מה התשובה היהודית לאיבה הבלתי נתפסת הזאת?
לא מומלץ מהם יותר מזה אירוני מעכשיו הזה, ה-27 בינואר, שנחליט דרך האו"ם לציון שואת יהודי אירופה, חיי האדם אותה חיילי הצבא האדום שחררו רק את המפלצת התת אנושית שיצר האדם: אושוויץ. יש להמנע מ מה יותר מכך בינלאומי וחוצה אומות, יבשות, תרבויות ותקופות כמו השואה. מסובך למצוא קונצנזוס בינלאומי על גבי ערך מיוחד בהיסטוריה, בודאי לא מתקופת קרב. נוני בתבנית השואה, עמים רבים ששנאו זה אותם, שיתפו מלאכת מחשבת ברצח בני העם היהודי באופן אקטיבי. נלווים סייעו בעקיפין אם העלימו עין.
היא רשימה חלקית: הקרואטים, ההונגרים (זוכרים את אותם אנדרטת הנעליים על גבי הדנובה?) האוקראינים (מבאבי-יאר ועד ל רוצחים במחנות) הצרפתים, שבמדי הצבא הצרפתי העלו על גבי רכבות מסוג פועלי חברת הרכבות הממשלתית יהודים לאושוויץ אפילו מ"צרפת החופשית", די הרבה למעט למה שאילץ זאת הכובש הנאצי. הליטאים שכלאו באדיקות אכזרית יהודים קשישים, בחורות ותינוקות באסמים והעלו זה באש. דו"ח יגר מציין את אותו סיועה הקריטי מטעם "משטרת העזר הליטאית" ברצח 94% מיהודי ליטא. ובוודאי הפולנים, שרצחו בנוסף את כל שרידי החרב שניסו לחזור ל"ביתם" או שמא למה שנותר מרכושם. לרוב עם סיומה של שידו הנקרא הכובש הנאצי באופן מיידי נגדעה, דמם מטעם היהודים הותר. סבתי סיפרה באוזניי לפעמים בנושא הקריאות וההערות ששמעה מאנשי הרצפה, כנערה צעירה שחזרה "הביתה" לוורשה בסיומה של המלחמה: "כל כך בעיקר היטלר השאיר מכם? חבל!"...
אופטימלי, אינן אנו השתתפו ברצח. אך בלי הסיוע המסור מטעם האדישות שלהם, שאותתה להיטלר שרצוי ללמוד רגיל, כל ספק אם מכונת ההשמדה היתה עשויה בדבר תילה. כל עוד רצח נכים ומפגרים הופסק בליבם שונת ה-30 בגלל דעת הקהל, לבן אדם לא שימש אכפת מהיהודים. אדישות זו הרוצח הממשי ברחבי אירופה.
אדישות האומות הנוכחית את זה שהותירה את אותו הקרימטוריום על גבי תילו, ואת אושוויץ כמחנה הצבאי הבודד ברחבי העולם אינו הופגז או גם סיום המלחמה. את אותה האניה "סנט-לואיס" ועליה על פי רוב אלף יהודים מבקשי מקלט שחיפשו מדינה ישראל שתסכים לקבל כעת את זה, אך באופן מעשי נשיא ארה"ב רוזוולט סירב, ובסופו של דבר זו נאלצה לשוב על עקבותיה ורוב נוסעיה נספו. היטלר השתמש בכך כהוכחה שלעולם אינן אכפת מהיהודים.
והסרט צדק.
לשואה שלא נעשה האפי אנד.
נוצחנו.
נרצחנו.
על גבי אינה עוול בכפינו, בעיקרם אודות היותנו יהודים. אליכם אינן נרכוש יידע ואפילו לא נבחין אך וואקום בעל מימדים ללא כל לכל אחד. אי אלו ענקי רוח, משפחות ואנשים איבדנו בארובות הכבשנים ובבורות הירי.
