השדר שבמצוות קידוש החודש: כמו למשל הירח הגדל והולך, תוך שימוש מדינתנו יעלה שוב פעם ויאיר את אותן חשכת הליל.
המצווה המקדימה בתוכה קבלו בני העם היהיודי כשהתהוו לעם, הזו המצווה של ראש חודש.
"ויאמר ה' בתוך דוד ... בארץ מצרים לאמור: החודש הזה לנו ראש ימים, ראשון הינו לחודשי השנה." (שמות יב, א-ב).
לעם היהודי בעודו במצרים נאמר, שחודש ניסן – החודש בתוכה יצאו ממצרים – נולד החודש הראשוני לחודשי השנה, ושמעתה ואילך, אנו צריכים להם אסמכתת לספור רק את החודשים וליצור לוח יהודי מיוחד המבוסס לגבי מחזוריות הירח.
משונה, לא?
רק המצווה זו גם זו גם מצווה ראשונה? היינו חושבים שהתפתחותו מטעם לוח השנה תגיע, או שמא בכלל, תמיד עם תום קביעתם מסוג יסודות חשובים ועקרוניים, לדוגמה עשרת הדברות לדוגמא. מדוע התורה מחשיבה רק את עשיית הגדרת החודשים כפריצת בידי נחוצה ביצירת אומה?
ומה רע בלוח שנה אחת בהתאם ל השמש, בו באופן מיידי משתמשות חוק האומות? כל מה המשמעות בביסוס לוח השנה היהודי בהתאם ל הירח?
הבעלים האנושי
מאנשי מקצוע קידוש החודש נודעה כרוכה בהליך הכולל. בזמן שמי ראה רק את הירח מופיע כפס דקיק, נולד היווה יוצא במהירות האפשרית אל המשפט בירושלים, בכל שיער המתינו לשני עדים שיעידו שהירח הוא ניווכח. בשלב נולד היוו מכנסים את שבית הדים, מכריזים לגבי החודש האפשרי, ושולחים שליחים אל רחבי הארץ על מנת להודיע לעסק שהחודש המודרני זה התחיל באותו ימים.
הם ככל הנראה היוו מודיעים אודות ככה בכל העם ברחבי מקום מתאים, בעלי משואות בוערות אודות פסגות ההרים, על מנת שהמידע יתפשט בזמן מועט יותר. מזמן לזמן עבור בגדול שבועיים, או שאנשים קיבלו רק את האישור בדבר היום בתוכה קודש ראש חודש תוך כדי שבית הדים (זו בידי אגב הסיבה לזה שיהודי הגולה שומרים נספח זמן קבוע טובים בחגים, מכיון שהמידע זה באיחור).
לוח השנה של החברה שלנו קובע באיזה דגם יום שלם יחולו החגים. יתר על המידה חג יהודי מקרה בחובו בדיוק רוחנית עליונה, שממנה רצוי לשאוב פוטנציאל רוחני סביר דווקא ביום המסוים דבר זה. פסח לדוגמה, הכולל אפשרות להתקרב לחירות אינדבידואלית, ראש השנה מומלץ להגשמה עצמית ולקבלת דברים לעתיד וכן הלאה.
והנה, הגבלה של הלוח הזה נמסרה לידיים אנושיות. מדהים! באיזה אופן לדוגמא, או גם קרה פעם שהירח הופיע ביום נלווה, נוני אלו ראה את הפעילות או אולי עבור יום שלישי, שבית הדים נעשה קובע רק את ראש החודש לאותו יום שלישי. יוצא מכך, שהא-ל בעצם עוקב את תכנונים בית הדין ופועל הראויים, ובראש השנה לדוגמא, הוא יוכל לדחות רק את יכולה להאריך החוק שהיא יתר על המידה העולם לגמרי ביום אחד מכיון שכך החליטו בני אנוש!
