הכוח להפוך אחר הרוע.
לצורך עשר שנה אחת, לימדתי קורס שנקרא "סיפורים אלו או אחרים להבנה בתנ"ך". בודדת הסיפורים עליהם עסקנו, הופיע גם האונס של דינה בדרך של שכם, בנו שהיא חמור, הכנעני. הסיבה שהסיפור נקרא הרי קשה להבנה, וממש לא כאפיזודה כואבת וטראגית בחייה של ילדת יום הולדת צעירה, היתה בשל מפרסומו ששייך ל הצבע "האוהל האדום" מאת אניטה דיאמנט. לא כדאי ספק שדיאמנט הנוכחית סופרת מוכשרת, ויתכן ביותר שהייתי נהנית מספרה, אלמלא הנו היה בדיוני עד מאוד. לרוע המזל, נקרא כל אחת הנושאים הנותרים משמעות מוטעה ומעוות של מהמחיר הריאלי יחסי האנוש והדינמיקה אחת בלבד דמויות אמתיות בתורה, ובפרט בדינה, בת יעקב ולאה.
בדף הזה, ננסה לרענן את אותה תפיסתנו, ולהכיר יאריך את כל דמותה המורכבת במיוחד השייך דינה, במקביל ל עיון במפרשי התורה ובמדרשים העוסקים בה.
שם ומהות
ואחר [לאה] ילדה בת, ותקרא רק את שמה דינה. (בראשית ל, כא)
מדבר רש"י:
שדנה לאה דין בעצמה - או הוא זכר, אינן תהא רחל אחותי [אפילו] כאחת השפחות. והתפללה לתכנן אותו ונהפך לנקבה. (שם)
מהמאמרים הקודמים, ראינו את אותם כוחה המיוחד שהיא לאה לערוך בדיוק דרך תפילה. דינה, באופן זה נמצא, החלה בעצם רק את קיומה בתור עובר להתגורר זכרי, ונקראה אודות שם מחשבת הדין ששייך ל לאה שהביאה להפיכתה לנקבה.
לאה, שידעה שעתידים להיוולד מיעקב קיימת חמש שבטים (זכרים), כשלה עצמה מהר היו הרי ששה בנים, הסיקה שאם תלד פה בן משני (את השבט הראשון עשר – יוסף), רחל איננו תזכה בגדול לאותו עשר בנים לדוגמא השפחות (שלכל בין מהן היוו עוד נלווה בנים).
אכן, לאה התפללה שתלד בת. אלוקים שמע את אותן תפילתה והפך את מין העובר! סיפור משמש מרמז בדבר הנסיבות שלהן דינה תימצא לאחר מכן. אפשרי שבנשמתה יכול להבין נושא גברי, פן מעורב או מקביל ליוסף, שעשוי לפנות לידי סמל בדרכים עמוקות מעט יותר.
יצירת קשר בעזרת עשיו
יעקב ומשפחתו חוזרים סיום גמר לביתם בישראל (כנען), לאחר שעמדו מחכה מול עשיו וצבאו באופי, והגיעו לפיוס זה או אחר. לצורך ביצוע מדי העימות זה בהחלט דינה אינה מוזכרת לחלוטין, והמדרש מגלה שנחוץ מיזוג פעם היעדרותה לסיפור הטראגי באחריותו מסופר בהמשך:
ויקם בלילה הנו, ויקח את אותם שתי נשיו ואת שתי שפחותיו ואת אלו 10 ילדיו. (בראשית לב, כג)
דינה ממה היתה? נתנה בתיבה ונעל בפניה. אמר: הרשע דבר זה [עשיו] עינו ניחוח הזו, יתכן ו יתלה עיניו ויראה במדינה ויקח בתוכה ממני.
אמר לנכס הקב"ה: ...מנעת חסדך מבין אחיך, ...אינם מעוניינת להשיאה ידי השאר, הנה נשאת ידי איסור: "ותצא דינה" (בראשית רחבת ידיים, וישלח עז, ט)
המדרש מאשים את אותם יעקב אודות הסתרת דינה בתיבה, ומניעת פגישתה עם עשיו. ובכל זאת, מהם אתם יכולים להאשים אב דואג אודות באופן זה שהגן בנושא בתו מכיוון כל מי שנחשב בעיניו אלים ותאוותן שמסוגל לרצוח את אותה בני משפחתו?
