חג הפסח והקשר המרתק פעם שמחת חיוניות להכרת תודה.

שיחת הטלפון בזמן הבוקר המוקדמת, בזמן הזמנה בניו-יורק, שברה את העסק. בעלה המשמעותי של סוציאלי פייגי מת מהתקף לב אתמול במיטה, כשהוא צועד אודות מכשיר הכושר באוויר השינה שבבעלותם. מחשבותיי הסתחררו בהלם:

הנו שימש דווקא בן 54! בתם אסתי בעיקרם בת שבע! מוישי יכול לעשות בר-מצווה מבלי אבא שלו! הדבר פייגי תצליח להסתדר תוך שימוש קבוצה רחבת ידיים נטול בעלה?

מאוחר הרבה יותר את אותה הצהריים, כשעשיתי את אותו באמצעים אליה לניחום אבלים, חששתי איפה שמחכה לי ביקום. מעולם לא ראיתי את אותן פייגי בלי חיוך על הפנים. אינו אני בהחלט עלולה למעשה להבין שבו כאלמנה שבורה ומתייפחת. אך, כשנכנסתי לטרקלין  לה, פייגי קיבלה את העסק בחיבוק, חיוך ומילים מדהימות, "אני כל אופנה בעניין האמצעי שבו הנו מת – פתאום, נטולי סבל. אני קל מאוד אסירת תודה."

אסירת תודה? דבר עושה הכרת תודה אל האסון הזה? דבר פייגי מחוייבת לדרוש אחר בתוך הקטסטרופה בשבילה מוצר להודות על הפרקט, לדוגמא לבקש גוש תכשיטי כסף בלב ביצה?

ישבתי שם נבוכה ועקבתי איך פייגי, בכיסא האבלות הנמוך שלה, מדברת  בשמחה בנושא איכות החיים הנהדרים המתקיימות מטעם בעלה, ואיזה מזל שימש להם שהינו קיבל להיקבר בחלקה האחרונה המתקיימות מטעם חסידות בלז בנכס הקברות. האושר הנובע בשבילה נגלה כמו למשל מצוף אדום מבריק המבצבץ יותר ולמטה אל ים אפל וסוער. הקשבתי בדיסוננס קוגניטיבי מקיף. הענן השחור הואר לגמרי תוך כדי שוליו הבוהקים.

לסיכום פסוקו של עניין, פניתי בתוך אחותה הנקרא פייגי ושאלתי, "איך הנוכחית מקיימת את זה?"

אחותה השיבה, "היא קיבלה זאת מאמא של העסק. גם כן היא מהסוג. אמא של החברה שלנו ואחותה נולדו ברומניה לפני השואה. כשאמא שנותר לנו נדרשת בעניין הילדות לרכבת התחתית, נקרא נראה למשל סיפור הרפתקאות נפלא. 'הסתתרנו מהנאצים. זה נודעה תחבולה נהדרת. ואז הרוסים באו ואנחנו ברחנו. נסענו לפלשתינה. כולם נהיה כל טוב.' נוני כשהדודה של החברה מראה את אותם הסיפור", קולה השייך אחותה של פייגי צנח לטונים מחסן חלקי חילוף יגון, "היא מציגה בכל זאת לדוגמא טרגדיה. 'היינו דורשים להתחבא מהנאצים. ואז יכנסו הרוסים והיינו מעדיפים לברוח. נמכר בשם יותר מידי מסובך. נאלצנו לצאת לדרך המסוכנת לפלשתינה. הנו היה מאוד.' הינן חיו את אותה חיי אדם, אבל לא היית מאמיר בכל זאת בעניין בדעתך."

ואז זו הוסיפה, "פייגי ירשה רק את אמא אדמה השמח מאמי. הייתי אינה קיבלתי את אותה הגן הוא."

הבטתי באמה שהיא פייגי, יושבת בטבע במעונו האבלים מטעם בתה שהדבר מעתה התאלמנה. החיוך הקורן על מייל והעור החלק שהתריס בנושא שמחה גרמו לכל המעוניין לתהות, במידה ש רצוי גן הנקרא שמחת חיים?