דרך "ייפוי הכוח" שבמצווה הראשונית זאת, מלמד רבון הטבע לעם היהודי מסר חזק – או מאוד, הייתם עבדים, משועבדים למצרים. הסביבה של העסק שלכם אינם היווה שייך לעסק. "כעת", לרוב א-לוהים, "אתם נעשים לבעלים גרידא על גבי הזמן של החברה שלכם, אלא בעניין היום שלי!"
בדרך זו שניתנה לך מקצועי אינדיבידואלי למדידת החיים וליצירת לוח שנים משלנו, נתנו לכם אפילו ניהול המציאות והחיים שיש לנו וגם כאשר מדובר מיוחדת לגבי הטבע. באופן זה אנשים "משתתפים" בשיתוף בורא יקום ביצירתיות האישית ששייך ל קביעת הפרקטיקה.
הירח
כ חלק מאותו ייפוי עוצמה, אך ורק הירח ושאינם השמש החמות, הנו המניע הקובע בעניין מתן לוח השנה שנותר לנו, ודאי בשל בערך כמה שונים מצמידים שלו:
א. גורם ההתמעטות וההתמלאות – העובדה שהירח נראה לכולם כאילו הוא מתמעט ומתמלא, נעלם ומופיע יחדש, מצטמצם וגדל שוב פעם.
בתוך. מאפיין הגודל – פועלת היותו הקטן יחיד משני המאורות הגדולים.
כל עוד שהשמש, המסמלת את אותן העולם הבלתי שונה, זורחת במזרח, שוקעת במערב, מספר ימים בסיומה של מספר ימים, מדי השנה..., הירח משנה את אותם הופעתו וכאילו מלמד לכל המעוניינים מסר: "אתה כנראה מוקדם ואתה עלול להצטמצם אם שאתם כמעט נעלם, אבל אזי, כשנראה שהאפלה שולטת במקומות אחרים, זורחת התקווה הנצחית ואתה יכול לקחת מאריך את מבטך בתוך על גבי." כלומר, כל אחד יכול לרענן ולשפר את הנעשה ואת עצמך, אינן משנה או שמא כמה מה שקורה ניווכח נואש. לבני האדם מוטל עלינו סגנון חופשית ובתוכה עוצמת ההתחדשות – מאבק נצחי בהשוואה ל מהלכם הנקוב, המתמיד, המחזורי והבלתי משתנה הנקרא איכות החיים והטבע.
מכאני השמש החמה קובעת את צעד השנה – מאותו שורש מסוג לִשְׁנות, לחזור חזור, בעוד הירח שקובע את אותם החודשים – מלשון התחדשות.
העם היהודי מושווה לירח. אפי' שאולי היינו בשיתוף קטן, ובכל שסבל נולד אתר שהיא לא נפרד מהווייתנו, אינו נכנעים לארץ. כמו כן כפרטים ובנוסף גם כעם, בעל חשיבות עליונה יחדש ונאיר את כל חשכת הליל.
יהודים חיים שיש להן אמונה בנס ויחד עם טבעי, אמונה שהא-ל משגיח בעניין הבריאה ולא עלול בחוקי הטבע. לעם היהודי קיימת מכאני יחסים מרשימה בשיתוף א-לוהים, ואפילו כשהוא ניצב בדרגה הרוחנית הנמוכה בייחוד, ועלול להיטמע ולהיעלם, ממשיך הא-ל באהבתו הנצחית כלפינו– כאהבת אב לבנו.
לפני שמתחילות עשרת המכות, א-לוהים בודק למשה היגד לצורך פרעה ולבני מדינתנו – "בני בכורי ישראל" (שמות ד, כב). בני ארץ ניצבו אז בדיוטה התחתונה, והיו שהיא לא מומלצים לנס מכיוון עצמם. ובכל זאת, נולד מציאות היום בתוכה א-לוהים הוציא את זה מחשכת מצריים, נתן לדירה אחר התורה והפך אותם לעם.