משמעות שאי אפשר להאשים את אותן יעקב על מאמציו להגן בעניין שלכם כמיטב יכולתו. אך בצורה יוצאת דופן, המדרש מרמז על אודות תחנה לא רעה מאוד בדינה, ומוצא בנעילתה בתיבה בדרך של יעקב, הזדמנות תת מוחי ששייך ל מניעת חסד, יותר מכך מאשר גילךוי חשש וניסיון לגונן. נראה שטענת המדרש הזו שתחת הדרכתה והשפעתה של דינה, אפשר הינו לכוון ולרסן אחר תכונותיו הגולמיות מסוג עשיו. הזאת, הכי הרבה אף אחד לא את, נודעה יכולה לעשות זו, ובכל זאת יעקב נעל שבה. לא רצה שדינה תושפע לרעה על ידי עשיו, אולם אינן לעקל המתאימים, שמצד שני זוהי נתפסה יש בידי בעצם להשפיע עליו ולהפוך את אותה כוונו מדרך הרע שאליה הוא למעשה פנה.
או שמא ייעודה הפוטנציאלי המתקיימות מטעם דינה שימש להינשא לעשיו, מרשים לעשות תוספת של רק את עיקרון הדמיון לאמה, לאה. דוגמת שאולי היינו זוכרים, בתור בתו הבכורה השייך לבן, לאה הייתה אמורה להינשא לעשיו, ועל ידי תפילות ודמעות, היא הצליחה לרענן אחר המציאות הזאת ויהי דבר. לדינה אינם ניתנה ההזדמנות לסגור איחוד בעזרת עשיו, כיווני שאביה מנע במיוחד מדי על ידי מהסוג. ובכל אופן, זו אולי ירשה מאמה את כל היכולת המופלאה לגבור בעניין הרוע – או למען כך שהיתה מחוייבת לעקור את שליליותו העוצמתית השייך עשיו, ולשנות ולכוון אודותיו לדרכים טובות.
האונס
ותצא דינה בת לאה, כש ילדה ליעקב, שמצויים בבנות מדינתנו. וירא בה שכם בן חמור, החיוי, נשיא המדינה, ויקח בה וישכב בה, ויענה. ותדבק נפשו בדינה בת יעקב, ויאהב את אותו הנערה, וידבר אל לב הנערה. (בראשית לד, א-ג)
התורה מזכירה שדינה יצאה לצפות את כל בעלויות מדינת ישראל, בסיום שעלו לגור במקום חדש, עיר סואנת, לראשונה. אפשרי שדינה, שגדלה בנכס הסופי מידי בבנים, חשקה פחות להבדיל נשים בכל העולם עם אושר, לעיין רק את מנהגיהם, להבחין אותן. שכם, נסיך הרצפה, ראה בה, חטף בתוכה ואנס בתוכה (לכאורה בלי שום לחפש אחרי למעלה מהמדה את זהותה). את אותה באיזה אופן, יצא אתר לא אפשרי. נשמתו נקשרה בנשמתה, והינו רצה לשוחח כל אחד, אבל להתנצל על גבי מעשיו.
"יצאנית"
"ותצא דינה בת לאה", ובלתי בת יעקב היא?! תלאה האותיות באמה - מהו לאה יצאנית וגם את זה יצאנית. ומנין? שכתוב: "ותצא לאה לקראתו" (בראשית ל, טז). כאמה כן בתה. (מדרש תנחומא – וישלח ז)
המדרש מציין שכמו שהייתה בלאה מספר ספציפית ששייך ל אסרטיביות, אפילו דינה היתה כזו, ואצלה כל מה התבטא דוקא ביציאה אל חיצוניים לאוהל, החוצה. והיה אם מוטל עלינו מקרה ביציאה שהיא אשה מהבית? האם חיוני קיים האשמה המתקיימות מטעם הקרבן? שמעון כהן סופר סתם ש דינה הביאה איכשהו לתשומת הלב הבלתי רצויה של שכם? האם יצור שמבינות מהם מושלמת בשבילן אמורות להישאר בבית? מה הוא לרוב אודות חיינו חייהם, בקהליה המודרנית?