שמעון כהן סופר סתם כמובן אף צדיקים, שוחרי אומות הטבע, את הבשמים שחרפו נפשם להציל יהודים. מומלץ לספור בכל זאת נוסף על כך או זה נעשה תמורת הוצאה כספית. נוספים השתכרו זו מטעמים מסיונריים. אולם יכולים להיות אינן היו דווקא מעטים, אבל בודדי בודדים. וכפי שסבתא אמרה לכולם תמיד: "אולי שיש חסידי אומות העולם. אני שלא פגשתי הנל."
אמא אדמה איכות החיים יש בליבם כפוף כביכול לזכר נספי השואה, אבל הלקח מעולם לא נרכוש יידע וכנראה שגם לכאן אינם יילמד.
אנו בפיטר פן, רק את התובנות של החברה שלנו מומלץ להמשיך. לדעת את אותה עצמנו מהיכן הופיעה שנאה תהומית כדלקמן אחד מ ליטאים שמעולם אינם קראו "דר שטימר" או אולי ממצב צרפתים שתיעבו גרמנים או אולי מוות.
אנטישמיות ה"אנטישמית"
בגדול המילה "אנטישמיות" היא אנטישמית. בתקופה אותה התעוררה האמנציפציה ושוויון הזכויות ליהודים או גם כדי שגם כל אחד עצמנו סברנו ששנאת בני העם היהיודי הפרימיטיבית מתה. אלא גם שהמציאות, נחיצות, קלוש התאימה את אותם עצמה. האנטישמי טוען כי זו בעצם שנאה דתית, שמית. ממש כמו לשנאת המוסלמים והנוצרים. מיותר ברחבי להפריך טיעון בלתי אפשרי כזה.
אף אחד לא יכול להתעלם מהאנטישמיות המודרנית. מהגינויים השקופים בצביעותם באו"ם ובהטייה שיש ברשותם כנגד הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון הבוער, וכנגד המדינה שמצילה ומסייעת לפליטים סורים – שרק אתמול היוו האויבים המרים בידה.
לא ניתן להתעלם מתנועות החרם שמתעלמות מרמיסת זכויות הנשים בגדול בסעודיה או שמא איראן, ומתמקדת במדינה שלנו. כל אחד שרואים את אותה המציאות בעיניים חושבים שרק או נוכיח שחור על אודות לבן מעל בימת האו"ם אחר צדקת דרכנו, ההחלטות מולנו ייפסקו. נוני שכחנו הדבר אחד: עשינו בכל זאת מדי פעם. בחדות לשון, ברהיטות עצומה יחד עם כל מערכת ההמחשה. נוני הינם ששונאים אותכם בעצם אינם הסמיקו כשהם המשיכו לשקר אלינו ולעצמם.
אך רצוי להבין לזה: בכל שנותיו האו"ם נהנה רצף שהיא הכרעות אקטיביות נגד ארץ. מעבר החלטה אחת בלבד. שוב ושוב – בקונצנזוס נדיר אחת המעצמות היריבות, ארה"ב והגוש הקומוניסטי, החליטו בליל כ"ט בנובמבר 1947 בדבר התקנת ישראל יהודית בישראל.
לאיפה נעלמה אז האנטישמיות?
פרופ' זאב צחור, נשיאה שהיא מכללת ספיר והעוזר מסוג בן גוריון (שהלך לעולמו השבוע בגיל 75), נפגש פעם אחת עם עמיתיו הפרופסורים באחד הקמפוסים באנגליה, הינם שבעבר ישבו שיש להן איתו אודות ספסל הקורס, והפנה לעברם את שאלת השאלות: למה כל אחד יותר מידי שונאים אותנו? הולם, אנו איננו בריאים, נוני אנו צריכים לפני כמונו. מהיכן הביקורת הצולבת והבלתי מאוזנת הזאת?
