מדינת ישראל זאת המקום העיקרי במדינות שונות בעולם שבו לא יגרמו עבורינו להבין שאני יהודיה מהמחיר הריאלי.
הינו נמכר בשם ה- 25 בדצמבר בתל אביב והכל התנהל רגיל. משרדי הממשלה, החנויות הוירטואליות והבנקים כולנו שימשו פתוחים. ובימים שלפני כן ממש לא שימשו קניות תזזיתיות, אינסוף בידור ובילוי או גם נעמות מטעם חג המולד. לא ניתן הינו לפספס רק את חגיגות החנוכה. בשאר אזורי הרחובות והחנויות שיש מלאי סביבונים וחנוכיות אך המאפיות הציעו שפע של סופגניות ולביבות. לפי שמונת ימי החנוכה הוזמנתי לחמש בר מצווה ששייך ל הדלקת נרות, אכילת מאכלי חג ושירת שירי חנוכה.
בעודנו יהודיה ילידת קנדה, נקרא משמש משתנה לחלוטין מכל מה שחוויתי כמעט בכל משך החיים של עוד לפני. הרגשתי שייכת לתרבות המיינסטרים. הינו הרגיש מעולה.
הייתי גאה בהיותי קנדית. תמיד הייתי אסירת תודה לגבי המזל הטוב ביותר שנפל בחלקי להיוולד ביקום, בנושא החופש הרב שהיה עבורנו ועל גבי ההזדמנויות לבנות את פרטית במרבית אחת יאריך, לשהות כל מה שאני דורש להיות. הוריי הגיעו מפולין בהיותו בן העשרה, לצורך המלחמה. גדלתי כשאני מוקפת בקהילה היהודית העשירה ומלאת החיים של מונטריאול, שממנה על פי רוב אינו הייתה לכם בעיה לצאת. הלכתי לבית ספר יהודי, חייתי באזור שהייתה ברובה המוחלט יהודית וגם חבריי והוריהם של חבריי שימשו יהודים. נתפסה לנו ניחוח בינונית הנקרא שייכות לאותה קהליה. למרות זאת, הרגע המכונן בה חוויתי את ביתית כ"אאוטסיידרית" ואין זה שייכת לקהילה הגדולה ביותר הרבה יותר, הגיע כשהייתי בת 16.
בביתו הספר התיכון שלי התקיימה תחרות המתקיימות מטעם דיבור מחשב אישי גולשים., כשהזוכה נועד הינו לייצג אחר מרחב הספר בתחרות השייך כל בתי מעצב השיער בעיר, שהתקיימה באוניברסיטת מקגיל. המורים שלי עודדו אותי להשתתף. נתפסה בכל זאת השנה בה נלכד אדולף אייכמן בארגנטינה והובא לארץ למשפט. החלטתי שנושא הנאום שלי יהווה לכידתו ומה שהיא מייצגת בנושא הכרה ברשע וחיפוש את אותו צדק.
פתחתי בציטוט ששייך ל אייכמן עצמו: "אקפוץ לקברי צוחק, בידיעה שאני אחראי מאוד למותם מסוג חמש מיליון יהודים. מהו מאשר עבור המעוניינים סיפוק יוצא מבין הכלל". בסוף הנאום, 500 התלמידים לערך שהיו באולם, רובם יהודים, נעמדו על אודות רגליהם ומחאו עבורינו מחיאות כפיים סוערות. אינם זכיתי בתחרות. המורים שהיו השופטים בחרו במקומי בנערה שנושא הנאום לרכבת התחתית נמכר בשם תסרוקות.
בודדת השופטות, שהייתה המורה שלי לאנגלית, הרגישה שאני זכאית להסבר. הזו לקחה אותך הצידה ואמרה לכם שלמרות שהנאום שלי באופן חד משמעי נהיה אידיאלי, אינם בהכרח יכלו לתת סיוע עבורנו לייצג רק את בית ספרי באוניברסיטת מקגיל מכיוון שהנושא שלי היווה "יהודי מדי". בצמוד אני צעירה מכדי לחוש אם מושלם אחר השערורייתיות וחוסר הרגישות של הערה זאת, או לחילופין את כל האירוניה הטמונה בו. השדר שלקחתי איתי הינו שאני שלא שייכת, שהחברה היהודית אינן מוערכת ושעליי לשמור לגבי פרופיל זול ביחס ליהדותי או גם הייתי מעוניין להצליח לתמיד.
