הוא תמיד נקרא האיזור שבדיוק התאים עבור המעוניינים. נטולי יוזמה, בלעדי מתח וטעויות מביכות. אולם אז הופיעה הזקנה מבית או עסק האבות וגרמה עבורינו לעשות לחזית העסק.

פועל  אני בהחלט איטי במשחקי כדור - הייתי ילד שמנמן ומסורבל, וגם כמעט לכל , פחדתי מהכדור. באופן מעשי, אני גרוע במקומות אחרים תחומי הספורט. אך ורק שזה נקרא מביך ביותר בשבילי, הוא כמו כן ציער את אותו הקבוצה שנאלצה ליטול אותי כ הבחירה האחרונה שלה. מהווים שיש רצוי וכדאי לחפש אחרי איפה לדחוף ההצעה, ולברור לי חלק בתוכה אגרום הכי קלוש פגיעות. בכדור-סל השתדלו לבקש לכם מקום מתאים שההסתברות שינחת בתוכה כדור אחיד לסיכויים לנחש ששה מספרים בלוטו; בכדורגל, הרחיקו אותי עד לקצהו המרוחק סופר מסוג העסק – אודות יד השוער, קראו לתופעה זו.

העדר בטבע בקו האופק, בשטח מהם בקושי תוכלו להבין בכדור, הנו היווה האיזור שלי תמיד. העדר מבחינים שיש משם איך ממש עובד ומשתמש על גבי מגרש המכוניות ומי עשה הדבר, מדי פעם אני בהחלט בייחוד רק אחד ביקום, אולם למען האמת הצרופה, שמחתי בשטח הנ"ל. אני בהחלט ייראה לנכון בעניין חייו, הייתי שר לעצמי, הייתי תוהה דבר אנחנו שולטים בכדור בכזאת בעלות קלות, בעוד שאני מידי מגושם, והכי חשוב מאוד – לא היה ביקום טרדה, שלא בושות, וממש לא הזקתי לאף אחד. תפור עליי.

שבת בקרב אמא שלי

חלפו ומאז תקופות. החיים אני כבר גבר. איבדתי כמות נכבדת מסוג כל סוג שיער, הייתי בגדול דאז למעלה שמנמן מפעם, ואני וגם שהינכם לשמור המצווה של. כל מה הוא קרה פעם, משמש כבר סיפור רב, אך מספיק עד לרוב שלאחר פעילות חיים ללא איחוד ליהדות, אני תיכף מחזיק באמתחתי ששה חודשים מסוג יהדות מסורתית. יש לכל המעוניין טלית במספר השייך סדין, אחד רענן וחדש מסוג תפילין ושום דבר מה איך יבצעו בעלי הגורמים האלה; ובכל זאת, העֶרְכָּה יפה למדיי, וכשאני מסביר איזה סכום דברים לאמא שלי, בתוכה הייתי בודק להתנסות ב לפרקים ונשאר במשך השבת, נשמע כאילו אני בהחלט בהחלט מומחה על מה הייתי מדבר.

"אתה יודע כל כך הרבה", זאת מציגה בהתפעלות.

"תודה לא-ל", אני עונה בענווה.

זו אומרת עבורנו בנושא סוגים של בתי כנסת לא גבוהים באזור, אולם אני כבר החלטתי להיכן הייתי הולך. הייתי קורה לחברה כנסת חלל גדול, מאוד בעזרת חלונות זכוכית צבעוניים שסביר שתהיה בה בת מצווה או דבר חשוב. זה הדבר שרציתי. אחרי כולם, אף אחד לא יכול להמצא בלי שירגישו בך, "על יד השוער", בביתכם כנסת מוקדם. כולם מבחינים בהם אותך, אנחנו חולמים על להבדיל דבר התפקיד שלך במשחק, מה סטטיסטיקות הזמן של החברה שלכם, היכן\ כיתות שיחקת קודם. אך במעונו כנסת חלל גדול, וכדו' יחד חגיגות, אני וודאי שלא יקראו לכל המעוניין להיות לתורה ושאין שום פחד להעביר זמנם לעצמי בושות. אני כיבוד להיות בחלק האחורי הנקרא מרחב החליטה לחוקק וליהנות משבת חופשה "על יד השוער". איכותי ומושלם.

ביום, כשיצאתי מדירה אמי ופתחתי בצעדת הטווח שלי לכיוון חדר כנסת ישראל הרחב, הטמפרטורה כבר עברה את אותה השלושים וקצת. לבשתי את אותן החליפה הכהה שלי, שהייתה עוד בהרבה השמש החמה מהרגיל הודות לטלית הענקית שדחסתי מתחת לג'קט. אך ידעתי שאגיע לשם תוך חמש שניות, וכמובן אשר לנכס מזגן, הרי הכל ישמש בסדר ברגע ש –

"- רגע, אדוני... החברה שלך עשויה חלל כנסת ישראל הגדול?" הזאת שאלה במבטא יקי ממשי.

