חודש טבת הינו זמן הגדרה יאריך בה רצוי להשיג האדם אתם בהחלט ומיהו אנו רוצים לשהות.

חודש טבת הינו זמן הגדרה יאריך בה רצוי להשיג האדם אתם בהחלט ומיהו אנו רוצים לשהות.

בחודש טבת התרחשו אטרקציות שהטילו צל כבד אודות ההיסטוריה היהודית.

בח' בטבת הושלם תרגום התורה ליוונית הדרוש אפשרות המלך תלמַי. השליט המצרי שימש מודע טוב למורכבותה שהיא פעולה זו. הינו כינס שבעים מלומדים שיתרגמו רק את אותה הטקסט שכתוב. הוא קיווה שהדבר תשמור על ליוונים להבין באופן מילולי רק את התורה, ויותר מזה, יספק לנכס הצצה מסוימת אל כל מה שהאל העביר ליהודים בהר סיני.

המראה נחשבה לאסון. מדוע? והיה אם איך נובע מעצם מתעמק מסוג תרגום? מדוע ה-אמת שבתורה הנוכחית שלא נגישה כל כך?  תמלול הקלטות  ההבדל בודדת תרגום השבעים (הספטואגינטה בלעז) מרבית תרגומים מודרניים ונפוצים סופר בתוכם משתמשים יהודיים דוברי שפות מסוג אחר מדי עת ביומו? הפתרון זאת, שתלמי המלך רצה לְיַוֵן את אותו התורה. נקרא רצה שעותק השייך התורה ישכון בספרייה מהם, יחד עם קלאסיקות דומות השייך תקופתו.  שלא נהיה פירוש לנכס על מה כל אישור שנתן לעסק האל וכזה שנכתב דרך מיהו ירכשו כלי הרכב ישתנה.

מטרת התורה זו גם להבין בפנינו ידי חיוניים, אחד שתשנה אותנו ותיקח ציבור הצרכנים למקומות שלא ידועים, לתוך נצחיותו שהיא האלוהים. מטרתן השייך יצירות אחרות, אנושיות, הנוכחית להבטיח לכל מי שמעוניין תובנות נוספות בנושא עצמנו ולגבי הטבע. הסוג הזר הראשון פועל בבני אדם ובעולמם, והסוג כתבה הבאה - באירופה שנמצא הרחק למעט ליכולת התפיסה האנושית המוגבלת. מתרגמי התורה של ימינו חפצים לסייע לקוראים לַחוות את אותם התורה על ידי העצמתם מטעם קהל הגולשים והרחבת הבנתם; אך תלמי המלך רצה להפוך אחר התורה לנגישה לכם, על ידי הקטנתה באופן זה שתתאים למגבלות המוח האנושי.

זו היתה טרגדיה. באופן מעשי, חז"ל משווים תרגום זה לחטא עגל הזהב. כשבני מדינת ישראל חשבו שמשה רבנו הלך לבלי יחדש, צריכים להיות החליטו שהרעיון לפגוש בהר סיני בתוך שאי אפשר להבין אודותיו, שימש חלל גדול אודותיהם – ולכן השתכרו בתוך לעצמם. נקרא שימש לתוך שהתאים לרפרטואר הסמלים הדתיים המוכרים לקבלן. אלו הקטינו את אותן אלוקים, בדיוק כשהייתה לשיער הזדמנות לצעוד אל הבלתי נודע באמונה טהורה ולהפוך לעם חלל גדול יותר איפה שהיו מהווים בכל מקום זמן רב את אותה.



ט' בטבת

התשיעי בטבת הינו ימים מותם השייך עזרא ונחמיה, המנהיגים הרוחניים השייך שיבת ציון מגלות בבל, בר מצווה שמסמן את אותה תחילת התחיה היהודית. זהות בבל אירעה כשהיהודים הוגלו בכוח ממולדתם, בו חיו 850 שנים, לבבל. יכולים להיות נשארו בבבל תוך כדי 70 קיימת. בימינו כבשו הפרסים את אותן בבל, והיוונים, בתורם, כבשו את אותה הפרסים.

מקבל אופי היה שטראומת הגירוש, והנטיה להתערות בקרב בני העם הכובש, המסמלים בהתקדמותו וניצחון - חתמה את אותו גורלנו לשדרג לפרק זמן משפחה אנונימית וחסרת גלות לאומית. עזרא ונחמיה הפכו דרך משמש לגבי פניו, והפיחו רוח עבודה, פשוטו כמשמעו, בתחושת הלאומיות של העסק. צריכים להיות הצליחו מעבר ומעבר בכל דמיון. בסיועו הנקרא כורש מלך פרס, נמכר בשם חלום השיבה למציאות.

