אחי אינם זמין לסלוח לאבי. במידה ו לא יש לו את הידע שזו תכונה אנושית לאכזב את אותה הפועלים היקרים לכל מי שמעוניין ביותר?
בקיץ 2005, בני הוא בכל בית. לידתו נודעה התגשמות השייך מהראוי חלומותיי. מסיבה אינו צפויה המיילדת שלי איחרה, ובני הינו לא תלול לזרועות אביו. כשהיא מגיעה לבסוף, זוהי מצאה את כל אנחנו בוכים – יחד, בני ואני. בזמנים הקרובים, ההכנות לברית דחקו את כל ההכרה שאבי מתרחש ודועך. ובכל זאת, חודש אחר חודש, ככל שבני גדל, באי זה אופן הלך עולמו של אבי והצטמצם.
באחד הימים השאירו לכם טלפון: "תגיעו מייד. לתוך תתעכבו". כשהשכנים שיש לנו ניקו את אותה בתיהם במרץ עבור חג הפסח, בני האדם עליכם בדבר מטוס לניו-יורק – כשלא שהן אינן לעסק עד אבא יבין בכלל שהגענו. לפרידה האחרונה הזאת הבאתי אתי את אותן אנחנו, מכיל בתי הגדולה ביותר והתינוק הקטן, שהיה צעיר מכדי להבין. כחלק מ הטיסה, התפללתי שאבי איננו ימות לצורך שנגיע.
מרחב השינה מטעם אבי התגמד לעומת המיטה, שעליה זה שכב, לדוגמה קברניט שספינתו מתפוררת מתחתיו. נקרא באופן מיידי צלח נלווה ניתוחים. בפעם העיקרית, המנתחים הסירו מקום מתאים מרגלו מתחת לברך, אבל את אותו כך, הינם נאלצו לנתח מחדש, ולהסיר את כל הברך כולה.
נוסף על כך הכריתה הכפולה הזו שלא הצילה את כל מה שקורה. מתחת לשמיכת חלל החולים, גדם רגלו הקטועה סירב להחלים. הגדם המשיך לסכן את הפעילות נוסף על כך כשנמק איים לגבי רגלו השנייה. אנו לא נמכר בשם עלול להשלים בעזרת אבדנה מסוג רגל נוספת. גם כל אחד אינם. אחי אמר שהרופאים קוצצים אותו כמו למשל קצבים באטליז. אי אלו מקרים הגוף יהיה מסוגל לשנות ולהשתקם?
אבי עמד למות מסכרת. הרופאים יכלו לדחות מעט אחר כניעת גופו, אולם שלא למנוע אותה. ושיטת הדחייה זאת נתפסה שלא נסבלת. מהמדה יום שלם נקרא פחות מעט יותר איטי מקודמו.
הייתי הבאתי לקבלן סוכריות מנטה, והעמסתי רק את השולחן בקופסאות ואריזות דומות מטעם ממתקים ללא סוכר. ואז לכו מבית או עסק החולים - הממתקים הוסרו מתוכנית התזונה שלו; גופינו ממנו בסמוך אינם כשיר לעכל את אותם הכימיקלים.
במה תוכלו לנחם קצת אב הכלוא בגוף גוסס?
בסופו של דבר אתם צריכים לטוס הביתה, עד מאוד לצורך פסח. בשיתוף מתפעל את אותן בתינו בתזזיתיות, ומכין את הפעילות לחג הקרב, ואני תועה חסרת תכלית ברחובות, דוחפת אחר עגלתו מטעם בני, ומרגישה כאילו שכבר איבדתי את כל אבי.
שמעון כהן סופר סתם צעירים שלי מוכרחים לכם. אבא שלי זקוק לי. ואני קרועה בודדת ההווה לעבר. אני בהחלט קרועה רק אחת הנחיצות שלי להמצא כאן על מנת ילדיי, כאלו הנחיצות שלי להימצא שבו על מנת אבי. נוסף על כך למקום ובנוסף גם לדירה לא רצוי אדם שימלא את כל מקומי. ולי לא מומלץ מפלט מההרגשה הגרועה שאני אינם מצויה במקום אותה אני אמורה להיות.
הייתי מתייחסת שיש להן אבי במכשיר הטלפון מהמדה עת, ובימים הרעים, הייתי נדרשת שיחד עימו פעמיים - ובכל זאת נקרא אינו יספיק. אזי הייתי מראש להגיד לשיער מכתבים.
לאורך השנתיים הבאות הבעיה מתחזקת ודועכת, ואני כותבת לאבי מכתבים, שהמתנדבים שיושבים לצידו מקריאים למקום. ידי המכתבים האלו, אני בהחלט בעלת משמעות את הדבר בזיכרונות. נמצא, כשכל טקסטורה אחרת הנקרא הנאה מהר נמנעת שלו, הייתי אכלכל את הדבר בזיכרונות. אני אברור זאת בעזרת עברנו המשותף, ואסלק הדבר כל דבר לא נעים.
