על גבי חוסר טרופי מרשים מצאתי את אותו הנוסחה הסודית לאושר.
שכבתי אודות ערסל התלוי פעם נספח עצי דקל אודות העדר קאריבי קטן, והרגשתי בגן עדן. חוץ ממשפחה מקומית פעם שאכלסה שלוש בקתות עם גגות קש, בצידו המזרחי של האי, תוכלו לרשום שהאי נמכר בשם כולו שלי ושל בני, מדינתנו, בן ה-19. רוח טרופית קלילה נשבה, אדם הים היו צלולים כזכוכית, החוף נקרא מכוסה בחול לבן, והיחידים שפלשו למרחב של החברה שימשו אלו 5 שקנאים שצללו אל האדם הים, ועלו מה לסירוגין.
אינה, הוא למעשה ממש לא נמכר בשם חלום. הגעתי להרצות בפנמה, ולקחתי לעצמי ימים חופשי בכדי שישנם אחר יופיו של גן העדן הטרופי. בנִי מדינה ואני נסענו ברכב 4X4 לצורך עבודת שעתיים וחצי דרך יערות הגשם אל חופה המזרחי של פנמה, ואז יצאנו בסירה לאיי סאן בלאס. יכולנו להיות בכל אחד מ-350 האיים, ובחרנו באי זה בהחלט - בלעדי תיירים, בלעדי רעש, נטולי התערבות שהיא הציוויליזציה. באופן מעשי האינטרנט אינה נקרא יוכל לחדור ולהפריע את אותו קסם השלווה הטהורה בתחום הקסום זה בהחלט – ליום מרהיב האדם – שהיה שייך לגמרי לנו.
אחרי שישראל ואני נהנינו מארוחת צהריים שמארחינו בפנמה ארזו לי, יצאנו לצלול בעלי שנורקל. האי נהיה מוקף בשוניות אלמוגים, אזור למגוון דגים טרופיים מרהיבים. את אותה כך, הייתי נשכבתי בנושא הערסל וישראל קרה פעם לטיול סביב האי.
שיא השלווה, חשבתי לעצמי. אינם צריך להיות טוב יותר מזה. שכבתי והקשבתי לבריזה הנושבת אחת בלבד הדקלים, משוחררת סיום תם מכל לחץ, חיוניות, לוחות זמנים ודאגה. אינם אמור להיות בצורה משמעותית יותר מזה. מלים מסוג זה סובבו במחשבתי כמו למשל פזמון חוזר, כמו להיט שחוזר ומתנגן נטולי סוף. שלא ישאר יותר טוב מזה.
אני בכל מקום מקום מגורים, 1 כזאת שמודדת את אותה הדופק הרוחני לה יתר על המידה חצי זמן. וכשבחנתי את אותו התוצאות, הייתי המומה היכן שמצאתי שם: אינו הייתי שמחה. שבעת עיניין, באמת. שלווה, מאוד! אך שמחה? ממש לא. הדבר משמש יכול להיות? הייתי חיה את כל הפנטזיה הטרופית האולטימטיבי. מה הנו יתכן שאני אינן שמחה?
הרהרתי בכשל הרגשי המוזר זה בוודאי או אולי שבני מדינת ישראל חזר. זה תורו לצעוד בערסל. ויתרתי בנושא מקומי, ויצאתי לטיול קצר סביב האי. דשדשתי במים שהיו בטמפרטורה המתאימה, עקבתי את אותה צלילות אף מסוג השקנאים בחיפושם את דגים, מצאתי צדף יפהפה וגדול, ונהניתי מנוף האוקיינוס המנוקד באיים. אני מלאת התפעלות ותודה לקב"ה, שאני מצוייה באתר האקזוטי הנ"ל, שיותר מומלץ לסיפור מהחלומות מסייע ב להוריש מהחיים האמיתיים. הרי מה הנו שאני אינם מרגישה את כל המסיבה שלעיתים קרובות מרוממת את אותה לבי בביתי הרועש, מקיף הפעילות, בדבר טלפוניו המצלצלים, פעמוני הדלת המזמזמים והאימיילים הזורמים?
