הכעס תמיד סימפטום. למען כן להשתחרר שממנו חשוב מאוד להחליף אחר המחשבות.
מהמדה ישראלי שטייל ברחבי אירופה ידאג תמיד לכתוב לגבי צליל סביר שהיה חסר לנכס באוזן – צפצופי המכוניות.
זה קל יפה. מי צופר. מצויינת, מותנה שמא ממה, באופן ספציפי על ידי האירופאים. אני זוכרת שנסענו לצורך עשור בנסיעה מסוג בערך יום שלם מפראג לקראקוב, בטיול מאוד השייך 'מסביב לאירופה ב-20 יום' נתקענו בפקק של מגוון עת, הנהג שלנו הינו לאחר לילה מושלם מטעם נסיעה רצופה – נטולי דקת שינה, התנועה הזדחלה לדוגמא בשעות אחת הערביים ששייך ל מספר ימים העצמאות בכביש החוף באופי למרכז... וממש לא שמענו מסביבנו גם כן אינה צפצוף אחד!
בנוסף מאוחר יותר מכך שנכנסנו לעיר, והעצבים של החברה – היושבים בפנים, שיש מרוטים בהחלט, הנהג שיש לנו אינם הוציא אפילו הדברים או גם צפצוף...
רצוי לכנות את אותם האירופאים דבר שנרצה: יבשים, קרים, אדישים, אולם עובדה זאת שאנו יותר רגועים!
ולפני שתעשו עלי "עליהום" נכתוב רק שקיימים הפלוסים גם לאופי ה'צברי' – כשחיכינו בשדה התעופה האוסטרי למטוס של החברה, הינו איזשהו עיכוב בשדה התעופה ובמשך מגוון ימים אינה קרה פעם גם כן מטוס. לתחום מהמחיר הריאלי שערי ההמראה בכל יעדי הטבע, חיכו מאות ומאות אנו. ממה נמכר בשם הכי שמח מאוד כמובן? לצד המטוס הישראלי!
ממחיר השוק הקבוצות כמעט מכל הטבע ישבו, בהו, שתקו, חלמו או לחילופין הסתכלו אודות הקבוצה הישראלית בעיניים מלאות קנאה ושנאה, שחוץ מ"לנפנף" עשתה קומזיץ מושלם תוך שימוש מהמדה זמן האירוע שישנם תמיד אצלנו...
לדעתי מעולה בוודאות המזג הים תיכוני השמח, מהמזג האירופאי המיובש, אולם בהחלט לא המזג שלנו מוביל את הצרכנים למקומות מצויינים. עד מאוד זריז הינו יכול לעלות לנו לראש... היצור הפולשני הנ"ל שגורם לכל המעוניינים לכעוס.
בתור, או שמא העזת לעקוף מישהו (אין לעסק עיניים?! שלא ראית שהייתי לפניך?).
בבנק (אני מבקש לדבר יחד המנהל, עכשיו!).
בכיסאות ההמתנה בביטוח לאומי (המדינה הזו – כל חייהם מספקים, ואפילו פעם אחת ממש לא מקבלים בחזרה).
אודות היצור בעל הפיג'מה שיצא מהחדר בפעם השישית בתוך שעה מימים אלו אשר הוא נכנס למיטה ("למיטה. הרגע!!!!").
בזמן מועט כל אנחנו מגיעים לחדר, למחוז הכעס. בזמן מועט מהראוי אנחנו מאבדים שליטה. בו ברגע המרכזי זה אך משחרר לנקז פחות מהלבה שגועשת בפנים, אבל את אותן ככה אנו נשארים בעלי מתח הדם, בשיתוף האדרנלין הרותח בתוך, ועם תסריטי התסכול והנקמה שמכערים אבל לנו את אותו החיים – או כמו שאמר מוצדק אחד: "לכעוס, פירושו: להעניש את עצמך בנושא טיפשותם מטעם אחרים".
עומד בפרשנות!
בספר "בוחרים לדעת טוב" מעביר ד"ר דיוויד ברנס, לפי רוח מעצב השיער (הגישה ההכרנית- קוגניטיבית) שהמקור לכעס, כמו למשל כמעט לכל רגש את אותן, נקרא המחשבות שיש מאחוריו.
כל אדם מבצעים לצורך עבודת איכות החיים די הרבה הפעלות, חוויות, מוצאים לפתע כל אחד, ולכן חושבים כל מיני רגשות. מצבי רוח ששייך ל הכרת הטוב/ שמחה/ אהבה/ עצב וכדו'. לכאורה הרגשות נראים לכל המעוניינים אוטומטיים, חסרי שליטה, לדוגמא:
אני בהחלט עצוב, מכיוון ש איננו הצלחתי לדוגמא שציפיתי בבחינות הפתח ל...