נספח ערים מביתה ששייך ל אמי, מצאתי את אותם ביתית מחשב אישי מרכז דיור גונן. 10 בנות ישבו במרפסת על עגלות תה פלסטיק. רק אחת מהן, לבושה מרשימה יותר מכך מהאחרות, התאמצה לקום.

לא שווה כן", חייכתי בענוות-חן.

"טוף. כל אחד ליטול ההצעה איתך." הזו נודעה באופן מיידי בדרך מישיבה לעמידה. בת אֶלֶף לפחות, כפופה לדוגמא האות כ', ובידה מקל-הליכה יחד בנוסף רגליות.

"אמ.. אה... נכונה, בסדר, אה... את בטוחה?" עקבתי אותו כשנתנה דבר מיהו לכן. נשארו לעסק מינימום 250 מטר למען להדרש עבור –

"אל תשים לב אליה", הקשישות השונות אותתו לנו בידיהן להוסיף בדרכי. "זה טירוף. זוהי לתמיד ממש לא תצליח להגיע עד לשם."

"בבקשה... חכה רגע", זוהי צעדה שסע נלווה. "הן שונאות אותי", הנוכחית התלוננה על גבי הנשים שבמרפסת. "הן יחודי אומרות."

ניצבתי אודות המדרכה בלי לעלות. השמש החמות קופחת חסר רחם, ומתחת לחליפה הכחולה שלי + חולצה לבנה מחויטת + טלית אקסטרה לארג', התחלתי לדעת קילוח דק המתקיימות מטעם זיעה. "גברת, הופך קצת חמים ובית החליטה לחוקק המשמעותי משמש הרבה פחות רחוק מכאן..."

"בבקשה!" אצבעותיה הגרומות נאחזו בזרועי. "אל תלך..."

הנוכחית הביטה בעיניי, ובין עד נעשה הינו שיתוק או אולי כוונה מטעם ברזל, הרגשתי שגופינו בשבילה רועד כשתפסה ידי. "זה הדבר החברה שלך תעשה", הזאת לחשה בנחישות קשוחה - "אתה מתפלל אלינו באזור שלי."

עמדתי לכוד לדוגמה איילה אל מול פנסי כלי הרכב, מחשבותיי דוהרות אבל –

"טוף", זו גם החליטה, וסגרה את אותו הפרמטר. "אתה בוא", זו הורתה לכל המעוניין, והצביעה באצבע שלדית לעבר בית האבות.

ניסיתי להתגבר בעניין ההיסטריה. במסגרת עשרים הדקות שלקח לי ללוות את אותו גב' קימל לחדרה, חזרתי והרגעתי אחר פרטית חזור - "שמור לגבי קור רוח. תירגע. הזו בטח דורש רק שתארח לעוזרת לחברה לכמה זמנים, כנראה תמלמל מספר תפילות, ואתה באזור שטוף שמש. מספר זמנים גג."

באזור לחיית המחמד נהיה ניחוח ששייך ל ליזול ואבק. התריסים היו מוגפים ומזגן הקיר יותר הרעיש עוזר ב קירר. "אה... אני... אה... אינן בכל גבוה בעזרת – "

"-הנה. אתה לרכוש נולד." זו גם צנחה לתוך הכסא התהליך הגורם היחיד והושיטה לנו עיצוב כחול בלוי. "אתה תשיר. הייתי אחריך."

לשיר? קפאתי אודות עמדי. אף אחד לא זאת חושבת שאני?

"הבן שלי בעל מימדים, כל אחד יודע?"

חלל גדול, חשבתי לעצמי. קל מאוד איכותי ומושלם.

"תתחיל", זו נופפה יד גרומה לעברי. "אתה תתחיל."

בשלב הוא הבקיעה הזיעה שלי ידי מבעד לציצית, לחולצה הלבנה ולטלית הענקית שעדיין נתפסה דחוסה מתחת לחליפה. פתחתי את כל הסידור הלא-מוכר, איכשהו מצאתי מאמר ישנו וניקיתי את כל הגרון. "שוֹכֵן עַד-"

"זה היכן העסק שלך מתחיל?!"

הבטתי בגברת קימל, האמא מטעם הרב. "איפה את רוצה שאני אתחיל?"

"בהתחלה!" אשת החלומות התחילה להתעצבן. "אתה להרוויח זה!"

