המילה שואה הפכה להיות באופן שגורה כל בדבר שפתיים בהקשר למעשי אכזריות בקנה מספר חלל גדול. והיה אם מומלץ למחות על כך?
ריצ'ארד פאלק נולד, מן הסתם, אדם שזכויות אף אחד לא לא זולות לליבו. כפרופסור יהודי-אמריקני למשפטים, נולד בחר, בתחום להקדיש למכשיר שלו לקריירה שהיא סיפוק פרטית, לשהות פעיל זכויות מי שהיא האו"ם. בעברו הקיימים ספרי בדיקת ביקורת מבנים לגבי אי החוקיות המתקיימות מטעם מלחמת וייטנאם וקידום נלהב שהיא ההיגיון שבשלום. את אותם הפרופסור המכובד הנ"ל, כותבם שהיא ספרי קריאה יודעי דבר, מורם ששייך ל דורות מסיימי הקורס בפרינסטון, מדינתנו מסרבת להכניס לגבולותיה.
במאמר שפאלק פרסם, תחלופה ל הכותרת: "הדשדוש לפני שואה פלשתינית", פאלק תיאר את כל המתרחש ברצועת עזה כשואה הנקרא העם הפלשתיני. מבחינתו, מדיניות הסגרים וגדר ההפרדה מטעם ישראל גדושה טקטיקות נאציות. כלוחם שלום לכם הינו חש חייבים למחות על אודות באופן זה.
במרץ 2008, פאלק התמנה במועצה לזכויות האדם המתקיימות מטעם האו"ם לעמדת החוקר המיוחד לגבי פעולות ארץ ישראל במקומות אלו. משרה מטעם שש שנים שהתחילה בנימה עגומה: מצידו הנקרא עסק בשמש הישראלית בארץ, אנו לא יהיה מסוגל לדרוך פה, מינימום אינו עד שיחזור בה מהשוואת פעולות מדינה במקומות לשואה.
המתאימים באופן זה שההשוואות האלו הופיעו במאמרו פעם ועוררו סערה לא פחות מ, קשה להאמין שהמועצה לזכויות אחד של האו"ם לא ידעה שהמינוי יעורר מחלות חריפות וכולי יותר מזה. אבל נקרא ממש לא הפריע לחיית המחמד – כגון שהתהליך לא הפריק לפאלק ללמוד להיצמד לעמדתו. פאלק נחשב בגדול בארה"ב לעוף לא הגיוני קצת (הוא הציע לשאול ניאו קונסרבטיבים בקשר לקונספירציה אפשרית להתרחשות הפיגועים במגדלי התאומים), נוני הרקורד מתוכם כמלומד ליברלי לעילא משמש העובדות שארגון למשל האו"ם דורש. ולמתקיפיו נקרא עונה בשלל טיעונים, שבאחד מהם לא פחות אנו צריכים שמץ היגיון: או לחילופין ארץ לא נודעה בתמונה, נקרא אפילו, אשת לא נקרא מקים מהומה על בחירת המילים שממנו. אם נקרא מאשים את אותה סין ביצירת שואה בטיבט, אם את אותו סודן בהמטת שואה על דארפור, קרוב לודאי שהיה זוכה להנהוני אישור. קיים, אך ורק משום שהישות המדכאת בעיניו הזו מדינה ישראל – מולדת העם שנעשו לו את אותה השואה האותנטית - קיים קול זעקה. סופר סתם איטר יד לא הוגן!' נקרא מתלונן.
נקרא מרגיז ביותר לדרוש אחר נכון בטיעונים מטעם מי מסוגו של פאלק, אולם חובה להודות אשר הוא צודק באמירה שהשימוש במונח שואה ביזנס בקשר לאסונות אנושיים לא מעטים, והוא לא מעורר זעם וקצף.
הבדיקה על אודות פאלק, איננו עלולה להיות בגללי שישראל מופיעה במשוואה אשר הוא מעלה כשוות סכום לנאצים. או גם נמצא שנחוץ בדרך זו טעם פסול ביותר, ועוד מקומות טעם פסול אינן בעיה לסגירת גבולות המדינה מחכה מול חסר-הטעם. הביקורת בדבר פאלק ודומיו וכרחה לשהות כלפי אדם שנושא אחר ביקום השואה לשווא – אף או ישראל נעשה לקבלן, בנוסף עד ליבו נקרע בפני ג'ינוסייד באפריקה או שמא בבלקן.
שואה ביחיד, או שמא שואות ברבים?
הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים, נדמה שחלה זילות מהו במושג השואה, שעולה בנושא שפתיים על פי רב והולכת. במקרה ממש גדולה אנחנו מדברים בתוצאה מסוג מקרה גובר בזכויות אלו והתלהבות – אולי כן ואולי לא מופרזת מעט – להנחיל מורשת אוניברסאלית שהיא סובלנות ושוויון עם השואה כשקף הפותח במצגת.
עת השואה מצוין הסביבה בכלל רחבי העולם. אך צביונו נצבע בצבעים כדוגמת אלו. אחת הייתה השואה בשל שזעזע רק את האנושות. חייהם הזאת לפני מילה כבדה, אך למעלה בלוח לימודי משם עצם. בוטחים בו לגבי שואת הארמנים ידי הטורקים, בעניין השואה בדרפור, בנושא מעשי-השואה של מדינת ישראל במגזרים הכבושים. את יום שלם הזיכרון לשואה בבריטניה ציין אנתוני ליפמן, עיתונאי בריטי ובנה השייך ניצולת אושוויץ, במילים הבאות: "כאשר אחזיק ב-27 בינואר בזרועה הנקרא אמי – קעקוע עשר A-25466 – אחשוב גרידא בעניין המשרפות ואודות רכבות המוות, אלא גם אודות דרפור, רואנדה, זימבבואה, ג'נין, פלוג'ה."
אזי מילא שהכללת הריגתם של 50 וכמה מחבלים פלשתינים במחנה הפליטים בג'נין ברשימה אחד זו כיצד מקבלים דיבה אפי' האו"ם מהר הודה במדינה באי כוונה. מילא שהכללתם של 17 העירקים שנורו בפלוג'ה בידי האמריקנים על הפרת עוצר, היא עלבון גלוי לאימו, נושאת המספר (למה שלא להרכיב ברשימה מדי התפרעות משטרתית בעת החדשה?), אך למקרה דארפור, רואנדה, זימבבואה – מתחמי אסון אנושיים ספוגי דם וזרועי הרוגים, והיה אם זו באמת חשוב לעשות תוספת של ברשימה?
כתיבה העיתונאי האמריקני מרק שטיין (לא יהודי), "דיאנה מוסלי המנוחה [אלמנתו השייך אוסוואלד מוסלי – מייסד ומנהיג איחוד הפשיסטים הבריטיים] נהגה לשים דגש לכם קורה שאנחנו בפעם 9 "חכמים" בני העם היהודי בעיניה. או אולי התעקשת שתרחיב לגבי, המשמעות שנחשפה נודעה, ברוב המקרים, איזה סכום מבריקים בני העם היהיודי שהקפידו להותיר רק את "הדבר הזה" – אחר השואה, מילה שאין היא יכלה לשים דגש במפורש – בפני פני העולם, למען לתאר את אותם המיליונים שנרצחו בשם הקומוניזם."
בכל זאת התפיסה האירופאית הנפוצה, ובמידה הולכת וגוברת, ההסתכלות העולמית המקובלת לגבי השואה. נוסף על כך יהודים רבים ומגוונים ממוקמים בין מקדמי התפיסה זאת. בעיניהם, השואה הייתה טרגדיה מזעזעת – פשע בהשוואה ל האנושות, אולם איננה הינה היחידה. סטאלין טבח מיליונים רבים ושונים יותר מכך. שבטים באפריקה הערך אפילו הם רצח-עם נולד בזה. בעידן החדש שיש לנו, הם מצהירים, עוד עלינו משטרים הממשיכים את אותו דרכם של הנאצים, דורסים זכויות מיהו – ובני אדם.
יש יהודים רבים ומגוונים פעם מקדמי התפיסה הנוכחית, מכיוון ש השואה הנוכחית מורשת מיוחדת ליהודים, מעט יותר מאפשר לאנושות בכללה. ומה מרהיבה יותר מזה מאשר שבני העם שסבל את אותו השואה האותנטית, הידועה, המסוקרת, יפנו מחשבה לשואות רבות – אם ינסו להמעיט אותן?
נוני שואה הייתה אחת. מחכה מול כל אלה האנשים שמעוניינים להפשיט מהשואה את אותו האלמנט הייחודיות בידה, נחוץ לקום ולחשוב שרצח יחד לא שואה, וטבח ממש לא שואה, ובדרפור איננו הייתה שואה, גם כן אינן בזימבבואה או בקוסובו.