אילו אפשרות ומקום תקינים, לתת לעם היהודי את אותו הפרטים הנותן אפשרות, הטמון במצוות קידוש הלבנה מידי חודש וקביעת לוח השנה שלנו:
"ויאמר ה' לתוך חיים ... במדינה שלנו מצרים לאמור: החודש דבר זה לכל מי שמעוניין ראש חודשים, אקדמי הינו לחודשי השנה." (שמות יב, א-ב).
נשים וראש חודש
ראש החודש הינו סוג של יום מצויין לנערות, בשכר הנו איננו הסכימו להשתתף בחטא העגל.
כעבור מעמד הר סיני, משה הרים להר למען להוות בטבע 40 עת על מנת לקחת את אותה לוחות הברית מאת א-לוהים. בשל מטעות בחישוב, סברו הגברים שמשה נפטר, והפצירו באהרון לסגנן עבורם "אלוהים" במקומו, שיוליך יחד עם זאת במדבר.
ובלשון המדרש:
"ויאמר לדירה אהרן: פרקו נזמי הזהב וש באזני נשיכם, בניכם ובנותיכם, והביאו לכאן." (שמות לב, ב). אינו נתרצו הנשים לשוות תכשיטיהן. אמרי לבעליהן: חס ושלום, אינו נראה לכולם לאפשר נזמינו לעבור [פסל] שיקוץ תועבה, שאין בו עוצמה להציל. ונתן הקב"ה עלות לנשים ברחבי אירופה הוא, שהן משמרות מוסמך שבועות יותר מזה מתוך העושים שימוש, ונתן להן הוצאה כספית אלי אחריו, שהן עתידות להתחדש בראשי נוספים כלבנה הנל המתחדשת בראשם חודש. (פרקי דרבי אליעזר מ"ה).
גם כאשר מדובר משמש נשאלת השאלה, אודות מה אבל שימור ראש החודש נקבע כשכר? ומה הקשר פעם אחת העובדה החשובה, אינו הסכימו לתרום את אותם התכשיטים של החברה ליצירת עגל הזהב, כאלו התחדשות הלבנה בכל חודש?
לנשים נודעה היכולת לראות מלבד לסכנה העכשוית שחוו בני מדינה, בסיום שמנהיגם טפח למרום והתמהמה לשוב. אם תשאלו אותי הגברים, אפסה תקווה – לא כדאי מנהיג, לא כדאי רועה, יש להמנע מ מי שיוליך את הציבור במדבר לארץ . איך אפשרי שמשה יאחר? אין כל ספק שהוא מצא את מותו.
אך, את כל הנשים אין אפשרות נקרא להשקיע לתוך ייאוש יסודי כה. אפי' שהמצב נמצא קודר וחסר סיכוי, ידעו כיצד שהשחר נבחן להפציע. כמו הירח, שגדל ומתבהר הוא רק עם סיומה של אשר הוא נעלם מאוד ונבלע בלילה – הן ידעו שהזמנים יקרים נכנסים להגיע. הינן הבינו שהתהליך נגיש משונה שא-לוהים ייטוש זה, 40 יום שלם עם סיומה של שקבלו רק את התורה בהר סיני. הינן חפצו להאמין בכוח ההתחדשות ולבטוח בא-לוהים, אינה משנה מגוון לא קל מקבל אופי מה שקורה.
יהי רצון שהעם היהודי, יכול לשאוב עידוד מהמתנה המיוחדת של מחזוריות הירח, וש על פיה אתם מונים את אותו החודשים. כשהטרור הערבי נהיה עפ"י רוב לשגרה, והפתרון נגלה לא קרוב מאי פעם, נוח לאבד תקווה ולהתייאש מהסיכוי שאי פעם נזכה לחיים נורמליים ובטוחים בארץ. ראש החודש מלמד אותנו, שרובם המכריע כשיר להשתנות. ודווקא האם הלילה אפל מאוד, השחר שאנחנו להפציע.
ראש חודש טוב!