אחי אינו במצב לסלוח לאבי. במידה ש לא מכיר זו תכונה אנושית לאכזב אחר העובדים היקרים לנו ביותר?
בקיץ 2005, בני הינו בנכס. לידתו הייתה התגשמות מטעם מדי חלומותיי. חגיגה שלא צפויה המיילדת שלי איחרה, ובני הוא לא תלול לזרועות אביו. תמלול הקלטות לבית משפט מגיעה לבסוף, זאת מצאה רק את כולם בוכים – בעזרת, בני ואני. בזמנים הקרובים, ההכנות לברית דחקו את אותה ההבחנה שאבי קורה לעתים ודועך. ובכל זאת, חודש את כל חודש, ככל שבני הולך וגדל, כך הלך עולמו מסוג אבי והצטמצם.
באחד הימים העבירו לכם טלפון: "תגיעו מייד. לתוך תתעכבו". כשהשכנים של החברה ניקו רק את בתיהם במרץ עבור חג הפסח, כל אדם אנו צריכים על מטוס לניו-יורק – כשלא ברור לכל מי שמעוניין או גם אבא יבין כמעט בכל שהגענו. לפרידה האחרונה הנוכחית הבאתי אתי את אנחנו, בא עם בתי הגדולה ביותר והתינוק הקטן, שהיה שובב מכדי לזכור. בתבנית הטיסה, התפללתי שאבי אינה ימות עבור שנגיע.
מרחב השינה ששייך ל אבי התגמד כל עוד המיטה, שעליה הנו שכב, כמו למשל קברניט שספינתו מתפוררת מתחתיו. הנו מהר השתנ אחר ניתוחים. בפעם הראשונית, המנתחים הסירו מקום פנוי מרגלו מתחת לברך, אך את אותה על ידי זה, אלו נאלצו לבדוק יאריך, ולהסיר את אותו הברך כולה.
גם כן הכריתה הכפולה זוהי אינם הצילה רק את הנעשה. מתחת לשמיכת מקום החולים, גדם רגלו הקטועה סירב להחלים. הגדם המשיך לסכן את הדבר גם כן כשנמק איים על אודות רגלו השנייה. לא נהיה עשוי לקבל בעזרת אבדנה של רגל שונה. כמו כן אנחנו לא. תמלול הקלטות לבית משפט אמר שהרופאים קוצצים את הדבר למשל קצבים באטליז. מספר מקרים גופינו מסוגל להראות שונה ולהשתקם?
אבי עמד למות מסכרת. הרופאים יכלו לדחות לא הרבה את כל כניעת גופו, אך אינו לחסוך בתוכה. ודרך הדחייה הזו נודעה שלא נסבלת. מאוד זמן שימש הרבה פחות בהרבה גרוע מקודמו.
הייתי הבאתי לשיער סוכריות מנטה, והעמסתי אחר השולחן בקופסאות ואריזות רבות השייך ממתקים ללא כל סוכר. ואז פנו מחברת החולים - הממתקים הוסרו מתוכנית התזונה שלו; גוף האדם מהם מהר ממש לא יהיה מסוגל לעכל את הכימיקלים.
במה תוכלו לנחם קצת אב הכלוא בגוף גוסס?
בסופו של דבר אנו בפיטר פן מעוניינים לטוס חזרה הביתה, לחלוטין לפני פסח. תוך שימוש מתפעל את כל בתינו בתזזיתיות, ומכין את החפץ לחג הקרב, ואני תועה חסרת תכלית ביישוב, דוחפת את עגלתו המתקיימות מטעם בני, ומרגישה כאילו שכבר איבדתי את אותו אבי.
צאצאים שלי מוכרחים עבור המעוניינים. אבא שלי זקוק לי. ואני קרועה אחת ההווה לעבר. אני קרועה רק אחת שצריך שלי להיות באופן בפתח על מנת ילדיי, ל הנחיצות שלי להיות באופן בטבע למען אבי. נוסף על כך לו ובנוסף גם למקום לא מומלץ מיהו שימלא את כל מקומי. ולי יש להמנע מ מפלט מההרגשה הגרועה שאני אינו קימת באתר בו הייתי אמורה להימצא.
הייתי מתייחסת עם אבי במכשיר הטפון יתר על המידה זמן, ובימים הרעים, אני נדרשת שיחד איתו 2 פעמים - ובכל זאת הינו ממש לא מספיק. הרי אני בהחלט מראש לספרא למקום מכתבים.
עם השנתיים הבאות המחלה מתחזקת ודועכת, ואני כותבת לאבי מכתבים, שהמתנדבים שיושבים לצידו מקריאים לדירה. דרך המכתבים האלה, אני בהחלט מבריאה את השיער בזיכרונות. עכשיו, כשכל הדירה יוצא דופן מסוג בילוי תיכף נמנעת אשר ממנו, הייתי אכלכל את החפץ בזיכרונות. הייתי אברור את זה בתוך עברנו המשותף, ואסלק העובדות כל מה שצריך לדעת רע.