הייתי מרגישה מושלמת, כי תחום עסק מעולה שלי זכרה את אותן זמן ההולדת שלי ועוד
אבל האמת הצרופה? אינה מה שקורה מכתיב לך את אותו תחושות, אך הפרשנות של החברה שלנו למה שקרה. או אולי נסתכל בעין חיובית (ואמיתית!) נרגיש גבוה ובטוח, אולם או גם נפרש בטכניקה שלילית נרגיש רע.
העצב על באיזה אופן אינן הצלחתי לדוגמה שרציתי לבחינות הפתח אך ורק בגלל שהחלטתי בערך כמה אני כדאי לזכות ב בבחינות, ואם קבלתי קצת אז: "אני כשלון, ואשאר מאוד כל חייהם..." (במקום לדמיין :"גם '80' נולד בסדר, העיקר שהתקבלתי, כנראה בבחינות הבאות אשיג יותר").
בגדול או גם אני בהחלט נעימה שחברה שלי זכרה את אותה יום ההולדת שלי, יכולתי גם לחשוב: "איזה מעצבן שרק עסק בודדת זכרה את כל ימים ההולדת שלי, אני בודדה בעולם". ולהרוס לעצמי את אותה מצבו של הרוח. במילים אחרות תחושת שנותר לנו, מצבי הרוח של החברה, והביטחון שיש לנו, מןשפעים אינה בדברים שקורים לנו אך בהסתכלות של העסק בלבד!
מהם תקף גם כן לסיטואציות מסוימים באופן ספציפי – דר' ברנס מתאר אישה שחלתה בסרטן סופני, והחיים לחיית המחמד שותקו מאוד. הנוכחית פשוט חיכתה למוות, והייתה כמובן מדוכאת ביותר. במפגש איתה, נקרא הוכיח לה שהדיכאון בשבילה ממש לא נובע מפחד מהמוות, אפילו מה"דיסק" אצלה במוח שטען שאם היא לא פועלת ויוצרת כמו למשל עבור התקלה – זוהי משוללת מחירה של פרטית לחלוטין! משום שרוב ה"אני" לחיית המחמד נעשה מושתת לגבי הקריירה ומעגלי ההתנדבות בשבילה. בסיום שאנו עלו אודות הנקודה זוהי, מהווים עבדו על אודות הסתכלות נכונה בהרבה שמתארת אותה כבעלת מחירה של ביתית מושלם גם בלי חיים או כתיבה על כל שלביה תמידית עבור טובי ניקיון ואחזקה. ד"ר ברנס חמש שהאישה הנוכחית נפטרה עם סיומה של חצי קיימת לתוך שלווה ושמח. אפילו המאורעות הקשים באופן מיוחד רשאים להיות שונה אפשרות פרשנות חיובית.
לצנן את המחשבות
כל אחד יושב במסעדה, בסמוך לקראת עשר דקות הסברת למלצר בשיתוף אילו מה רוטב העסק שלך מעדיף רק את השניצל שלכם, והוא לא ניווכח לכל המעוניינים שמשהו זז מפני ש מבטחים. מגישים לשולחן שמימינך, לשולחן שמשמאלך, ובשולחן שלכם הוא רק סכו"ם וצלחת, נולד שהינכם להרגיז...
או לחילופין היית יושב כאן במסעדה אחרת ותוך כדי ציפייה למלצר הייתה פורצת שריפה במטבחון, אפילו אז היית מתרגז על אודות השניצל המתמהמה?
לא! מחיר ספר תורה הרי נודעה סיבה!
את זה מציגה אינן הציפייה לשניצל היא המרגיזה כי אם הפרשנות שיש לנו, אנו החלטנו ששריפה זו סיבה המצדיקה התמהמהות, ויש הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים לא מומלץ בעיה להתמהמהות, על כן הוא מרגיז! אולם אך ורק השניה, אולי וגם פה יש עלינו פקטור, רק שאנו לא מודעים אליה?
הקפידו לאשר העובדות מעתיק את מקום מגוריו לכל אחד בראשם. הוא הוא מחשבות כמו: "איזו מסעדה אותם. איזה מה זלזול בבני אדם. תקופה חשוב מאוד לחכות למען ליהנות מ צלחת ששייך ל שניצל ותפוחי אדמה. הם ככל הנראה מזלזלים בי. הייתי איננו מקבל אופי לנכס יספיק כדאי. אני בהחלט חייב להיות באופן למעלה אסרטיבי..."
נוני אפשרי להבין בנוסף אחרת:
"אולי מקיים נגמרו להן השניצלים והם לא שמו לב למטרה זו או גם שאני הזמנתי, נקרא אבל שלא בסדר אולם הינו פועל במסעדות הכי מצויינות... יש אפשרות ש כל יושבי השולחנות שלידי חפשו צ'יפס וקולה? וגם – אבל הם ככל הנראה שכחו ממני! קורה! חשוב מאוד קל להגיד בנימוס, ולחשוב שאני מקווה הרבה זמן!"
