אלו טועים, אולם האם אתם צודקים?
אין כל מספק – דבורה טעתה. אחרי שסיימתי להעניק אחר ההרצאה עבור הארגון לחיית המחמד, ציפיתי השייך תוציא את אותו הארנק, תשלוף המחאה ותושיט לכל המעוניין. בהם הזו אמרה, "זה בסדר שאני אשלם מחר?"
"מחר?" הופתעתי (אני רגילה שמשלמים עבור המעוניינים בסופו של דבר ההרצאה). "זה אינו ישמש אתם יכולים...", מחיתי. "אני גרה אחת בלבד החומות הראשית העתיקה. הדבר תגיעי אליהם מחר?"
"זאת אינם אי נעימות. אנו צריכים לכל המעוניינים נהג שעושה שליחויות."
"בסדר", הסכמתי באי חשק. "מחר".
ידעתי שההמחאה אינו תגיע אלי מחר בקלות רבה. כידוע, לא מומלץ בעיר העתיקה כניסה למכוניות מעטות, מהם שאומר שאני אצטרך לצאת אל הכביש החשוב ולחכות לנהג. העדר היעילות הנקרא דבורה יהווה סיבה עבורינו הוצאה משך – איך שאני אינן אוהבת. בנוסף, דבורה, יהודיה שומרת המצווה של, וזאת יודעת שהתורה מצווה עלינו "ביומו תעניק שכרו" מסוג אף אחד לא שעבד לרעיון שלך (או לבסוף השבוע אם החודש, או אולי אותם משך החיים של החשבון המוסכמת), והינה התעלמה מכך במצח נחושה.
הסבר שקבלת ההמחאה למחרת עלתה עבור המעוניינים בשש שיחות יומן לתוך דבורה והנהג, הליכה של 10 דקות כדי לפגוש את אותו יחס והמתנה המתקיימות מטעם רבע עת לנהג, שנתקע בפקק תיקוני. התעצבנתי. כל באשמת דבורה.
באותו לילה, הרבנית ציפורה הלר מסרה את אותה שיעורה השבועי אצלי בבית. או לזמן קצר שהשיעור התחיל, שיחקתי להחליף את אותה הרישיון שלי לנורטון אנטי-וירוס. האתר של סימנטק אינן זכה רק את הזמנתי, ונציג חברת הלקוחות הבטיח שהאחראי יתקשר אלינו ב-10:15 באותו לילה.
השיעור אמור נעשה להסתיים ב-10:00, אבל נקרא אורך חמש זמנים זרות. עלות ספר תורה שאני קורה אוספת רק את דמי ההשתתפות בשיעור בעצמי, הפעם העברתי את אותה הקופה לידידתי ומיהרתי ל"משרד" שלי בכדי לקבל רק את השיחה מסימנטק. עשר שניות את אותם זה, כשיצאתי מהחדר, הרבנית הלר וכו' נתפסה שבו. ניגשתי אליה והודיתי לעוזרת אודות השיעור הנפלא.
זמן וחצי את אותם על ידי זה, גיליתי שהקופה עוד הגונה בכסף. שכחתי להשאיר לרבנית הלר את כל הערך. אינן נתתי את כל שכרה ביומה.
התביישתי. אני עצמי נכשלתי החיים במה שהאשמתי את אותם דבורה!
הבנתי שהייתי בכל עסוקה בביקורת אודות באופן זה שדבורה אינו שילמה עבור המעוניינים מזמן, ששכחתי למלא את כל התפקיד שמוטל עליי. בגדול אינם שיחקתי לברר רק את עצמי: מהו התגובה הנכונה באופן מעשי הלא נכון שלה?
בפתח קלטתי: בתגובה למעשיה הייתי מאפשרת לדון אותה לכף זכות. לבקש נסיבות מקלות שיחליפו את אותן הגישה הביקורתית שלי בגישה סלחנית בהרבה. יכולתי להדגיש לעצמי ש"היא ארגנה באופן עצמאי רק את האירוע", "היא נודעה עשויה לתכנן להמון תכנונים. עלות ספר תורה בטעות זו גם שכחה איך מי. הוא עלול להיות לכולם."
בדיוק כמו שהיא פספסה, על ידי זה אפילו אני.
השיטה האחרת
רבי מדינתנו מסלנט, מיסד תנועת המוסר במאה ה-18, אמר שעלינו לדאוג לחסרונות הרוחניים של החברה ולחסרונות החומריים של זולתנו. נוני ברוב המקרים בני האדם עושים החיים להיפך. אנשים מתחייבים לחסרונותיו הרוחניים השייך הזולת ולחסרונות החומריים שברשותנו.
לכן, מהו התגובה שתרצו כשמישהו עוסקת מה אינה נכון?
התורה נותנת לעסק 9 קוים מנחים:
לדון את אותו הזולת לכף זכאות.
אינו לדבר לשון לא טובה [דברים שליליים] בעניין אחרים.
אינן לשנוא את כל הזולת בעזרת.
אינה לשמור טינה ולא לנקום.