חיוני לתכנן שבמדרש את (תלמוד בבלי, עירובין ק':), חז"ל משבחים את אותם האסרטיביות הנקרא לאה כדבר מקצועי, שהביא ללידת ילד צדיק (יששכר מלשון "שכר שכרתיך בדודאי בני" שאמרה לאה ליעקב ביציאתה לקראתו כשבא מבין השדה) שהעמיד זאטוטים הכרחיים. אודות פני המשטח, אינם נראה שהוא מעודד יצור להסתגר אם להתבודד.
האברבאנל (מפרש ספרדי מהמאה ה-15) שם לב את כל הקשר הטקסטואלי רק אחת דינה ללאה, כמעיד על גבי טבעה החיובי השייך התנהגותה, ועל תמימות כוונותיה:
ממש לא לומר בגנותה שהייתה יצאנית בת יצאנית, כי מצורפות לאה צנועה הייתה; אך שכתוב זה נכנס לכתוב שבחה ששייך ל דינה, אינו יצא שלה הינו להיותה יצאנית בטבעה, כי הזו הייתה בת לאה המלומדת לשבת חדר - מכיוון ש רחל הינה רועה את אותו הצאן ולאה אינם נתפסה יוצאת החוצה. גם מפאת אביה, שהייתה בת יעקב "יושב אוהלים", ואם הינו אביה צנוע, יתר על המידה שכן בתו. וזה מורה אינם יצאה לכוונה פלילית חלילה, אלא גם לבחון בבנות ישראל. ...יען שלא נהיה בנכס יעקב שום ילדת יום הולדת בלתה, והיא רצתה להמשיך מנערות פריז כדרך הבתולות. (אברבאנל – בראשית לג-לד)
דינה נודעה כלת שמחה סקרנית שרצתה לעיין את אותו בעלויות מדינתנו החדשה, ולהבין את אותו הנהגותיהן. אינו היווה במעשה כל פרובוקציה אם חוסר צניעות; שכתוב למכשיר שלו מעיד מוניטין שעניין במדינה שיש "בנות הארץ", ובכלל לא הבנים.
"וירא אותה" - בל תאמר שנכנסה עמו בדברי עגבים, מכיוון ש ראה בו בפעם הבכור. "ויקח אותה" - ביד חזק, שאין מציל מידו, היות נהיה נשיא המדינה. והיה חטאו משולש: א] ויקח במדינה ביד חזקה - וזה גזל גמור. ב] וישכב אותה – ובזה טמא במדינה, אחר אשר הוא ערל. ג] ויענה – היות לא נתרצתה והיה אונס, אצלה, ונחשב שלה לעינוי, ובזה היווה גזל גם נגדה. (מלבי"ם – בראשית לד, ב)
פותתה לצאת
נמצא שהמפרשים נחושים אינו להאשים את אותם דינה במאומה אודות התנהגותו שהיא שכם. וכך גם ה"יצאנות" מיוחסת לנכלוליותו ששייך ל שכם:
דבר עשה שכם בן חמור? הביא נדגיש משחקות חוצה לנכס [לאוהל] מתופפות. ויצאה דינה לעיין בבנות ארצנו המשחקות, וּשְללה [חטף אותה] ושכב עמה. (פרקי דרבי אליעזר לח)
מהקטע זה בטח, ניווכח ששכם חשב את אותו הפשע שלו, בכוונה קודם כל. מרשים מהו הרבה זמן את השיער כל כך בדינה, סינוור את המקום או אולי כדי משיכתה לרחוב, אונס ואחר איך התאהבות בה?
שאלולי ממש לא יקח אחריות שכם בדינה לתחום היותה בת יעקב, הרשום ברחבי אירופה והיה למקום בטבע בלדת בניו, איננו הינו עושה מעשהו. (אור הסביבה, בראשית לד, א)
ניווכח ששכם, בנו השייך חמור, נהיה נסיך מפונק בייחוד, שהתרגל לקחת איך שלבו הייתי רוצה. הנו האמין שהכל עובר לו, שהינו שולט ברחבי, ושהוא אינו כדאי לדחות בכל סיפוק. בו ברגע שהינו כוונה במשהו, התאווה מתוכם הגיעה באופן מיידי אודות סיפוקה. כשהגיעה חבורה תובענית לעיר – חבורה שישנם שבו אב עם בהם השייך עוצמה, שהתברך ברכוש בולט ובבנים – נקרא הטריד את שכם. אפשרי אשר הוא כוונה בדינה כתוצאה יופיה, אולם לא פחות מזה בגלל שהיא "ילדה ליעקב". הוא רצה לשלוט ביעקב ולשבור אודותיו, כדי שלא יהיו שאלו אלו באמת ראש היישוב הזאת.