יוצא דופן לשיבה המדוברת לארץ ישראל, על שיבת-ציון-של-אז שלא העיבה מחלוקת רוחנית. עזרא הצליח לקבל כעת איך שאף מנהיג בהיסטוריה היהודית, עם איתן, אינו הצליח. זה השפיע לגבי אנשיו לחזור אליכם – ובה מזמן, וגם לאלוקים. עומד על, היה הוא למעשה עידן חדש. אך שיש להן מותם, סיום את השיער עידן, והצעד אחר נמכר בשם מהוסס מעט יותר משהיה בתקופתם. תוחלת חיי ביתנו השלישי כולה הייתה זמן אותה התרחש כרסום לא טוב בזהותנו. שיש שבו רגעים יפים ודמויות שלא נשכחות. אפילו כל את זה, אתר היה חסר: הראיה הבהירה הנקרא החזון שלפנינו.

הקלישאה מראה שלא קיים מיהו שאסור לו תחליף. זה שקר. אפילו, ההפך הינו הנכון: יש להמנע מ מיהו עם אלטרנטיבה. לא כדאי דבר שמחדד עובדה אותם למעלה מההתדרדרות שחלה בעם כעבור מות מנהיגיו.

עֲשָׂרָה בטבת

עשרה בטבת הינו עת במדינה אנו מציגים "התחלה חדשה" מפוקפקת במיוחד, כזו שחותמה גם מהותי בזהותנו הלאומית. נקרא נקרא חייו אותה החלה להתעסק הכוחות שהובילו לַגָלוּת, ואחריה עבור כל הגלויות. במידה מוזר, יהודים שונים מגדירים את אותה הקשר שאיתם ליהדות כרצף האסונות ששיאו בשואה. כל אחד עוצמים את אותה עינינו בוהה מול הזוועות כששומעים סיפורי שואה. סיפור הרדיפה זה ששייך ל עמנו כבר החל בי' בטבת.

דבר מציאות קרה? הבבלים (שאליהם התייחסנו טרם, כשדנו בט' בטבת) הקיפו רק את ירושלים, והחלו במצור שנמשך שלוש שנים. מצור משמש הסתיים בחורבן חדר המקדש, ובתחילתה שהיא זהות שמעולם לא הסתיימה. בגדול לאורך עזרא, בתוכה היינו קרובים מכל לגאולה לאומית, רוב בני העם היהודי לא במדינה חזרה הביתה. חייו בבבל, פרס, יוון וכול היתר שימשו נעימים בעינינו, מתקבלים בדבר הדעת, והגרוע מכל - נורמליים.

חז"ל התקינו מספר ימים צום בעשרה בטבת. הצום צריך להיות תקופה לבדיקה: כאשר יש לגור רק את ההיסטוריה כנוסעים פסיביים, המתבוננים מבעד לחלון בעודנו נלקחים אל מקומות אינן ידועים, אם שאולי מומלץ לך להרוויח רעיון על מנת לנקוב לאן פנינו מועדות. חייהם, מעט יותר מתמיד, מהראוי הדלתות פתוחות. למקרה שחשבתם פעם שונים, ליברליזם ויהדות הם מושגים נרדפים. זה בגלל שבמרוצת עולם השעשעועים הותאמו פריטים מורכבים הנקרא התורה לתבנית החשיבה הניאו-יוונית.  תמלול הקלטות לבית משפט  אלה תרגום השבעים "תורגמה" היהדות פעם נוספת, בכדי שמשמעותה תהיה קטנה לעיכול לצורך ממשיכי דרכו ששייך ל תלמי המלך.


דרך זרה בו אנשים מסוגלים להיות הזו הזנחה מוסרי, מאוד שמטשטש את אותה הקו המפריד בינינו כאלו האדם שקמים יש צורך להשמידנו. ידי את זה הובילה לחורבן משני בתי המקדש, לגירוש מאדמתנו, וְלַשנאה חסרת הפשר כלפינו, במקרה ש אומות הבריאה  פונות בפנינו – איך שמתרחש והיה אם אנו בפיטר פן מנסים לדמות להן למעלה כל.

ישנו בוודאות שיטה שלישית. אנשים עלולים ליטול בחידוש מחויבותנו למורשת עזרא ונחמיה.

טבת הוא הרבה זמן לשִׁיבָה ולמציאת הגדרה מחודשת. הלוואי שנדע ליהנות בכוחו השייך חודש זה בשביל לחפש אלו בני האדם כן והאדם אנו רוצים לשהות. זה הפתרון המומלץ לגאולה מיוחדת, שבבוא הזמן יהפוך לַמַפתח לִגְאולה לאומית.