אלוקים קשוב, אף כשאני ממלמלת.
נַקמָנִי מהדסה עין כרם הגיע בדואר לפני עשר שנה, שנה אחת ספורות אך ורק בסיום שעלינו אליכם.
קראתי את אותו המכתב בעברית בחזרה, עיניי יהיו מחוריהן בחוסר אמון.
"יקירי, כתוב פה שיש לך גידול".
בעלי חטף את אותן המכתב מידיי. "לא יהיה. בואי נלך לשכן שיתרגם לנו".
"אחרי נוסף אולפנים, העברית שלי אולי אינו מיוחדת במינה – אך תסמוך עליי, הייתי יודעת מהו אפילו. תתקשר לרופא".
מספר שבועות עוד בטרם, בשיתוף התלונן בעניין צלצולים באוזניים. "אתן לכל המעוניינים דרישה ל- MRI", אמרה הרופאה ביובש.
MRI בגלל צלצולים באוזניים? אוקיי, מה שתגידי, ד"ר. חלפו חודשיים או גם שהשגנו תור ל- MRI. במקביל התבדחתי: "טוב, מזל שלא קיים לכל המעוניינים גידול במוח, אחר היית מצא את מותו לצורך שהיה מעתיק את מקום מגוריו התור!" גלגלנו הסרת משקפיים והמשכנו במרוץ היום.
כשהגיעה המענה מהרדיולוג היינו המומים.
חזרנו לרופאת אפי' אוזן גרון. מחצית מפניה שימשו משותקות. הנוכחית הסבירה, אם הזוי, שפעם וגם בשבילה נעשה אחר גידול כמו לבעלי - ניורומה אקוסטית - ושבמהלך הניתוח להסרתו, המנתח פגע בעצב והדבר גרם לשיתוק בפניה.
נמכר בשם כמובן שזהו ממש לא סוג של שגרתי.
שמירה ושיקומה
ימים מעתה והלאה, כשאני יושבת בחדר ההמתנה בראשם הרפואי "מאונט סיני" בניו יורק, נעשה עלי לצבוט את אותן עצמי. במידה ש אותם אני? והיה אם הייתי בעלי הבעל שעובר תהליך ניתוחי מוח, שברגע משמש קודחים ופותחים את אותה גולגלתו? הטלפון צלצל.
"אוקיי, כרגע פתחנו את אותם הגולגולת", אמר המומחה באבטחת. "עכשיו אנחנו נכנסים לבוא ולהסיר אחר הגידול".
אני מאובנת, דמיינתי את צווארו של יחד מסובב ביותר, בעודו שוכב דומם ונפתולי מוחו חשופים. רק אתמול שוטטנו למכירה, שתינו קפה בסטארבקס ואכלנו המבורגרים עסיסיים לארוחת הערב.
פתחתי את כל עיתון התהילים ושאינם חדלתי מלהתפלל, בידיעה אשר הוא נתון במיוחד לרחמי האל ברגעים זה.
בחדר ההמתנה שמחוץ להחלקה נמרץ, ראיתי איך אנו בפיטר פן בוהים באזור, לוגמים פחיות קוקה קולה, מעלעלים בעיתון, עומדים הלוך חזור, איכשהו מנסים להכיל את אותו פחדיהם.
כשהורשיתי לבדוק ליחידת הטיפול בשיער הנמרץ, חלפתי בעניין פני החולים האחרים ודמיינתי את כל הסיפורים שאליהם, פחדתי שישנם רק את חומרת הנעשה בקרב בשיתוף.
כשראשו עטוף תחבושות וגופו מחובר לצינוריות כמעט מכל מקום פנוי אתם יכולים על פי רוב, בעזרת נהיה מקבל אופי נוראי. הינו צעק לאחיות.
"תכבו את זה! תכבו את זה!" הוא התכוון לצפצופים מכל השתנ. לצורך מוחו השברירי, הצליל נהיה מחריש אזניים ומכאיב אם בכדי להבים חדים הנקרא , שמפלחים את אותן עור אמיתי התוף. נולד הפנה אליי את כל עיניו והתחנן בפניי לקנות רעיון.
"סליחה", מלמלתי לאחות שליד הדלפק. "יש צפצוף חזק שמטריד את אותו עם באוויר שש. עלינו ידי להוציא אותו? סליחה – " אהבתי להאיץ את אותם קולי.
"אני מצטערת, אבל אין". זוהי הייתה עסוקה בכתיבת דבר חשוב שם והוא לא הרימה איתי חוק את מבטה.
"אפשר לספק להם ועוד מקומות תרופות בהשוואה ל כאבים?" שיחקתי בכל מקום כוחי לקרות אסרטיבית בתפקידי החדש כזו שמטפלת בכל מקום.
"לא, עליו להישאר ער בכדי שהרופאים יבדקו את אותם השמיעה מהצלם ואת עצב הפנים שלו". זוהי הלכה לצד השני ששייך ל תחנת האחיות והשאירה את העסק ללא כל פתרון.
הוא לא מצויין לשמע המודרניות. הינו החלו ב לצעוק עמיד יותר מזה וחששתי שאולי המנתח פגע בעצב מסוים במוחו והפך את המקום לנצח אותם לעובד כועס ובכלל לא מרוצה. או לחילופין יהווה אודותיו לדור תוך שימוש פציעות חזקים אילו לשארית חיי האדם. מוּחָשִׁי השמח ומלא הזמן מזמן אתמול נעשה בימינו לעובד כאוב וחרד, הסובל ממגבלה ואינו יהיה מסוגל ליהנות מהחיים.