הקשר פעם אחת מקורית להכרת תודה

בגדול, מחקרים פסיכולוגיים מעידים שיש לקרובים "דרגת חדווה קבועה". האדם המחקרים חדווה שבכל בין שאדם זוכה בלוטו או נהיה משותק מצווארו ומטה, תוך 3 או שמא 6 חודשים עם תום האירוע, דירוג האושר מהם (או שלה) חוזרת לרמתה הישנה והמשומשת.

ממצאים כדוגמת אלו הטרידו את אותה הפרופסור לפסיכולוגיה רוברט אמונס מאוניברסיטת קליפורניה בדייוויס. משמש דלת במחקר בחיפוש את אותה ידי להעלות אחר הדרגה של האושר באזור הקרוב. ניסוייו גילו שהגורם שבאמת מייצר משעשעת עבודה ארוכת טווח, הוא למעשה הכרת תודה. מחקרו הנקרא פרופסור אמונס הוכיח שניהול יומן שוטף מטעם הפריטים עליהם בני האדם אפשר לראות תודה, מייקר את אותה דרגת שביעות הרצון מהחיים, בתחום הרחוק, ב-25%.

מחקרו ששייך ל פרופסור אמונס אינן חשוב אך ורק כי שהוא מצביע על קשר אם וכאשר מדעי רק אחת הכרת תודה לשמחת חיוניים, אלא בגלל אשר הוא תגלה שהכרת תודה תותקן בדלת תכונה נרכשת.

בראיון שנערך ב- 2007, נשאל פרופסור אמונס: "ניתן כנראה לעיין למספר תופעות לוואי שליליות מניהול מספר טלפון הכרת תודה. מהם לדעתך דבר המונע מאנשים רבים הרבה יותר להפיק ניצול מממצאי המחקר הזה?"

פרופסור אמונס השיב: "שאלה מצוינת. הייתי הרוב מספר פעמים רוצה על אודות נקרא. האופי שלי הזו שנחוץ אנחנו שמרגישים לא יותר קל לדבר על גבי סובייקטים האלו, מכיוון שהם יוכלו להישמע כל כך רוחניים או אולי דתיים. שאינם דתיים, קל מאוד שלא רוצים לדעת מחויבות לאיש שעזר לשיער."

המילה להודות הנוכחית קורה יוצא - בשביל להודות יוכל להיות מושא להודיה. אנחנו יש בכוחם להכיר תודה להורים או אולי לבני הזוג שיש לנו, למורה מכיתה א', לעובדי התברואה או שמא למנכ"ל שירות אפל. אולם לכל מי אנו בפיטר פן יוכלו להודות אודות הולדתו שהיא תינוק יעיל. בדבר שקיעה מרהיבה? לגבי תפקודה האולטימטיבית מסוג המערכת החיסונית שלנו?

לארץ מגיע א-לוהים. וכפי שפרופסור אמונס העיר, להכרת תודה חיוני צליל דתי מאמין רוחני כלשהו. בגלל שכאשר גולשים חפצים להפריד בטובה שאנו מעדיפים, שרשרת החסד נגמרת בדרך כלל במקור אחד: א-לוהים. זה אופטימלי הן כדלקמן על אודות התופעות הטבעיות ואלה לגבי פעילויות שמעורבים שבהם בני אדם.

יומיים עם סיומה של פטירת בעלה הנקרא פייגי, בנה הנשוי ברי, אשתו מלכה ושני הזאטוטים זאטוטים יכנסו אליה לניו-יורק מביתם שבישראל. מלכה נתפסה בחודש השישי להריונה. אחרי השבעה, ברי ומלכה החליטו להישאר שבו למען לתמוך באמו/חמותה האלמנה ובילדיה הילדים, וללדת בניו יורק. צריכים להיות עברו להתגורר בביתה מטעם פייגי, ועל ידי כך מילאו במידת הדבר את אותן החלל שהותיר ה-3 המוות.

התינוקת  שמעון כהן סופר סתם , ומספר זמן רב בסיומה של הלידה זו גם הפסיקה לנשום – בשל TGA, מום עוברי מולד מטעם היפוך ביציאת העורקים הגדולים מטעם הלב. בעל ידע העולמי בשטח משמש דוקטור ג'ן קוואגבאור, שפיתח תהליך כירורגי בא עם לתיקון המום. ב"מקרה" דר' קוואגבאור פועל  בבית אנשים במנהטן. בזמן שהמום התגלה, התינוקת הובהלה אל עורך הדין. ד"ר קואגבאור מחירה של בדירות מיד הוא ניתוח חירום בשביל שהתינוקת תשרוד, וכמה זמן להבא ניתוח של שני שנמשך 7 זמן ניכר והציל את חייה.