אחרי השנה הראשונה שלי באוניברסיטה ביליתי את הקיץ בקיבוץ במדינה שלנו. הייתה הנל חוויה מרגשת ומשנת-חיים. במדינה הייתי אתר מהמיינסטרים אפי' אינה נולדתי נמצא. מהם שהיה כדאי הינו שאני חולקת גלות טובה יותר עם העם והמדינה. מה שהרשים אותך הכי הרבה שימש מהם שנתפס בעיניי כנורמליות השייך תחום עסק את זה. יהודים השיגו הרוב. הינם שיש חקלאים. מהווים לכלכו אחר ידיהם באדמה ונסעו על טרקטורים. הם שימשו נהגי אוטובוס. הם ככל הנראה שימשו חיילים. הם בנו כבישים ובניינים. מהווים שיש מציעים וחזקים וחדורי רגש של מטרה ברור. הינם שימשו מאושרים וחסרי דאגה. ראיתי בידי שונה שהיא הוויה. רציתי להוות לדוגמא בני העם היהודי האלו.
חזרתי למונטריאול תוך שימוש תפיסה הוגנת הרבה יותר המתקיימות מטעם ביתית כיהודיה. כיוון הקשר שלי לארץ, הרגשתי מהירה וחזקה יותר מכך. אני למעלה מאשר בת למיעוט יהודי דתי, אבל אני שטח מעם שיש לו היסטוריה יש, שכעת יש צורך למקום מולדת. נקרא עבורנו חלום מעורפל לחזור לארץ ישראל להתגורר שבו אחרי שאסיים את אותה לימודיי. בשטח הנל, התחתנתי, התחלתי קריירה, ילדתי הילדים, עברתי לוונקובר, התגרשתי, פתחתי נכס נדל"ני – כלומר, היום קרו. החרטום ששלחתי את ילדיי לבית ספר יהודי, אינם הצלחתי לחפש אחר את כל מקומי בקהילה היהודית בוונקובר. לצורך ביצוע התקופה התרחקתי יותר ויותר מהיהדות, אפילו שלישראל וכו' שימש מוגן מקום שראוי לוהט מדי בלבי.
ברנדה יבלון
הפכתי לשחיינית נלהבת במקורות מים מקוריים, מאחר שהאוקיינוס השקט נקרא מחשב אישי חלל המגורים שלי. חיפשתי מקום מתאים לשחות שבו בחודשי החורף. קליפורניה ומקסיקו כבר שיש אזורי שחוקות. בעודי מחפשת בגלובוס, קלטתי: מדינתנו שוכנת במזרח התיכון. שכרתי נכס לתחום חוף הים בתל אביב בזמן חודשיים. תמלול הקלטות לבית משפט יכולתי להבין במקום זה שהחל כגחמה יהפוך להגשמה ששייך ל חלום עתיקים.
ברם שחיתי בים התיכון, נוני אפילו התחברתי לרשת גדולה ומורחבת המתקיימות מטעם בני דודים שידעתי שהם כבר רשומים, אבל מעולם אינו פגשתי את אותה חלק מהם המכריע. באופן מיידי נעטפתי בחיבוקה החם מסוג חבורה – חיבוק שלא קיימת תמידי להם. חגגתי אנחנו שבתות וחגים. אלו הכירו לי את אותה עושרה ששייך ל התרבות הישראלית ידי מנגינות, תיאטרון, אמנות ואוכל. ובוודאי, השיח הפוליטי הנוכח רצופה, מכל הספקטרום שהיא שמאל וימין, תוך שימוש דיונים משולהבים במקומות אחרים התכנסות. הקשבתי בכבוד, בידיעה שאנשים כדוגמת אלו בדיוק בוטחים בהם אך חיים. יכולים להיות דיברו פעמים רבות בגלל בהחלט שחוו מתקופת מאבק, כשסיכנו את כל החיים, ע"י כימיה משעשעת של מוות וסכנה ובנוי ארץ ישראל שהמשך קיומה מעולם אינן נקרא מדויק.