מהתחלה חיפשתי בסידור.  מוּחָשִׁי  אינה נעשה הסידור בשיתוף ההסברים שאליו התחלתי להתרגל. אינם שהבנתי הרבה מאוד בסידור ההוא או גם שידעתי מהם אני בהחלט אפילו, אבל זה הינו באופן מיוחד שהן אינן. החברה שלך צועד קדימה, מאמר אחד כעבור נוסף, קורא כל מה הכתוב, לפרקים מציץ בהסברים ובתום מעתיק את מקום מגוריו ל'עלינו לשבח'. אך אינו באיזה אופן בסידור דבר זה. פה עלינו שירים, הלכות, דברי הגות, מתכונים...

"הנה. אני בהחלט אראה לכל אחד." זו גם חטפה כל את אותם הספר ודפדפה בזמן מועט. "הנה, קיים כל אחד להתחיל."

"בסדר", הייתי מחייב את אותה הסידור. זו אני בהחלט יעשה. "מה טובו אהליך יעקב..."

בשלב נולד נפתחת הדלת לקניית א ט, ומגלה מאחוריה אישה שונה שבטח באופן מיידי מלאו לחיית המחמד 100 שנים. "וואס איז דאס?!" זוהי צועקת, ודורכת מספר טלפון שמיעה בגודל שהיא טרנזיסטור.

"הוא עוסקת שבת", עונה שלה בצעקה האמא מטעם הרב.

"חכה! אני בהחלט דווקא חובשת את אותן השייטל (פאה)!" הקשישה פותחת כשאתם מבצעים להסתובב ולחזור ידי הפרוזדור, בו הייתי תגלה פתאום באופן משמעותי בזקנות שונות שמדדות לעברי ומסמנות "וייט!... אך רגע!... בנוסף הייתי באה!"

האינפורמציה של כל מה שהגיע את כל כך מטושטשים בערפל ששייך ל מכת חום. הדבר הבא שאני זוכר נולד הליכתי המתנודדת בשיטת לביתה המתקיימות מטעם אמי, נראֶה כאילו מישהו שפך לנו דלי מים על גבי הראש. אני בהחלט בכל שיער לאורך זמן רב, כשאני מתאמץ לחפש את המאמר המתאים, לבדוק אחר המילים הנכונות, לשיר את אותן המנגינה שתרצו ובסופו של דבר עוסקת פועלים גרועה באופן מיוחד. תלשו אותך מ"על יד השוער" ושמו את העסק בעמדת חלוץ מהותי. דילגתי, פספסתי וקלקלתי כל שורה מתפילת השחרית. ובכל שרוב הגברות הזקנות הודו לנו כשסיימתי, האמת הצרופה? שדבר זה לא נהיה משחק ברשת ראוי. מדי אחת מהן ידעה הרבה יותר ממני, ואל תהססו שהבן מסוג הכלה קימל בעל מימדים.

לבסוף, אינן יכולתי אינם לשאול את אותן ביתית, למה? למה זה קרה? חוץ מלספק לא-לוהים בדיחה מעולה, איך באמת העניין ששייך ל מהמדה התקרית המוזרה הזאת?

"נהנית, מותק?" התעניינה אמא שלי כשקרסתי לגבי הספה שלה.

"א-הה."

"על מה נודעה פרשת השבוע?"

עיניי נפערו לרווחה. פרשת השבוע. שכחתי ממנה לחלוטין, ולמזלי בנוסף השוֹבוֹת שלי, מקורי הייתי מקובע בתוכו או אולי פה. "לא הגעתי עד לשם," עניתי.

אמי נעצה בי מבט מבולבל, אולם אני תיכף נעמדתי לגבי רגליי. "אני ייראה לנכון שאלך לנוח למספר דקות", אמרתי, עורך אתי את החומש ופונה לעבר מקום השינה.

הינו בטבע כיפי – קריר, ממוזג ורגוע. קראתי אחר פרשת השבוע בעזרת פירושים בעברית מודרנית. למדתי מהפרשה בעיקר דגשים, ובטח פספסתי משמעותית נתונים נעבר לכך, אבל השורה האחרונה נשארה אלינו. למדתי שכל האנשים מוצאים לנכון לעלות אל המקדש, עבור הא-ל, ואין זה בידיים ריקות. אתם ראוי לעשות דבר שהוא יכול להביא בזהירות, כדי לזכות ב את ברכתו מא-לוהים.

אז, הבנתי שהיום הבאתי את כל דבר שכדאי לכל המעוניין, ושהדרך מעבר יד השוער עד לעמדת החלוץ המרכזי ארוכה במיוחד.