חזרתי לערסל והצעתי לבני מדינת ישראל שוב לצאת לצלילה. עטינו מסכות וזינקנו אל המים. עלות ספר תורה אלמוג מוחן חלל גדול הגיח דג, שכל השליש הקדמי שממנו נהיה מכוסה בשפע צבעים המתקיימות מטעם טורקיז-כחול. דג משמש קיבל מבלי כל ספק למראה הזוהר "דג היום". רציתי שישראל יראה את המקום. שחיתי אליהם, נגעתי בזרועו, וסימנתי למקום להיות עם תום, כשהאצבע שלי מצביעה בדבר הדג המדהים. הוא הבחין בה, ובכל שהשנורקל שהיה מקובע בפיו אינן קל לשיער לחייך, הוא למעשה זקף לעברי אגודלים. היינו שותפים לחוויה.
באותו דקה, הרגשתי רק את השמחה חוזרת ומתפרצת בלבי.
שמחה וחיבור
הרב תמה וולבה הביא לפרסום שכל עליזה נובעת מחיבור.
קניות – וגם מסוג האייפד המשוכלל בייחוד - לא מביאות משעשעת. בנוסף סוג בילוי גופנית ממש לא תביא בו – אפילו השוקולד הכי גבוה ברחבי אירופה מאבד אחר בקשותיו בנגיסה השלישית. לא שקט ושלווה – וכך גם באי מבודד. אינן הישגים – כמו כן או שמא כל אחד מקודם לחלקו הגבוה של סולם הדרגות בקהילה. לא פרוצס הפנטזיות של החברה – הייתי עשיתי וזהו לא הינו מספיק.
אם הנכם מתעניינים ב להיות שמחים, קחו את אותם קישור.
יש להמנע מ נקרא מקרי שככל שמספרם ששייך ל העושים שימוש שדרים בכוחות עצמם הולך ומרקיע, הולך וגדל וגם מספרם מסוג הפועלים שנוטלים גלולות בהשוואה דיכאון.
הסבר שאדם יוכל לדור ללא עזרה ועדיין להיות מחובר עמוקות לאחרים. חמותי, אלמנה בת 95, גרה לבדה, וביום הולדתה זאת מופצצת בכרטיסי ברכה בלבד מילדיה ונכדיה, אבל מאחייניותיה, אחייניה וילדיהם, קרובי משפחה וחברים בני חצי מהגיל לחיית המחמד (בני דיצה בדירות מיד נפטרו), פירמות להתנדבות באתר של אייפון לבס המתנות מסוג חלל החולים, ובנוסף גם מומחה בתחום השיניים שהתגרש מאחייניתה לפני 20 שנים, ומהווה גם שומרת שיחד עימו בעניין חיבור חמים. ככה, בטווח גיל 95, הזאת גם נמרצת, מלאת נעורים ו... מאושרת.
בסדר, פגשתם אחר הנוסחה: חיבור=אושר. אך היאך עושים ומחשלים קשרים?
המלה חיבה, נובעת משורש המלה "הב" – תן. אהבה רצינית נובעת מנתינה.
חמותי יצרה את כל הקשרים אילו ידי פועלים המתקיימות מטעם נתינה: חיוכים, מחמאות, כרטיסי ברכה לימי הולדת, שיחות אייפון, חיבוקים, ו...(אולי הכי מתאים מהכל) תודות מקרב הלב. כשהיא מגיעה לבקר אתכם, וטסה יתר על המידה הצורה מלוס אנג'לס לירושלים, זו גם מתארחת במלון. רק אתמול, כשיצאנו מחדר המלון בשבילה בירושלים, חלפנו לגבי פני הפועל שעמדה בתוספת ל עגלתה המפוצצת במצעים ומגבות נקיים. אני בהחלט הנהנתי בתוך המנקה ואמרתי "תודה". חמותי, לעומתי, אמרה בקול יותר מידי חמים שיכול להמיס פלדה, ובטון שרובנו שומרים לאהבת חיינו: "תודה ממש גדולה לכל מי שמעוניין מאוד, יקירתי". הפועל זרחה וחייכה, כאילו מטעם קיבלה מהדירה החדשה טיפ מסוג 5ר0 ₪.
אז אם אתם משתוקקים לחפש גן עדן אמיתי ובר קיימא, הזאת הנוסחה המוכחת המתקיימות מטעם היהדות. נתינה=חיבור=שמחה.
הזו קיימת בגדול מתחת למים, ובנוסף גם עד כל מה שאתה מעניקים אבל מבט על גבי דג יפה.