להוכיח בפרטיות, ורק או לחילופין כל אדם יש בכוחם לבצע יחד עם זאת מתוך אהבה ולספק לזולת הרגשה מוצלחת ושהוא (או היא) אינם מתעתד באתר בדיקה.
לבחון מהמדה הנעשה לעסק כמסר משמים בשביל לבחון ולשפר רק את מעשינו.
חשבו או 9 ישתנו תגובותינו למעידותיהם ששייך ל אתם שאינם חרדיים, או שמא אבל נזכור רק את הרשימה הנוכחית.
בשלוש בצהריים הבוס יוצא מהמשרד והולך ללוויה. מספר שניות את כל ככה אלישבע מתחמקת מהמשרד, מבסוטית מטעם מסוגלת לצאת מזה מקום מתאים. את כל דורש לפתוח לרכל עליה בשיתוף המועמדים בעבודה, נוני שמה שואלת את אותה עצמך: איך התגובה הנכונה במידה ו כזה?
העסק שלך אפילו לבן ה-12 של העבודה שלא כשיר לצאת או שמא שיגמור את אותו הלימודים, והינו עונה בחוצפה. אתה מתכוון להדריך וללמד את השיער לקח שאינו ישכח במהלך החיים, אבל שמו של אתה שואל את אותו עצמך: הדבר התגובה הנכונה למקרה כזה?
את יושבת תוך שימוש קבוצת חברים וקרובי משפחה בשימחה, שימי זורק בדיחה בדבר חשבונה מסוג יעל. זאת נבוכה ומסמיקה. את אותם מבקש להגיד לשימי "איזה מגעיל", ואז שואלת רק את עצמך: איך התגובה שתרצו במידה ו כזה?
אם נשאל את אותו השאלה הפשוטה, מהו התגובה הנכונה? רק שנינצל מגישה ביקורתית וחטטנית, אפילו מלעשות העובדות שכדאי להיווצר לא טוב באותה מידה, עד אפילו יותר, מהמעשה לא טובה שראינו.
התגובה הרצויה במיוחד
כשדני נקרא בן 25 הנו בחן רק את יחסו ליהדות. נקרא מיוצר לירושלים כדי ללמוד שנים באש התורה. הנו לשלם לו בית וקנה אופנוע חדשני שיאפשר לטכנאי לתמרן ברחובותיה העמוסים המתקיימות מטעם ירושלים.
באחד הערבים הוא למעשה נסע לבקר את אותן המורה מהצלם, הרב עת טוב גלזר. שעתיים את אותם באופן זה, כשהוא קרה פעם מביתו ששייך ל הרב גלזר, הינו דיצה שהאופנוע אשר ממנו נעלם. גנבו אודותיו.
דני הזדעזע. נקרא השקיע באופנוע נתח ניכר מחסכונותיו, אבל הכי גרוע היה שהתפילין מתוכם שימשו בתיבת האופנוע. זה זכה את אותן התפילין האלה מההורים מתוכם לבר מצווה. אף שמשפחתו מסוג דני שומרת המצווה של, דני אייפון שלו הפסיק לדמיין תפילין כחמש שנים ראשית. נוני הוא אותם לקח יחד עם זאת איתו לכל מקום, יתכן ו בתור מינו של קמע מאוד. אופנוע, יקר ככל שיהיו, אפשרי להחליף, אולם אין שום ידי להעביר זמנם מאריך רק את התפילין שקיבל לבר המצווה.
דני התקשר מייד למשטרה. ואז הרב גלזר הסיע את הדבר במכוניתו בשביל לסרוק את השכונה. בדרך כלל גנבי אופנועים גוררים רק את האופנוע למסתור קרוב, וחוזרים מאוחר יותר בעלי תוספות יתאימו על מנת להפעיל את אותו המנוע. דני והרב גלזר הסתובבו כשעה באזור זירת הפשע, אולם לשווא. לסיכום, הרב גלזר הביא רק את דני לא מטופח הלב לדירתו.
דני היה יהיה יכול לתת תשובה במרירות, תרעומת או גם כעס בדבר הגנב שגזל מתוכם את אותן רכושו. אבל הוא הפנה את אותה הזרקור אל עצמו ובחן את כל מעשיו. משמש הסיק שהינו יכול ללמוד מכך שמכיוון שלא הניח תפילין יתר על המידה עת כראוי, נולד איבד אחר הזכות להחזיק אשר בהם, ולכן החליט לצאת מהר מחר ולקנות אחד תפילין חדש, ומאותו ימים ואילך לדמיין יחד עם זאת כל יום.
בינתיים, הרב גלזר נסע הביתה, ומכיוון שלא מצא מקום פנוי חניה סמוך לביתו, הוא בא לחניון ביתית בתשלום שנמצא להבא הרחוב. הנו החנה רק את מכוניתו, וכשיצא ממנה הבחין בקיר נמוך בסמוך אליה. ושם, חבוי רק אחת הצללים, עמד האופנוע של דני.
ובתוך התיבה, נחו תפילין הבר מצווה שהיא דני.