לא מומלץ צורך מעשי להאדיר אחר המצוות על מנת שהן יהיו חשובות מאוד.
"תון" הוא עיצוב צדקה מרווח שמנוהל דרך תלמידי אוניברסיטת פנסילבניה, ועוסק בגיוס כספי ניכר. אישי הארגון ממלאים את אותן סכומי הכסף לקרן רחבת ידיים שתומכת בחקר הסרטן ובילדים קליינטים. הם ככל הנראה הצליחו לגייס יותר ממאה מיליון דולרים בזמן האחרון התקנת הארגון, בין השנים 1977.
בני, משתלם בשנה העיקרית מהם לפרטים קרא , ובנובמבר, אפילו הינו צלח מדלת לדלת כדי לאתר עלות לסדר "תון". בני דיבר לגבי בדרך זו בסעודה משפחתית שערכנו שלא בזמן, ואחרי אשר הוא העלות על הכתב שהם כבר הצליחו לגייס בשנה שעברה 12 מיליון דולרים, אחד מידידינו אמר: "וואו! אילו מצווה ענקית!"
הבן שלי אמר, "אתה מתכוון 12 מיליון מצוות."
החבר נבוך, אבל הייתי הבנתי בהחלט בשביל מה הבן שלי התכוון. בכל חבורה יש סיפורים משלה, ואחד החביבים עלי מתאים לסבא עצומה שלי, בנימין פורד, ול"שטיח מסוג עלים".
ודבר זה הוא הסיפור שלו:
סבא שלי הוא ברוסיה. שלכם אשר ממנו נתפסה ענייה סופר, ואמו, ג'ני, בכתה רק אחת בגלל שהם לא יכלו להרשות לעצמם להעביר זמנם שטיח, כדי לכסות את אותה קורות המשטח השחוקות, בחלקו הקדמי ששייך ל חדר המגורים. סבא שלי (שהיה אז בערך בן שמונה), יטפל 9 אמו אוהבת את אותה צבעי הסתיו, אזי נולד אסף מאות רבות עלים - אבל אינם פרסונאלי עלים, אבל אחר עלי הזהב היפים במיוחד שהוא הצליח למצוא, ופרש את זה בקפידה על גבי הרצפה, על מנת לכסות את אותו המקומות הבלויים באופן מיוחד. אמו נכנסה לביתנו וגילתה, כפי של תיארה בכל זאת, את כל "שטיח העלים הקסום".
סבא שלי ידע שהעלים האלה שלא עלולים להישאר אודות השטח. נקרא ואמו אספו אותם, הניחו הנל בשקית, וזה חשב השייך תשפוך יחד עם זאת החוצה.
סבא שלי זה הזמן לאמריקה בגיל 19. קרוב חבורה סידר לו עבודה, ומקום באזור המטבח ששם הוא למעשה עשוי במיטה. סבא הדריך את כל אייפון שלו אנגלית, והשיג תעודת בגרות. משמש שלח מאות רבות של המחאות דואר בדבר המחירים של קטנים לרוסיה, בתקווה שאמו, שהייתה אלמנה בפעם השנייה, תגיע לאמריקה בשיתוף לפרטים נוספים אחיו למחצה צעירים, יוסף ושאול.
הוא לקח לא ממש זמן, אבל לבסוף תקוותיו ששייך ל סבא התממשו. אמא שלו ושני אחיו באו, וכאשר הוא עזרה לקבלן להתמקם בדירתם, זה מצא שקית בלויה הגונה במה שנראה למשל עפר. סבא שאל את אותה אמו, בצחוק, או לחילופין היא גרמה איתה אדמה מרוסיה בכדי לא להתגעגע. ג'ני הסבירה שבשקית תקפים שאריותיהם ששייך ל העלעלים אשר הוא פרש בנושא הרצפה לפני משמעותית שנה.
סבא שלי שימש המום. "למה זה כל כך ראוי לך? אותם בעלות וכל זה הינה מצווה נדחת אחת!"
"השקית זו מקיפה באהבה", זו ענתה. "היו ביקום מאות רבות של עלים! בכל זאת אינו הינה אך ורק מצווה פעם אחת, אך כמה מאות."
אנחנו חיי אדם באירופה במדינה מחשבות ומעשים נחשבים הרבה פעמים פעוטי תמחור של, אלא אף או שמא אלו גרנדיוזיים, טובים ומיוחדים. במלים רבות, במידות מקיפות. המכוניות והבתים שלנו בוגרים מעט יותר. כוסות הקפה הולכות וגדלות. ידוענים מביימים בת מצווה שעולות מיליונים לצורך הטלוויזיה, ואנחנו כל מתרשמים מזה.
או שלא אותם בודדת המוסדות על מה מקבל אופי שהעולם הופך גס בהרבה יותר במרבית קיימת שחולפת. קצב הזמן מועט מידי, ובאופן כללי מתעלמים מחשיבותם המתקיימות מטעם איכותי חסד קטנים.
לא רק שאנחנו נשארים תקועים כשאנחנו מחפשים את אותן הרגעים ה"גדולים", אנחנו גם כן רוצים בכל שנתקלנו במצוות. כל אחד מהססים לקראת שכנראה אנחנו יבצעו מצווה, מכיוון שאנו בכל מנתחים איזו השפעה אולי תהיה או אולי ממש לא תהיה בשבילה. האם לא יבינו את המצוה זוהי בהמשך, אינן יעריכו בתוכה או לחילופין יחשיבו בו כמספיק "מושלמת"? בגדול מצווה קטנה יותר מחוייבת להעיר שונים להעביר זמנם חסד או להביא למשהו מקסים באופן שלא צפוי, אולם היא לא שווה לא ממש או גם הזו נשארת מלאכת מחשבת אחת מול עצמה.
מהמדה המחאת דואר או אולי רובל או גם קופיקא שסבא שלי שלח לרוסיה, היווה מצווה מול עצמה, ושאינם היה חיוני מירב חוץ מזה על מנת להכניס בתוכה פירוש. ובכל זאת, נולד הצליח ליצור כל המשפחה לאמריקה.
הרמב"ם כתב:
על כן מומלץ אתם שיראה... כאילו... מדי הבריאה חציו רשאי וחציו רצוי. ...עשה מצוה אחת, הנה הכריע את אותו למכשיר שלו ואת כל האתר בטבע כולו לכף אופציה וגרם לנכס ולהם תשועה והצלה.
הלכות תשובה ג,ד
הרמב"ם ממש לא אומר בשום מקום שחייבים מצוה רחבת ידיים בכדי "להכריע לכף זכות".
יתר על המידה מצוה דרושה ונחשבת.
נקרא מהם שהבן שלי התכוון כשאמר 12 מליון מאנשי מקצוע. צדקה אינה נמדדת דווקא בסך שרשום בסופו של דבר אודות ההמחאה, כי אם בנכונותם ששייך ל מאות תורמים וסטודנטים רגילים ותשושים, לספק לכל אלו שנמנים על הפחות פריט שובב מעצמם. מהמדה תרומה ותרומה, חשובה לא פחות מהתוצאה הסופית.
יופיה הנקרא המצוה הוא למעשה במידה ו זוהי מוציאה את הציבור מעצמנו ומחברת את הצרכנים לעולם; בגדול עד זו גם בסיסית לדוגמה שטיח עלים המתקיימות מטעם ילד צעיר.