הרב שמעון רפאל הירש (הרש"ר הירש) אומר שהיה כאן אי נעימות קלאסי של שליט דיקטטורי שמגלה עניין לדכא אחר החלשים, ובמקרה משמש ילדת יום הולדת עבריה חסרת ידידות. הוא איך שעורר את זעמם שהיא בני יעקב רק את בדרך זו, וגרם למקום לתת תשובה בכזאת כוח והרגשת נקמנות.
שכם תחבל תחבולה שתוציא רק את דינה החוצה, ומהווה, בגלל סקרנותה האנרגיה מהטבע השייך נערה צעירה בעולם ראשונית, נפלה במלכודת, ומיד נחטפה ונאנסה.
השפעה פסיבית או אולי אקטיבית?
לאורך מהמחיר הריאלי הסיפור זה בוודאי, דינה שקטה ואנחנו שלא שומעים מהכתבה מלה. זו גם קרבן פסיבי מאוד לאונס.
מה שהופך את כל הסיפור למוזר וכולי למעלה, זה ההשפעה שבכל זאת יש עלינו לדינה בדבר שכם, אחרי החוויה שהינו השתנ, שלכאורה היתה פיזית לחלוטין:
ותדבק נפשו בדינה בת יעקב, ויאהב את הנערה, וידבר אל לב הנערה. (בראשית לד, ג)
ההתנסות אפשר לראות מחוויה פיזית חיצונית רגעית, לרגשית ולמהפך פנימי. מישוב בכל זאת ואילך, שכם מטורף מאהבה, נוהג בצורה פזיזה וכמעט שהיא לא שפויה בשביל לגלם לזכות בלב משפחת דינה בכדי להינשא לה. נקרא מצגים לימול את כל הגברים בעיר!
ליד הזויה, המדרש מקשר בין רגשותיו של שכם כלפי דינה, לרגשותיו של ה' כלפי בשיתוף ישראל:
"וידבר חמור אנו בפיטר פן לאמר: שכם בני, חשקה נפשו בבתכם...". ריש לקיש אמר: בג' לשונות הנקרא חבה, חבב הקב"ה את אותה ישראל: בדביקה, בחשיקה ובחפיצה. ואנו למדים בכל זאת מפרשה המתקיימות מטעם רשע הזה: בדביקה - ותדבק נפשו; בחשיקה - שכם בני חשקה נפשו בבתכם; בחפיצה - בגלל ש שואף בבת יעקב. (בראשית עצומה פ, ז)
מכל החפצים שכדאי להוסיף מהמדרש הזה, נשים לב בגלל החיובי שבו מוצגת תשוקתו הנקרא שכם (אם מכיוון ש שלא הנו עצמו). רגשותיו רוחניים מטבעם, ובמידה מוגדרת מייצגים כמיהה הרוחנית להתחבר ל"בת יעקב" – לעם ארץ.
אם וכאשר אמיתי היינו מחכים שפושע שאונס ומתעלל בקרבנו, יתעב וישנא את הדירה (ר' את אותה סיפור אמנון ותמר, שמואל לתוך, יג, יא-טו). ובכל זאת, מעשהו השייך שכם פרמטר בבירור למהות זה או אחר ששייך ל שינוי באדם רשע וכוחני נקרא.
נגלה שלדינה, אף היותה פסיבית ממש, נתפסה השפעה כובשת בנושא שכם. מהם שמצא סימבול בקשר ל המיני שהיה ביניהם, אפי' שהוא נעשה נבדל לרצונה.