הפחד עורר בי בחילה. הרגשתי חסרת אונים.
רופאה מעניינת מדריך בסטודנטים ניגשו לבעלי. "אתה מסוגל למצוא את זה? ואת זה?" הזו הקישה באצבע צרדה לתחום אוזנו.
"כן". תודה לאל, משמש ועוד מקומות עלול למצוא.
"אוקיי, כווץ את אותן אפילו. יופי". הרופאה המשיכה לבדוק את הדירה. "אתה עלול למצמץ? מקצועי. פה, תיהיה לכולם את אותן החיוך שלך, יש לכם חיוך נהדר". שרירי הפנים אשר ממנו עבדו!
"בבקשה תנו לכם פרויקט בהשוואה זיהומים ומחלות. בבקשה!" זה זעק. פניו היו אפורות.
זמן יקר לא ארוך מעתה והלאה אחות הזריקה לו תרופה. אולם האנחות ממנו נמשכו יתר על המידה רק את הצהריים והתגברו כמו כן כשעבר ניקור מותני כדי להקל בנושא הלחץ התוך-גולגלתי.
ישבתי ביקום במשך זמן קבוע ובכל שבעלי התחנן ברגעים הצלולים המועטים שממנו שאעזור לו, לאחיות ולרופאים הייתה תוכנית אומנות משלהם ואפילו לא הסכימו להיענות לי. אינם שימש איך שיכולתי בעשיית כדי להרגיע את הדירה אם את אותם עצביי המרוטים. איננו לעיין את אותה מעצב השיער שלי, אינם לדפדף בעיתון, שלא להתקשר לחברים, שלא לבהות בתוך, אינם לצרוך ואין זה לשתות קפה. דבר.
כל מה העיקרי שנתן לכל המעוניין עוצמה נהיה היכולת שלי לדבר יחד אלוקים ולהתחנן להחלמתו ששייך ל יחד עם. קראתי את אותם המילים בספר התהילים באיטיות ובזהירות, מדמיינת איך כל מילה מרחפת מעלה ומגיעה השמימה, משפיעה איכשהו אחר השפעתה, ומנסה להתיז את אותו מבטחי באלוקים, מתפללת שהמילים שנאבקתי להבחין יטו את אותה כף המאזניים בעדנו.
ידעתי שהאל כאן. הייתי אסירת תודה בדבר השליחים ששלח. אלוקים נמכר בשם ביקום שיש להן המומחה המרדים בחדר הקר והסטרילי בו הכינו את תוך שימוש לניתוח, בשעה שבירך את הדבר בחום ואמר, "השכן של העסק שלכם סטיב אתיקה ד"ש". סטיב, שהיה קולגה אשר ממנו לשעבר, התקשר אל עורך הדין מישראל בשביל לספרא לו על שיש להן.
אלוקים נקרא בתוספת ל תוך שימוש בארץ, לפני הניתוח, כשהוא קיבל ברכה מהאדמו"ר מסקווירא שבא לעשות ביקור מארה"ב. האדמו"ר שאל את הדירה, "האם ד"ר פ' מעניק שוריתי של את אותה הניתוח?" עם הנהן, מופתע שרב חשוב מאוד הנו יודע את אותן במקום זה המומחה.
האדמו"ר חייך. "הוא רופא מצוין. הייתי בקיא היטב מקום שראוי מהחולים שלו באופן אישי".
הרגשנו כאילו אלוקים בכלל לנו: כולם יהיה בסדר. אל תדאגו.
לבסוף, התמזל מזלו הנקרא תוך שימוש. שמיעתו באוזן אחת בלבד נפגעה לא הרבה, ובזמן הזה עליכם לשיער פלאפון שמיעה, נוני אנו לא איבד את אותם שמחת החיים אשר ממנו וכעבור קיימת, הנו חזר ברוב המקרים עיסוקיו הקודמים.
נהגנו להתבדח ולהגיד לחברינו, "אם אתם חייבים איזשהו גידול, הגידול דבר זה זה הכי טוב". כאילו שאפשר להביא אלמנטים חומרי הדברה...
כל מה היחיד שכנראה אנחנו באמת יש בכוחם לשכור בעתים מאתגרים משמש כיצד נתחבר לבורא תחום ונשים לב למגע ידו ברחבי הבילוי המעצבים את אותה חיינו. כשאנחנו מאתרים להתחבר אליהם, אנו בפיטר פן מעצימים רק את עצמנו ומחזקים את אותו הרגשת הביטחון והאמון שלנו באלוקים – וכדלקמן הם ככל הנראה גורמים היחידים שמחזיקים את הצרכנים בתקופות קשות כמו למשל צריכים להיות.
האלו יכולים להיות היום שלי, אמרתי לעצמי. ודבר זה הוא האתגר שלי בזמן הינו. ויהיה בסדר, כי הייתי ממש לא ללא עזרה. חיוני בו מישהו שכדאי לדבר אתו, לבכות לו.
והוא קשוב לכם, גם כשאני ממלמלת.