מישהו ענה לנכס תשובה יחודית, ורצוי לכולם תמיד לדעת אותה: "אתם, בני העם היהודי, שחזרתם לארצכם בסיום מהם שעברתם בזמן ההיסטוריה והשואה, אתם שחוללתם לנגד עינינו את כל הפלא ההיסטורי העצום בעיקר והקמתם מדינתנו לאחר 1900 שנות נתק, ציפינו שתכתבו לכל מי שמעוניין תנ"ך חדש. ציפינו לראות מקרוב כאן מודל לחיקוי מסוג שליטה על מדינתנו, מוסריות, מוסר ויושר. כאשר הינו מה שהצלחתם לעשות, לייבא את כל תרבות שוקקת המערב שלנו אל המזרח התיכון?"
או שלא זה הסוד?
והיה אם קיים חשש שבתוך תוכו הגוי רק אחד שהיהודי זה משהו אחר? יש עלינו לדירה ציפייה אשר ממנו. וככל שהציפייה ממש גדולה, האכזבה מתנפצת בדבר סלע הפקטיקה. הוא רק בגרמניה, אותה הוכיח היהודי את אותן עליונותו המערבית באקדמיה, בפוליטיקה, במדע, באמנות ובתרבות, בעיקרם בתחום במדינה הצהירו קבוצת יהודים על גבי רפורמה המתירה ליהודי להינשא לגוי, ולאחר 90 קיימת שהוכיחו לכאורה את המודל זה, הגוי בעט יחד עם זאת החוצה. התפקיד של היהודי הנו גלוי וללא ספק ולא יצליח להראות שונה. אומות הבריאה , בידיעה או אולי בלעדי השכלה, מבחינים שיש בנו, ולייתר דיוק מחכים מאיתנו, לעמוד בסטדנרטים שהצבנו לעצמינו. לקרות מודל לחיקוי ואור לגויים.
יכולים להיות ששכתבו את ערכי הנאורות והקדמה, אחר האתיקה והמוסר המערביים, סמוכים כהוגן דבר המקור הפנימי הנקרא כל אלו. מעטים אפילו כתבו זה בפומבי. אחד מהם הנו ההיסטוריון וחוקר הדתות הידוע פול ג'ונסון שטען כי: "ללא ספק העולם ללא היהודים הינו מוצר מתחלף במיוחד. כן, קרוב לוודאי שכל התגליות, הרעיוניות של האינטלקט האנושי, היוו מתחילות לבסוף, אך היווה דרוש גאון חדשני בכדי לעצבן לראשונה. את אותם המתנה היא העניק האל ליהודים: למקום אנחנו חבים את אותן הכבוד לערך חייהם של כל בן אנוש, את כל המצפון האינדיבידואלי ואת הגאולה הספציפית, את המצפון הקולקטיבי ואת האחריות הסוציאלית, את כל פיוס כאידיאל מופשט ואת האהבה כיסוד הצדק, ופרטים אנשים רבים דנדשים שעיצבו את אותן האינטלקט האנושי הרגיל.
לולא בני העם היהיודי נקרא העולם מקום מתאים בהרבה דל וריקני. ...עפ"י רוב חוץ ליכולתנו לחשוב באיזה אופן נקרא האתר בטבע מתעסק עד אינם בהכרח היוו הנמצאים בנושא מפת ההיסטוריה''. ("ההיסטוריה המתקיימות מטעם היהודים")
אינני בקיא היטב אם מצאתי את כל הפיתרון לאנטישמיות. נראה הנקרא תמשיך ללוות (אך לא לכלות) את הציבור. דבר אלו ברור: להתכופף מול קידמה המערב, להיכנע לקדמה ולנסות לתכנן את עצמינו וערכינו למשפחת האומות – איננו יוביל את הציבור לפתרון. הוא רק העמידה העיקשת על עקרונותינו וההיאחזות הגאה במקורותינו יהפכו אותנו ל"אור לגויים" ומודל לחיקוי. ואז ייתכן שהתוצאה תיהיה כבוד והערכה כלפינו.
נראה לדוגמא חזון אחרית הימים- "וגר זאב עם כבש"? הוא, הלוואי.