הכרה בטעויות העבר הנוכחית הטכניקה היחידה להצלחה בחייכם.
"ומה או גם סוד ההצלחה הנו כישלון?"
בכל זאת הינה כותרתו המסקרנת שהיא מאמר שעורר את אותן הקוראים לעיין מהתחלה ראייה שגויה שהתקבלה בתרבות הנקרא ימינו בעמידה בתור בצורה נכונה מוחלטת – ומה שיותר מהותי, השלכותיו מטעם העמוד מחזקות אחר ההבחנה בחכמת המסורת היהודית, ובתובנות מטעם מצריכה מעמנו להגיד ביום הכיפורים.
מספר ימים כיפור נולד הזמן שמוקדש להכרה בכישלונותינו.
אנו חוזרים שוב פעם לגבי המילים "חטאתי". אנחנו מבינים שבדרכים רבות "החטאנו את אותו המטרה" – משמעותה המילולית מסוג המילה חטא. אתם מודים אינם היינו מושלמים. אנו מודים שאילו א-לוהים נעשה כדאי להבטיח לכל אחד ציון אודות מעשינו בשנה החולפת, בחלק מהתחומים הינו מעתיק את מקום מגוריו לכל המעוניינים קלוש מבלתי די.
ובכל זאת, כל מי שמע בנושא ציון מאוד בתרבות מסוג ימינו?
באופן מיידי עשרות שנה שעוסקים יודעי דבר מבהירים להורים שהדבר הבודד שמותר להם בעשיית בחינוך נולד לשבח את אותם האורחים הצעירים. בדיקת המומחים פועל הרסנית לביטחון העצמי, וביטחון ביתית נקרא המחיר היקר בייחוד שעלינו אפשרות להשאיר לצאצאינו. תנו למקום להבין טובה יחד עצמם, כך הם ככל הנראה מאושרים ומרוצים. בתוך תעיקו עליהם בהאשמה שהם לא הצליחו למלא איזושהי תכלית. לארץ אל תשברו את אותה רוחם באמירה שאנו היוו יוכלו לנצח יותר מזה. תגמולים, ממש לא בדיקה הנדסית או גם עונשים, הוא למעשה הדבר שילדים מוצאים לנכטון על מנת לשפר למבוגרים אחראיים.
אף מקצוע ההוראה נפל בהדרגה לגישה זו גם של "לשבח במקומות אחרים מחיר" נטולי להגיד כישלון. אינפלציה בציונים הפכה את כל כולם למשכילים, משום ש"הוא כל השתדל והוא כשיר להבדיל רע או אולי הוא לא משיג ציון מעולה", ברבים ממוסדות החינוך בוטלו טקסי חלוקת תעודות למצטיינים, משום שאלה לא זכו בכבוד אמורים לסבול מירידה בביטחון העצמי שלם, ודבר זה פשוט אינו נמצא מיועד להודות שלא אנחנו תקינים באותה המידה. בתי טקסט יותר ליברליים סילקו מהם רק את הספורט התחרותי – ואם מהווים השאירו, אז הם לא מחשבים את אותה התוצאות - בכדי שאף אחד לא יאלץ להודות וגם בין שהינו מפסיד.
נוני איך אם הסוד האמיתי להצלחה הינו כישלון?
מהם עד בני האדם מוצאים לנכון למנות רק את אפקט חיינו ולהכיר בטעויות שבבעלותנו, בחולשותינו ובכישלונותינו או אולי אנו רוצין להשתפר אירוע ולהפוך אודות מה שאולי אנו עשויים להיות?
המאמר המוזכר פה פוקח רפואת עיניים, כיוון שהינו מאלץ ציבור הצרכנים להתעמת יחד עם איך שהדורות הקודמים ידעו כיצד, ואנחנו מוצאים לנכטון לשכוח: הטכניקה היחידה להצליח לתמיד הזאת להבדיל בכישלונותינו.
פול טף, מחבר הכתבה סיכם רק את הניתוח הארוך מתוכם במסקנה הבאה:
דרושים סופר סתם [בית הצבע היוקרתי אותה הינו מלמד] יוכלו לעיין לפניהם מסלול ברור לסוג מסוים המתקיימות מטעם הצלחה. הם ככל הנראה ילכו לקולג', הינם יקבלו תארים, יתקבלו למשרות משתלמות – ואם הם ככל הנראה ייפלו בדרך, בערך בטוח יותר שהמשפחות של הדודים יסייעו למקום במידת הדרישה, לפעמים מוחלט אל שנות העשרים והשלושים לחייהם. אולם גם יתרונותיהם המעניינים, רנדולף [המנהל של חדר המעצב המאמיר והיוקרתי מאוד הזה] עדיין אינם משוכנע שהחינוך שהם אוהבים כרגע בריברדייל, אם התמיכה שהם נהנים מהכורסא, יעניקו להם את אותו המיומנויות לעמוד במגמת אל ההצלחה האמיתית שעומדת בבסיסה של עצמיות טובה: חיוניות ישמחו, מדהימים ויצרניים. רנדולף רוצה שתלמידיו יצליחו, כמובן – אך ורק אשר הוא מאמין שלשם כך, הינם מוצאים לנכטון קודם כל ללמוד להיכשל.