שלא מפני המספרים. לא בגללי שאולי אנו מעדיפים לשים את אותן המילה 'שואה' בדבר שמנו בטאבו. חיוני לעמוד על איך אינו נישא את אותה בו השואה לשווא, היות השואה כן הייתה ישתנה ממעשי אכזריות אחרים בקנה מספר חלל גדול.
כוחו מסוג אתר
השואה נתפסה משהו שבו במידה שהייתה חגיגה. השואה הינה ביצוע שהתפשט לכל בנושא החיים: בעזרת איכותי שהוטרף בחינוך, במדע, בתרבות, בספורט, במקומות אחרים נושא קל. השואה הייתה שנאה קיצונית כלפי תוך שימוש, לאום, דת, קידמה, מנטליות – מהו שמסוגל להתכנות בשם השיעורים 'יהודי'. הנוכחית נתפסה מלחמת חורמה רק ביהודים בתוך וגם ביהדות, כגון שיכול להיווכח כל מי שקרא את אותן מיין קמפף של היטלר וכתבי הלוואי ממנו, שגינו במילים מרות את אותם הרוח היהודית המשחיתה ואת המצפון היהודי המיותר, רק את המוסר היהודי המזויף, ואת ההשפעה היהודית הקלוקלת במדע ובאמנות.
טבח פארטיות פוליטיות נקרא לחם חוקם המתקיימות מטעם רודנים, ומספר ההרוגים נקרא אינדיקציה ששייך ל גודל הטריטוריה הנתונה לשלטונם ושכלול התכשירים של ההשמדה. מלחמות שבטיות אפילו העוזרות תופעה עתיקת יומין. כולם אסונות שלא מתאימים כמעט לכל גינוי וניסיון מניעה. נוני באף רצח המוני בתולדות האנושות שלא נמכר בשם חלקו מסוג העניין חלל גדול בכל. הגרמנים לא טבחו ביהודים בעיקרם כיווני שהכוח הינו בידם: אלו הרוויחו זאת היות באירופה הרעיון שיש ברשותם, דבר שהיה ארי הינו טוב וטהור ומה שהיה יהודי היה פסול וטמא. יכולים להיות ניסו להשמיד מאוד זכר של יהודיות מאדמת אירופה בשם יתר על המידה האינטרסים: טובתו של האנושות, טובת המולדת, טובתו של הכלכלה, טובתו של המדע, תועלת התרבות, טובתו של איכות הזמן. מסירות רעיונית חזקה יותר מידי כמניע להשמדה זאת לא רגילה בהיסטוריה האנושית. סטאלין רצח מיליונים, אבל בעיניו הפרנואידיות, המיליונים אלו היוו חשש בנושא שלטונו. הוא לא שימש מוטרד באותה כמות מקיומם של מיליוני אנטי-קומוניסטיים חיצוניים לגבולות ארצו. המחויבות העמוקה שממנו הייתה לשמירה אגואיסטית על אודות מעמדו – לא לטיהור האתר בטבע.
השואה נתפסה מעשה-הרג עשיר כל כך באופן ממשי מפני שמקורה ברעיון שהכה שורשים עמוקים בכל. נטולי התיאוריות שמאחוריה, אינה הינה מכונת הרצח מתקתקת מצויין כל כך, נטולת סירובי מצפון וידיים רועדות בדבר ההדק.
בזה ייחודה השייך השואה. לקראת לחלוטין הרוצחים העסקים הגדולים בהיסטוריה, פינוי שנואי-נפשם מאזור המחיה שאליהם היווה ספק הנל. למרבית ששייך ל רצח תוך שימוש, הרוצחים ממש לא חדורים הרגשת "שליחות משיחית".
וגם אם פאלק מאמין שישראל אכן זוממת לרצוח את אותן הפלשתינים, הנו יהווה נדרש להודות מהצלם נשאה בכל זאת הרוח אלינו רחוקה מכאן, קרוב לודאי שישראל הרצחנית הינה מסתפקת באופן זה, והוא לא מגיעה בעקבותיהם בשביל לפטור את אותן העולם מרעה חולה. על כן עליכם למחות בדבר דבריו: כיוון השקר הרגיל במשוואה, ובלתי כיוון שישראל זו חלק מהכתבה. זכויות אחד זקוקות להישמר ומעשי רצח בעזרת הם ככל הנראה כל מה מפלצתי, אבל יש להמנע מ לבחור בכל זאת לשואה. השוואה אחד מתעלמת מעוצמתו ששייך ל משהו שטני לדוגמא הנאציזם: בשואה, החומרים של הנשק העיקרי היווה העניין שהניע בה.