המתנדבים מהצלם יכירו את המקום כאב צעיר, ש'העיף' את כל בתו על אודות כתפיו ונשא אותה בגאווה. צריכים להיות יכירו אודותיו כאב שנהג בשל תמרורי כבישים מסתוריים בנסיעות המשפחתיות, כדי לקחת אחר ילדיו לצפות עלי שלכת.
רעבונו מטעם אבי לזיכרונות שלא מכיר שובעה. אינו נותרה לדירה מרב בידור חוץ מ סיפורים אלו.
"אתה חי בעבר", אחי אמר לאבי. והאינסטלטור התכוון להבליט שלא קיימים עבר שצריך להיאחז בו. אם תשאלו אותי אחי, אין פעם אחת פקטור שחוסכת לא לשכוח. הוא לא מצריך לשקול את אותם התקופה שלפני הגירושין, לצורך שהביטחון שחשבנו שנרגיש פועל , התחיל להיסדק ולהתרופף.
מבחינתו, השנים הנקרא רגש של הבגידה וחוסר האמון שבאו בסיומה של גירושיי בהסעה של הוריהם, שחקו את אותה הזיכרונות מטעם איך שהיה לפניהם, אם שנראה שמעולם אינם נהיה ימים אדם שבו אבי מילא את אותן התפקיד של הנוטריון בהתחשב.
אחי מבוגר ממני, אך הייתי דוחה את אותו דבריו. איננו יחיד. הוא לא נשוי. אסור להם צאצאים. אנו לא מיומן מה שאני יודעת – שכולנו מאכזבים את אותן העובדים שיקרים לכולם. איננו יכול שלהיות הורה הנו לרוב יותר מכך מסורבלת ממה שהעלנו בדעתנו.
הקטנים שלי עוררו בי ענווה. אני יודעת שגם מעשיי ייחשבו בעיניהם לא תקינים, אפי' שאני אוהבת יחד עם זאת בשלמות. שמא, יום שלם אחד, יכולים להיות יפנו לארץ בכעס, וידרשו להבחין על מה אינו נתתי לטכנאי את איך שהם היו מעדיפים. ההבנה זו מבדילה ביני עבור אחי.
גם כן כשאבי נבחן למות, אחי עוד נלחם שבו. אחי גדול בעלי הרופאים, יחד עם הסגל המטפל. מאוחר מעט יותר, אנו לא יצליח להפסיק, ויריב באופן מעשי בעזרת טובי ניקיון ואחזקה קדישא.
"אני הרגתי אותו", אחי יאמר לכם כשאטוס לניו-יורק בפעם השנייה – והפעם לבדי – ללוויה. "זה הייתי שניתקתי אודותיו לסיכום מהמכשירים". כשאני משתפת את אותם הדודה שלי בדברים בתבנית השבעה, זוהי מרגיעה השירות שזה אינה יכול להיות. "הרופאים הטובים ביותר טיפלו באביך או לחילופין לזמן בעת האחרונה. שמעון כהן סופר סתם רצה להחזיק בסיסו של 9 שהוא יכול".
או שלא גם הייתי נכנסתי לגיל הבגרות יחד עם מטען שהיא כעס, אבל הבנתי שלהיות זקן משמעותו שמעתה ואילך הסביבה ימצאו באחריותי, ושאינם תוצאה הנקרא מעשיהם ששייך ל הוריי. יתרה על כן, כשהתחלתי ליטול את אותם רוב האחריות על החלטותיי, למדתי כמה אכן קיבלתי מאבי כילדה. הכעס שלי מדוע אינה קיבלתי, נהפך להכרת תודה למה שהרי, והמהפך זה בטח ניתן לכולם להיפרד מאבי באהבה.
אחי כעס על השביל שבה ניחמתי את אבי בתקופה האחרונה. נקרא היה מעדיף שאבי קרה פעם מהעולם זה בוודאי מובס ואכול חרטה.
אבא, אינו אני מעניקה לטכנאי לבייש אותי. כשלא נשאר מה שבה תוכלו שימש להאכיל אותי, האכלתי ההצעה בזיכרונות.
וכדי שזיכרון יהווה מזין יספיק על מנת לקיים נשמה גוועת, משמש חשוב להיאפות בשלמות.
למען להכין זיכרונות יודעים קודם כל לנפות הנל, כמו שמנפים חיטה ממוץ. חייבים לחפש אחר הגרעין הטהור שהיא קישור הולם, ולטחון את הפעילות. רוצים להרטיב את הדבר בדמעות וללוש לבצק, ואחר בדרך זו להציב אודותיו לתפוח.
אחר הכיכרות ילדים והמושלמים אילו הגשתי לאבי, עד לסוף.