כל מה להנגיש את מספר ימים השואה לעובדים צאצאים ברוסיה?
לרבים מכם "יום השואה" מסמל מספר ימים המתקיימות מטעם צער וכאב מוחשי.
אם הנכם נמנים בעניין בני הדור אחר לזוועות השואה, והוריכם דברו וספרו, אזי אפשרי לכל מי שמעוניין להתחבר ולכאוב. אבל לרבים ממכם, זמן השואה מנוכר ורחוק. ביותר לילדים קטנים ביננו ברוח ובנפש, המשקיעים את כל משאביהם בבניית עתידם במדינתנו (בתקווה אינו ירדו לברלין אחרי מחאת ה"מילקי", עד לאנגליה שמקבלים הדרכת חינם לא כדאי כסף).
שיחקתי לתכנן היאך להנגיש ולחבר את אותן הסטודנטים המוסקבאים עבור יום השואה. לרובם, הקונוטציה למאורע נקרא הוא למעשה גבורה וגאווה. הרוסים מציינים ובטוחים בנצחונם במערכה. חלק מהם נסעו למחנות ולגטאות כחלק מ העמקת הזהות היהודית, הזדעזעו מבין המראות, אבל למעשה הזכרנו היות קשה להם לדמיין בשפה של בת ימינו – מהי שואה?
להגדיר לא קל, להמחיש - יותר קל משונה. אבל בזעיר אנפין.
חילקתי אותם לקבוצות הנקרא מספר. יתר על המידה חבורה קיבלה "כובע". היו לנו: קבוצת סטודנטים שהציגו מייסדים המתקיימות מטעם תנועת בני נוער יהודית יוצאת מוצלחת בבוסטון, קבוצת מדענים המפתחת תרופה למחלה חשוכת מרפא, סגל משפטנים המתמחים בפלילים ובפגיעה בקטינים, וועידת רבנים הנפוצה מרב יהודי התפוצות.
המשימה המתקיימות מטעם הקבוצות היתה שווה משהו. עליהם לומר מטרות, אמצעים, תקציב, הצלחות דה פקטו ותוכנית חיוניות להמשך. מהמם נקרא שיש את אותם המשתתפים מתוך אתרים אחרים לנעלי הדמות בה אלו יוכלו לייצג. חשבו, דנו, התפלפלו והציגו את אותן דבריהם לכולנו. נעדר עוררין, עבודתם היתה מצויינת. בסיום מחיאות הכפיים וקריאות העידוד, ביקשתי מכול חבורה להעסיק את אותו ניירות העשייה, ולקרוע אותם לגזרים.
לא האמינו שאני ממש גדולה.
אינם בהכרח היו עלולים.
הם ככל הנראה ביקשו לוותר בנושא התרגיל, ולעבור למסקנה.
אינה ויתרתי.
יכולים להיות קרעו רק את הנייר לגזרים, לחלקם שימשו דמעות בזוויות העיניים.
בשלב הבא – מדי קבוצה העבירה את אותם גזרי ההזמנות לחיית המחמד לקבוצה הסמוכה, וזו האחרונה ניסתה להדביק את אותו הקרעים בנייר סרט הדבקה. לאחר פסיפס מסוג נספח פריטים או גם שלוש כולנו התיאשו. הביצוע היתה עזרת נמלים וכמעט בלתי אפשרית.
הבנתם?
וזו היתה בעיקרם חתיכת נייר.
הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים תסבירו עבורנו, היאך סבא שהיא תוך שימוש שאיבד את אותה אשתו ושמונת ילדיו לגבי שאינו רטוב שספגה דם קדושים, אזר כוחות נפש, עלה ארצה, נישא בשנית והוליד מאריך ילדים? בנה את אותו הריסות היום מהתחלה אחרי החורבן הגדול?
אינן בכדי עת השואה מתוכנן לשלהי חודש ניסן, כשמייד לאחריו חודש אייר בו אנו בפיטר פן גאים ומוקירים אחר עצמאותה של מדינה. בחג הפסח, שבה פסח אלוקים לגבי בתי בני העם היהודי בני האדם חוגגים את אותן יציאתנו מעבדות לחרות. העובד הבלעדי אודות חרות זאת – זה ריבונו מטעם תחום. "וְעָבַרְתִּי בְאֶרֶץ-מִצְרַיִם, בַּלַּיְלָה הַזֶּה, וְהִכֵּיתִי כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מֵאָדָם וְעַד-בְּהֵמָה; וּבְכָל-אֱלֹהֵי מִצְרַיִם אֶעֱשֶׂה שְׁפָטִים, אֲנִי יְהוָה" (שמות, פרק יב).
חודש אייר יהיה יכול גם הוא למעשה לחרות, אך בניגוד לניסן בו אלוקים גאל את אותם עמו לחרות, באייר, הגאולה זוהי בבחינת "אתערותא דלתתא" (התעוררות של רבים ברחבי אירופה הזה). כמו שהיינו עוברת במקור הבא: "וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם וְלֹא יָכְלוּ לַעֲשֹׂת הַפֶּסַח בַּיּוֹם הַהוּא, וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אַהֲרֹן בַּיּוֹם הַהוּא. וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו: אֲנַחְנוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם, לָמָּה נִגָּרַע לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת-קָרְבַּן ה' בְּמֹעֲדוֹ בְּתוֹך בְּנֵי יִשְׂרָאֵל?" (חומש במדבר, פרק ט')
לשיער היו נגשים לברר את אותן דעתי, אני בהחלט פוסקת היות בשנה לפניכם יקריבו את אותו הפסח במועדו, ובשנה זה, לא מאוד – "עבר זמנו, בטל קרבנו".
מסתבר, שמשה רבנו סבר מקורי...
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה, לָכֶם אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם, וְעָשָׂה פֶסַח לַה'. בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם בֵּין הָעַרְבַּיִם יַעֲשׂוּ אֹתוֹ, עַל-מַצּוֹת וּמְרֹרִים יֹאכְלֻהוּ. לֹא יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ-בוֹ, כְּכָל חֻקַּת הַפֶּסַח יַעֲשׂוּ אֹתוֹ." (חומש במדבר, שם).
גָלוּי סבר היות אנו צריכים לטענתם מקום מתאים, והוא שאל את אותה האל העובדות יערכו האנשים בו אינו יכלו לבנות את אותו הפסח במועדו?! תשובתו מפתיעה: מפני שהם מבקשים להגאל, וביוזמתם צריכים להיות התקשרו אליך, כתוצאה מזה, שיחגגו את אותן הפסח בחודש אייר.
* * *
בני האדם ש שיש רחוקים, כואבים, נדכאים והוא לא חגגו את הפסח, ממש לא ויתרו. נלחמו. נגשו למנהיג לחפש אחרי אפשרות אם לא. להגדיר דף נוסף המתקיימות מטעם גאולה בספר הדורות. וההזדמנות ניתנה. בחודש אייר. צדיקים אשר ראו בעיניהם רק את התופת האיומה ואבדו את אותו היקרים לדירה – אינן ויתרו. נלחמו, נאחזו עמיד באמונתם הפנימית שנותרה, הוסיפו לספרא הגאולה את אותם הכתבה הממשי ששייך ל עוצמת הגאולה בחודש אייר.
וכו' שלא אבדה תקוותם. אנו פירות עמלם