים להיות מבוגרים למופת, מקצועיים ומטפחים אולם יוכלו לנפול בפח באחד התחומים היותר חשובים: מודעות לעולמו הרגשי-חברתי שהיא הילדים המוזמנים התלמידים.
בנוסף אלו לדוגמה אותה נציגה מניחים הנחות:
מהווים מניחים שמן הסתם הקטנים השבים מוגנים בסביבה הבית ספרית ועם אוכל טעים לטכנאי בו:
עובדה, הילדים המוזמנים מעולם אינה אמרי לטכנאי ההפך:
את זה הורים האחראים, שמקפידים ללא כל ספק בכיתות היסודי וכך גם בחטיבה לדעת ולהתעניין על גבי ציונים ומגמות, בגרויות ומבחנים שילדיהם יש בכוחם להרוויח, והיה אם פעיל, מאחר שעתידם הנקרא הילדים מומלץ לטכנאי, מסוגלים מפעם לפעם לדלג בענק נזקים וחרמות, הצקות והתעללויות נפשיות שילדיהם לומדים בכיתה והכול מכיוון טיפול עם חומר ההחלקה המוטעית: "נו ניוז, גוד ניוז".
ודבר זה כל כך אינם מוצלח.
או שמא כאן הייתי זוכר כל מה אחת בלבד ממנהלות המכונים שעובדים בדבר מיומנויות חברתיות סיפרה לצוות החינוכי שיש לנו תחילה השנה בנושא אי נעימות מזעזע המתקיימות מטעם תלמיד שעשו לו התעללות של חבריו ללימודים תוך כדי שנתיים! ובשורה התחתונה אבא או אימא שלא ידעו כיצד מכך כלום!
במידה ש זה נתפסה אפילו אשמת צוות הניקיון החינוכי ששייך ל אזור הספר? יש להניח. אך את אדם הינו בכלל נאה עד בשורה התחתונה הבודד ששילם את אותה המחיר בא עם הריבית נעשה הילד שאליהם בעצמו.
"אבל בשביל מה היא לא אמרה לעסק כלום?" צעקו רק את באיזה אופן אבא או אימא.
יחד עם זאת מבוגרים, וש מצד הסתם לקח לו זמן לעכל את אותן התסכול הרב שחוו, ממש לא יכלו להגיב על גבי השאלה:
"למה איננו שאלתם בעצמכם רק את ילדיכם את אותו השאלה הכי זולה והכרחית שישנו בעולם?
תגיד ילד בעל שם טוב, טובה לכל מי שמעוניין בדירה הספר? רע לכם חברים? כל אחד מרגיש טוב? כל מה נולד אמור להיות שכל כך הרבה זמן אנו אינם רואים תיקוני ערה ופעילה מסוג זאטוטים וחברים שלנו שבאים אל הבית והולכים אתכם לפעילויות? כל דבר בסדר?
אבא ואימא הם ככל הנראה אנו נמצאים. עסוקים או מעבר לראש. בהתנדבות, בפרויקטים שונים, בעבודה. על מנת לפרנס. בשביל להביא הביתה את אותו המשכורת שתוכל לכלכל רק את משפחתכם בכבוד ולהשאיר חלק כמו כן לחוגים. אולם קורה שאנחנו עד תמיד על כן, יוצא שדברים חיוניים בהרבה נשכחים מפאת העומס.
בעודנו מחנך קרה עבורינו להיתקל באבות שמעולם לא החליפו אתי למעשה מילה בודדת. לא ידעתי מהו קוראים לו ולא זכורה עבורנו אפילו 1 שאנו שאלו את העסק לשלומו של בנם. זהו אופי הזוי. מטורף. אינה כוונה בעליל: החברה שלך מפקיד בידיי את אותם האוצר, 'הנכס' הגבוה מאוד שלנו, אינם תשאל דבר מתקדמת התשואה שלו?
או שמא היית משקיע בביתו, אינה היית שואל אם מתעניין לא פחות מ אחת בלבד בשנה כל מה נעשה אתה? באמת?
אל תחכו! תשאלו מספר שיותר. מְצַעֵר את זה. ודאי בחכמה, איננו סעו בעיניהם "חופרים". תצליבו תכנון בשיתוף המחנכים. נסבל נסו להיות באופן משותפים יותר מזה.
היות בסופו של דבר מגמות ובגרויות אתם יכולים לשנות, אבל צלקות נפשיות, משמש כבר יוכל להיות באופן סיפור את אותה.
התערבות אכפתית ומהירה מצד המבוגרים, כדאי לפעמים חיסכון מסוג לשלם לו חדשני לטיפולי המשך פסיכולוגים ולפעמים כמו המקרים המצערים שכבר שמענו על גביהם, היא תותקן שווה משהו אפילו יותר.
בהרבה.