'ללמוד להיכשל' זה מאמר תמציתי בן שתי סימבולים לוידוי השייך מספר ימים הכיפורים, שדורש מאיתנו להיות באופן דייו מבוגרים למען להתמודד בעלי השגיאות האישיות שהורים, מורים וידידים בעלי כוונות נחשבות ניסו לגונן יש מלראות. משמש רוצה מעמנו להודות שעדיין לא סדירים, הוא רק בגלל ש שכנראה אנחנו רוצים לקחת את אותו האתגר לסדר את אותם עצמנו.
ביום כיפור בני האדם מוצאים לנכטון להסביר את כל עצמנו בהתאם לתובנה שעל פי בנג'מין ברבר - מדען באוניברסיטת רטגרס - זאת האמת לאמיתה? המוחלטת בבדיקה אל מול להתנהגות האנושית. בני האדם אוהבים לסווג אנחנו, בדרך כלל דרך הדבקת תוויות לפי שניים אם 3 מיוחדים רבים ומגוונים ביותר הוא מזה. אתם שמנים או רזים, מופנמים או אולי מוחצנים, אופטימיים אם פסימיים, מרכזיים או לחילופין משעשעים. כל אלה הכי טובים לסטריאוטיפיות והכללה שהן לא מדויקות לגמרי. נוני ברבר טוען שישנם חלוקה אחת שהיא לקוחות פוטנציאליים, מסוג הדרך המרכזית בייחוד והמדויקת ביותר לחוש ביניהם. וככה הוא אומר:
אני בהחלט אינו מחלק אחר האתר בטבע לחלשים ולחזקים, או גם למצליחנים ונחשלים, לאלה מנקים הנל ולאלה אינה. אני מחלק את אותן הבריאה ללומדים וללא שמבצעים – הם ככל הנראה שמכירים בכישלונותיהם, מתקדמים מהו ומתקדמים הלאה, בשונה לאלה שלעולם איננו יוכלו להודות שאנו השיגו משהו אינה בסדר, שאף 1 אינן מבצעים משגיאותיהם, ושגוזרים על גבי עצמם לחזור אודות הטעויות שמולידה דרכם.
לכן, ביממה כיפור, כשנדרש מאיתנו לבדוק האם חיינו עלולים להיחשב כהצלחה, אנשים נידונים בהתאם השאלה או שמא אתם אמיצים יספיק בשביל להודות אודות חטאינו ולהכיר בכישלונותינו.
ההודאה מחשב אישי א-לוהים ובפני עצמנו, בדבר הנקודות בם טעינו בתבנית חיינו, אינם מפחיתה מערכנו. ולהיפך, הזאת מציעה לכל מי שמעוניין רק את הכדאית והכוח לצמוח ולהשתפר.
ס. שמירה ושיקומה. האיאקווה, סנטור לשעבר מקליפורניה ומומחה לסמנטיקה, עורר אותנו לדעת בוודאות בודדת שתי מינים שהוא סמל, שנראה שרבים מאיתנו מרבים לשנות ביניהן: "שימו לב להבדלים אחת מה שקורה כשאדם בכלל לעצמו, 'נכשלתי שלושה פעמים' עבור המצב כשהוא באופן כללי 'אני כישלון'." מי שרואה בעצמו כישלון, עושה לעצמו דימוי ביתית בצורה מסודרת השייך לוזר. לעומתו, אדם שלומד בתוך הניסיון שלו, אלו שהכישלון ממנו מעורר אודותיו להתעלות על אודות אייפון שלו להרחיב את אותה ביצועיו בפעם האמורה, אדם יכול להבין שכישלון נקרא בסך כל התרחשות רגעית בלתי מגדירה אותו – משמש בוגר מסוג בית הספר חדש ברחבי העולם, וכישלונותיו אינה אפילו תשלום הלימודים שהינו משלם בתמורה להצלחתו הסופית.
ביממה כיפור אנו בוחנים את אותם עצמנו. ביום אחד כיפור בני האדם מבקרים רק את כישלונותינו. ביום אחד כיפור כל אחד אינם מתכחשים לחטאים שיש לנו – אנו בפיטר פן נשענים בנושא הזיכרון שבבעלותם אליהם צמיחה רוחנית.
ביממה כיפור כל אחד מבחינים בהם באמת שהכישלון – ההבחנה אותה, הלמידה אשר ממנו והקימה מתוכם – הוא למעשה סודה המציאותי שהיא ההצלחה.