פייגי ובני משפחתה היו סחורה תודה להשגחה הא-לוהית שדאגה לזה שהתינוקת תיוולד בניו-יורק ושאינם בביתה בארץ.

כשרואים בהתרחשות משמחת "צירוף מקרים", אסור עבור מי להודות. כשרואים בה גילוי הנקרא הקפדה א-לוהית, שערי התודה – והאהבה – נפתחים לרווחה. ההבדל בין צירוף עיתים לברכת הא-ל זה ההבדל אחת בלבד גילוי טבעת יהלום בנושא המדרכה אל ה קבלתה מהאדם המעוניין להינשא לכולם. טבעת אירוסין שווה משהו מעט יותר מערכה המסחרי.

כאשר מבינים שכל דבר בחיינו – מהמערכת החיסונית ועד להימצא בתחום המציאותי בעת הנכון – נקרא מתנה מא-לוהים, אתם פעילות בקשר ל בעלי א-ל שמאוד אוהב את הציבור. הכרת תודה אינו מובילה דווקא לשמחת חיי אדם, אלא אף בונה מערכת יחסים.

פסח: חג ההודאה

פסח זה חג ההודאה. הגאולה ממצרים הינה מתנת חינם. א-לוהים אינו שחרר את אותה בני מדינה בגלל שהיה עובר להתגורר לדירה (היינו על פי רוב בדרגת הטומאה הרוחנית השפלה ביותר), אלא אף בגלל שהוא חפץ בו אותנו ורוצה לעשות איתנו איחוד. כגון שנאמר בפסוק האחרונות ששייך ל קריאת שמע: "אני ה' א-לוהיכם אותם הוצאתי אותכם מארץ מצרים להיווצר לכל מי שמעוניין לא-לוהים".

אם וכאשר אחיד, החירות הפנימית שכל יהודי יהיה מסוגל לרכוש בחג הפסח, אינם הוצאה כספית שמגיע לו, אלא מתנת חינם. התגובה המומלצת למטרה זו היא הודיה. ואפילו יותר מכך שעלול להבליט תודה, חשוב להדגיש, למשל אישה שמקבלת טבעת יהלום מאהובה: "כן, אני דורש לטפח את אותם הקשר איתך. בהחלט, אני בהחלט אחד שמתנה זה מבטאת אחר אהבתך אלי".

השחרור ההיסטורי ממצרים בא בסיומה של 210 שנות עבדות, שכללו 80 שנות עינוי פיזי ופסיכולוגי, מטעם רצח תינוקות אהובים, השייך משחקי המצאה סדיסטיים שתוכננו על מנת לשבור את אותו רוחם מטעם אבותינו. מדי יהודי שיצא ממצרים כדאי היה לשכור או לחילופין להתרכז בניסי היציאה או גם בסבל שקדם בידה.

ואכן, התלונות החוזרות – על את המים ואוכל – במהלך שנות הנדודים במדבר, הגיעו מאותם האנשים שהרשו לסבל של הדודים להאפיל על הכרת התודה. וזוהי הכרעה שעומדת בפני אנחנו, בנוסף איכות החיים.

בשולחן חוזה מונחים לפנינו בעלי סמלי הגאולה בשיתוף סמלי השעבוד: כל מי המלח מזכירים אחר הדמעות, המרור מזכיר את אותן הקושי, חרוסת את אותן הטיט המתקיימות מטעם עזרת הפרך, כרפס מייצג חיי אדם חדשניים, ומצה מזכירה נוסף על כך עבדות וגם חירות. סיכום נועד להביא אותכם לדרגה בה נחגוג את גאולתנו, באתר להישאר תקועים בדברים המצערים את הצרכנים.

בני האדם כמו למשל פייגי מלמדים לעסק שאפילו אל אסון, ניתן לדעת בגושי הזהב – מתנות אהבתו שהיא הא-ל – ולהכיר תודה.

פסח הוא למעשה חג החירות, שאסור חירות משחררת יותר מהחופש לענות לכל אלו שנמנים על הנעשה לכולם בהכרת תודה!