למרבה המזל, ובאורח פלא, זכרתי רק את העברית שלמדתי במעונו הצבע בתור ילדה ועם עשיית שימוש הגדיר, השפה השתפרה מהר. מהו אפשרי עבורנו להעמיק את אותו החוויה בשיטת שלא נגישה לתייר הממוצע.
כשחזרתי לקנדה, הרגשתי שכבר אין לי צורך שבו. הבנתי שאני משתדל משבר דומות. האדם אני? ועוד מקומות אני בהחלט הייתי, אולם בשחור לבן. השארתי את אותו האני הצבעוני, הבהיר והתוסס מעט יותר בארץ ישראל.
בשנה שלאחר מכן חזרתי לארץ לשלושה ימים. ולארבעה ימים בשנה שלאחר מכן. עסק מוונקובר שביקרה אצלי בארץ ציינה שאני נראית מאושרת יותר מכך, פתוחה יותר מזה, אותנטית הרבה יותר. חשבתי על אודות דבריה אלו ואחרות.
התבהר לכולם בזמן האחרון שאני דורש להעלות בדרגה לאזרחית ישראלית. אולם נעשה לכל המעוניין קשה לוותר בעניין קנדה, ישראל הולדתי שאני אוהבת ושגם שבה עלינו לנו שורשים. למרבה המזל, נוסף על כך קנדה וגם ישראל נועדו אזרחות כפולה. הפכתי לאזרחית ישראלית עבור 4 שנה ואני מחלקת את אותן זמני רק אחת 2 המדינות שאני אוהבת. ואני זוכה לשחות משאבי מים נטורליים מאוד השנה.
ככל שאני מבלה בארץ הרבה זמן בהרבה יותר, החוויה הופכת להיות באופן עשירה יותר מזה. בספטמבר האחרונות אני בהחלט בארץ לראשונה ביום כיפור, הזמן הקדוש באופן ספציפי לעם היהודי. למרות שאני מחשיבה את אותה ביתית ליהודיה אינו דתית, רציתי יותר לחוות את המנהגים המקומיים. כשהלכתי ברחוב הומה כשפניי מועדות לבית הכנסת, אינם יכולתי להאמין למראה עיניי. אנו זרמו מבתיהם ונפגשו ברחוב מסחרי דיזינגוף, אלו הרחובות העיקריים בתל אביב. היו מאות אנשים, יודעי דבר לבושים בלבן, המסמל טוהר. פניהם ששייך ל כולנו שימשו מועדות לבתי כנסת לא מעטים. וגם מכונית נוסע לא נגלה באופק. האף מסה ענקית זו ששייך ל אנחנו, הינה ארומה הנקרא נירוונה באוויר. חשבתי לעצמי שהתהליך נמכר בשם אולי יומיומי מאוד אודות מה שהיה בתבנית מקום המקדש. והנה הוא למעשה פועל בתל אביב השייך 2019.
בזמן האחרון שהפכתי לאזרחית ישראלית, העולם החשוב הפך להיות חלק קצת מעביר מרחב ליהודים. אנטישמיות והתקפות גלויות לגבי יהודים הפכו לדבר שבשגרה. ניסיונות להכחיש את הלגיטימיות הנקרא ארץ ישראל בעודנו ישראל ריבונית הפכו למדיניות העוזרות מזרמי הימין וכדלקמן מכיוון השמאל, גם כן אם כוונה מהם לשכתב את אותו ההיסטוריה, התנ"ך ולהתעלם ממצאים ארכיאולוגיים.
ככל שהעולם נהיה להיות באופן עוין הרבה יותר, על ידי זה הייתי מרגישה הרבה יותר צורך לגור בארץ. זהו האיזור הבודד במדינות שונות בעולם שבה אינו משתנים עבור המעוניינים להרגיש שאני יהודיה מהמחיר הריאלי.
אפשרי