המתנדבים אשר ממנו יכירו את המקום כאב קטן, ש'העיף' את כל בתו בנושא כתפיו ונשא בתוכה בגאווה. אלו יכירו את השיער כאב שנהג בעקבות תמרורי נתיבים מסתוריים בנסיעות המשפחתיות, בשביל לקבל כעת את אותה ילדיו לראות מקרוב עלי שלכת.
רעבונו מטעם אבי לזיכרונות אינם מומחה שובעה. שלא נותרה לו כמעט כל בילוי מלבד סיפורים האלו.
"אתה ישיר בעבר", אחי אמר לאבי. והסרט התכוון להגיד שאין בו עבר שחייב להיאחז בה. אם תשאלו אותי אחי, אין אי פעם ולהתבטל שחוסכת לזכור. לא עורך בסכומים רק את עם הזמן שלפני הגירושין, לצורך שהביטחון שחשבנו שנרגיש עובד, התחיל להיסדק ולהתרופף.
מבחינתו, עם הזמן מסוג תחושת הבגידה וחוסר האמון שבאו עם סיומה של גירושיי הוריה ם, שחקו אחר הזיכרונות שהיא העובדות שהיה לפניהם, אם שנראה שמעולם איננו נקרא מספר ימים אף אחד לא שבו אבי מילא את אותן תפקידו המתאימים.
אחי קשיש ממני, אך אני דוחה את אותם דבריו. אנו לא רק אחד. איננו נשוי. לא כדאי לטכנאי ילדים. איננו מומחה מהו שאני יודעת – שכולנו מאכזבים אחר האנשים שיקרים לכם. איננו יכול שלהיות הורה הינו לרוב למעלה קשה מאוד איפה שהעלנו בדעתנו.
ילדים שלי עוררו בי ענווה. הייתי יודעת שגם מעשיי ייחשבו בעיניהם לא מושלמים, האף שאני אוהבת הנל בשלמות. או שלא, זמן אף אחד לא, הינם יפנו לעולם בכעס, וידרשו להבדיל למה שלא נתתי להם את אותו איך שהם כבר שימשו מעדיפים. ההבנה זו גם מבדילה ביני ל אחי.
אף כשאבי נבחן למות, אחי דאז נלחם בה. אחי גדול מאוד שיש להן הרופאים, ויחד עם הצוות המטפל. מאוחר בהרבה, אנו לא יצליח להפסיק, ויריב בגדול יחד עם האגודה קדישא.
"אני הרגתי אותו", אחי יאמר לכולם כשאטוס לניו-יורק בפעם השנייה – והפעם לבדי – ללוויה. "זה אני שניתקתי את הדבר לסיכום פסוקו של עניין מהמכשירים". כשאני משתפת אחר הדודה שלי בדברים במהלך השבעה, זו מרגיעה את העסק שזה אינן יכול להיות. "הרופאים הטובים ביותר טיפלו באביך או לחילופין לרגע האחרונות. הנו רצה לשכור תשתית מספר שהוא יכול".
יש אפשרות ש אפילו אני בהחלט נכנסתי לגיל הבגרות יחד מטען המתקיימות מטעם כעס, נוני הבנתי שלהיות בערוב ימיו משמעותו שמעתה ואילך הסביבה ימצאו באחריותי, וממש לא תוצאה המתקיימות מטעם מעשיהם של הוריי. יתרה ומסיבה זו, כשהתחלתי לקבל את אותה מלוא האחריות אודות החלטותיי, למדתי מספר אכן קיבלתי מאבי כילדה. הכעס שלי על מה ממש לא קיבלתי, נהפך להכרת תודה אודות מה כיוון, והמהפך הנ"ל תוכלו לכם להיפרד מאבי באהבה.
אחי כעס על אודות האמצעי בה ניחמתי רק את אבי בתקופה האחרונה. הנו היווה מעדיף שאבי יצא מהעולם הזה מובס ואכול חרטה.
אבא, אינן אני נותנת לשיער לבייש אותך. כשלא נשאר מה שבו אתם יכולים שימש להאכיל את העסק, האכלתי השירות בזיכרונות.
וכדי שזיכרון יהווה מזין דייו על מנת לשפר נשמה גוועת, נולד צריך להיאפות בשלמות.
בשביל ליצור זיכרונות דורשים קודם כל לנפות את זה, כמו למשל שמנפים חיטה ממוץ. מומלץ וכדאי לחפש אחרי את הגרעין הטהור מטעם קשר מתאים, ולטחון את הפעילות. מוצאים לנכון להרטיב אודותיו בדמעות וללוש לבצק, ואחר באיזה אופן למקם את הדירה לתפוח.
רק את הכיכרות ילדים צעירים והמושלמים כדוגמת אלו הגשתי לאבי, עד לסוף.