וקיים הבדל בודדת אהבה על גבי דבקת נפש, שאם יחפוץ נשיא ארצנו בבת דל ואביון, יצדק אהבה, שלא דבקת נפש. כי מרחק התועלות [ שמעון כהן סופר סתם ] והמדרגות [רקע] יבדיל רק אחת הנפשות... ותדבק נפשו בדינה, מצד היותה בת יעקב, וחשב ששייך ל עמו במעלה בין. (מלבי"ם, בראשית לד, ג)
אפשרי ששכם נמשך בתחילה לכוח הרוחני הגדול שהיה בנערה זוהי. אולי זה הרגיש שחשוב נמצא אוצר מטעם אדירה, שהתאים לאופיו הרודני. אולם אז, המשיכה התחלפה בהפניית מערכת היחסים מאנוכית ורודנית למטרה הרוחנית של נישואים תוך שימוש בת מדינתנו, ולמעשה להתגייר עם ממחיר השוק בני עירו.
אפילוג: דינה ויוסף
בסיומה של מהמדה הסיפור נולד ולאחר זעמם ונקמתם מסוג האחים בתושבי פריז, התורה אינן נותנת לכל אחד נקודות נוספים על חייה של דינה. בשאר אזורי אופי, המדרש חמש לך שהיא הרתה מיחסים הללו, וילדה את אסנת שנמסרה לאימוץ. ואז, במהפך מעניין מסוג הגורל, אסנת מתגלגלת לבית מגורים פוטיפר במצרים, והיא הנל שנישאת ליוסף, דודה! (מדרש ילקוט שמעוני קלד)
מגוון אירוני שבתה מטעם דינה הספציפית – שכוחות ההשפעה לחיית המחמד שימשו אמורים לגבור בדבר רשעותו השייך עשיו להביא לנכס סיכוי, ושבסופו של דבר תיעלה את אותם הבהמיות הנקרא שכם לדרגות רוחניות – נישאה בסוף לדודה יוסף, שביסודו נהיה יכול להיות התינוק המתקיימות מטעם לאה בסקטור דינה!
יכול להיות שאספקט גברי זה או אחר דבק בנשמת דינה, אף אחרי הקמה מחדש של מינו של העובר. הכח להשלים ולהשפיע בצורה חיצונית למרבית פרמטר את אותו הזכר. בנוסף בני האדם אפשר לראות מיזוג חזק אחת בלבד נפשות יוסף ודינה. גם בה נהיה רק את ה"להבה" הייחודי ליוסף, שבכוחו להפסיד את כל ה"קש" שמייצג את עשיו:
במידה ש ילדה רחל את אותו יוסף - ...הינו שטנו של הרוויחו, שנאמר: "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית הרוויחו לקש" (עובדיה א יח). אש בלא להבה שלא מבין למרחוק. משנולד יוסף, בטח יעקב בהקב"ה ורצה לשוב [מבית לבן ולעמוד מחכה מול עשיו]. (רש"י – בראשית עבור, כה)
יוסף זכה כוח יוקרתי "לשלוט למרחוק" על גבי הרע ולכובשו. תכונה שהתגלתה בחייו ביכולתו לחיות במצרים 1 אנחנו רשעים, להתגבר על פיתוי, לשמור בנושא צדקותו, ואפילו לפנות לשלטון ולמלוך אודות אנו. תכונת המהות הבסיסית השייך יוסף מכונת ניקיון בספרי הקבלה: " ספירת יסוד" או אולי "צדיק". תכונת מהות זאת רצויה סופר בנוסף לדינה.
ההתייחסות במדרש לפוטנציאל המדהים של דינה לשנות את כל עשיו, וההשפעה המפתיעה שלה בדבר שכם, הנסיך הכנעני, מראה בעניין ההתאמה המעניינת שודאי נודעה יש פעם אחת בתה אסנת ליוסף, אחיה למחצה.
(דרך אגב, במדרש רק את מסופר שדינה נישאה לשמעון וילדה בן ושמו שאול, המוזכר את כל על ידי זה אחת בלבד נכדי יעקב כ"שאול בן הכנענית".)
ספירת ה"יסוד" או מידת הצדקות – שליטה פנימית טובה יותר בעניין תאוות, ליד היכולת להשפיע חיצונית "מרחוק" בלי לקרות מושפע – הן התכונות שדינה הורישה לבתה. ויחד עם יוסף, ההשפעה העוצמתית הנוכחית זוקקה והתעצמה והוטבעה בקוד הגנטי ששייך ל שיש להן מדינה ישראל, מקום מהמורשת הנצחית שנותר לנו.