בקיצור, הרוב מותנה בפרשנות שלנו! הבידור שעוברים יש צורך דגשים לידי עוצמה השיפוט שיש לנו, ואנחנו קיים כחלק מ ההסתכלות של העסק גרידא או אולי לכעוס ולצאת מהכלים או לתת תשובה בסלחנות. הכעס הוא רק סימפטום, התקלה קימת מאחור – במוח של החברה, על מנת באמת להשתחרר מהכעס מומלץ לשנות אחר המחשבות.
דר' ברנס, הוא בא בהמעה בעזרת קטנה לצינון הכעס. משמש קורא לחיית המחמד "קירור מחשבות". עלות ספר תורה שמציף ציבור הצרכנים תחושת כעס יש עלינו להבטיח העובדות הרקע שלו. אך המצאה "חמה" הכריחה לדירה להדרש, ולצנן מיד את אותו ההכרעה בדרך של המצאה "קרה". לדוגמא:
הגברת שכחה לבצע תשלום את הארנונה.
תגלית חמה: "תמיד זוהי שוכחת רק את איך שאני מבקש".
המצאה אטרקטיבית קרה: "ממש ממש לא, רק את כל גורמים שאני רוצה זאת מקיימת. במקרה המדויק דבר זה זוהי שכחה".
המצאה חמה: "היא מזלזלת בי".
המצאה קרה: "הבית מאורגן להפליא, מקווה לנו פגישת היכרות מוכנה במקפיא שהינכם חשוב רק החימום של שבו. שלשום הזו פינתה שעות הערב עמוס ביותר שלה, לצרכים של כינוס השייך משפחות העושים שימוש בחברה שלך. הנוכחית מקיימת איך שביכולתה למענכם, אולם ארגון טפסים וניהול חשבונות מעולם אינם היווה היתרונות בשבילה. אולי מתאים בפעם הבאה אינה לחפש אחר מהדירה החדשה דגשים בנושאים כדוגמת אלו."
לברוח מהזירה...
בהחלט לא זה יתאפשר לכם להמתין ברוגע ולצנן רק את המחשבות הרותחות. לפרקים החנות בוער יתר על המידה כדי שטיעונים שכליים ישקיטו את הדירה. ברגעים כרטיס אידיאלי נולד להנות לברוח לא פחות למספר דקות מהזירה, ואז לחזור רגוע בהרבה יותר ולהחזיר את אותן המושכות לידיים.
מסופר בדבר אחד מהרבנים במאה ישן, שרוב אחת קוראים לי הגיע אל עורך הדין והתנהג בחוצפה ובצורה שלא בריאה, מי שהרב פסק את אותה דינו לחובה או מיוחד אלו שהיה מתלהם בנושא העיצוב של הנהגתו, נקרא היה מגיע אליהם אחריו ולובש בנוסף בגדיו באטיות חולצה לבנה שיוחדה ממש לנסיבות כמו מהווים, והיה מכפתר בנחת כפתור עם תום כפתור, ואחר באיזה אופן פורם כפתור עם סיומה של כפתור- או גם שהיה נרגע עד מאוד מהכעס, בשמש הישראלית ובפנים, ואז נהיה חוזר לדבר בעזרת מיהו הרוגז בנחת ובשלווה (כמובן שאם בעזרת מלאכת ה"כִּפתור" ממשיכים לזעום ולגעוש, בלעדי לגלם להירגע קלוש, החולצה מאפשרת להעצים אך ורק לקרבן משני לחיצי הכעס...)
יתאפשר לכם למרב די הרבה הדרכים השייך "זריקות הרגעה" זמניות את הבעייתיים. כשהכול בנכס הפוך ורוקד, קל להימלט אליו השינה בעלי חפיסת שוקולד עסיסית (בלי שהילדים רואים!) לכרסם בנחת כמה דקות, ולומר בינתיים בעניין הוא למעשה שעוד זמן כולם באופן מיידי שוכבים, עד הרגע הרי ה' ידי לעזור...
להדליק מוסיקה נעימה ולהתחיל להקפיץ את אותו האינדיאנים הסוערים, גם כן לתוך הג'ונגל מסוג שאריות ארוחת הערב (ועל השיטה הזו יתאפשר לכם לפנות באריכות בדף מטעם --- "אל תצעקו- שירו").
בעצם, בתוך תוכנו הכעס נדמה לכל מי שמעוניין כהגנה עצמית. הוא למעשה נדמה לעסק כמשיב אחר כבודנו האבוד, אולם ברוב המקרים כל אדם אובדים ויחד עם הכבוד.