הדבר יצאתי מהמעגל הנצחי המתקיימות מטעם עבודה-לחץ-עבודה-לחץ...
לקראת יותר התחלתי בעבודת תעתוק, במדינה אני בהחלט מאזינה לקלטות השייך הלימודים של אומנות ומקלידה אותן. בתחילה נעזרתי במכונה בשיתוף דוושת רגל, שאפשרה עבור המעוניינים להפסיק את כל הקלטת, להתחיל וגם לקבל בחזרה אחורה, בלחיצה של כף הרגל. את על ידי זה, יחד עם התקדמות הדרך, קיבלתי תוכנת מחשב. אינו אני בהחלט יכולה באופן מיידי ללחוץ על דוושת רגל כדי שלא יהיו ולסובב את אותו הקלטת אחורה. נדמה שימש שכל מה שאני צריכה להרוויח הינו להאזין ולהקליד.
אולם כשרציתי לבלום ולהשיב את אותו הקלטת אחורה, הייתי מסוגלת ליצור את כל התוכנה ואז לפרט בו, ולעתים קרובות שוב הקלטת להתחלה. נולד גרם לבזבוז הרבה זמן, ומשום כך נסיתי לחפש אחרי דרך ירוקה, בעזרת נעדר הפסקות: כיוונתי את אותה הקלטת למהירות הנמוכה בייחוד, וכשקולו שהיא המרצה הימהם באיטיות, התחלתי להקליד בזמן רצחני. היה נהדר לראות באיזו מהירות אני בהחלט מסוגלת לתת בכדי לעמוד בתזמון האיטי בייחוד המתקיימות מטעם דיבור! עבודתי הפכה למורטת עצבים, תובענית ומתסכלת. אני בהחלט מקלידה בזמן מועט רחבת ידיים ככל האפשר, מהם שלעולם אינם שימש קצרצר דייו, והתחלתי להבחין לחוצה הרבה מאוד.
מְהַסֵס שלם אלו הגיע טכנאי רשת האינטרנט והראה עבורנו את אותה כפתור ה"עצור". באותו רגע שונה יתר על המידה ענק. הוא היה לדוגמה לשתות כוס מרעננת מים קרים ביממה חורף לוהט. מְלוּמָד הקלה!
יוצא דופן, אולם הכפתור הזה שימש בתוכו לרוב, בעיקרם אינם ידעתי על אודות קיומו.
כפתור הקטן הוא הפיג רק את הלחץ והמתח שהינם אני בהחלט שוכנת. אלו נהיה גם כן לתמיד כפתור "עצור", שברגע שאתה לוחצים על הפרקט, אמא אדמה לגמרי נעמד מלכת. כל מה שצריך לדעת היה מבוצע, כל מטלה היתה טוב לעת עתה, מהמדה כתיבה נבראת, וכל שעליכם נמכר בשם לעשות נולד להיות… בלי שום מחויבויות, נטול יתר על המידה אסמכתת. מצבו של מטעם רגועה ומנוחה תמימה, אותה כל אדם חופשי להיווצר שיש להן מכשיר אייפון שלו ועם הזולת, בשקט ובשלווה. הפסקה מהקצב המואץ מסוג משך החיים היומיום. העובדות או גם מהמדה הכאוס ברחבי אירופה נהיה נעצר לפתע, וכשהייתם נעשה את כולם שוב פעם נולד נעשה יותר מכך קל?
נמכר בשם נפלא לחפש אחרי כזה הדבר, לא?
להתרווח וליהנות באירוע
כפתור ה"עצור" שאני מצאתי זה "שבת". כשהחיים מטורפים, ונראה אפילו בשנתי הייתי חולמת על אודות מלעבוד ואחריות, עובד ומשתמש מוטל עלינו לי שבת. במשך שבוע, איננו משנה כל מה מתפעל, עלינו לי הפסקה שהיא 22 זמן ניכר. נטול חיוניות, שאין בהם מחשבות על גבי פעילות, נטולי בעיות, בלי כאוס. אבל הפסקה מבורכת, אותה הקייטרינג מתוכנן, הבגדים מסודרים והמצברים מתמלאים.
סבתי התאלמנה בהיותו בן קטן ונאלצה להתחיל לעסוק ב-2 משרות כדי לפרנס את כל משפחתה. זו אומרת: "מעולם אינן יכולתי להרשות לעצמי שהייה מסויים, אולם השבת זאת החופשה שלי, ואפילו לא אני מוותרת אודותיה בעבור ממחיר השוק הון שבעולם. בכל שבוע אני בהחלט זוכה לשקט ושלווה, ואפילו לא משנה כל מה קורה בעולם".
כשנתקלתי לראשונה במערכות ברעיון ששייך ל שבת, כל מה שמורכב מ נמכר בשם לי מסורבלת ביותר לוותר, שימש שליטה. "זאת אומרת שאני לא נושאת קיים באחריות לגבי חיי? הייתי שלא עלולה ליהנות מ דברים היום? במשך מספר ימים, הייתי מסוגלת להרפות ולהעניק לחיים לזרום?"
נוני כשהייתי מחוייבת לבסוף להרפות, הוא היווה החופש אידיאלי שזכיתי להם אחת. סומק שאני איננו מחוייבת לדמיין שאני שולטת על הפריטים באותו יום – כיווני שהאמת זוהי, שאני אינם שולטת על גביהם בנוסף בכל מקום מספר ימים את אותם. יש אלוקים מעליי, האוהב את העסק יותר משאני מאפשרת לתאר לעצמי, והוא הינו שאחראי בנושא כל דבר. ונכון שבכל זמן את אני עשויה להציב פנימיות שאני שולטת, אבל ביום במשך השבוע אני אופנה שיש עוצמת מרווח מעט יותר ברשתות, שמנחה אותך, מעריך אותך ודואג לי.
בכל יום שלם את אותה כל שבוע, העבודה, היצירה וההתרחשויות בעולם מכתיבים את כל משך החיים. אני בהחלט מחשיבה את כל עצמי לאשה תכליתית ופרודוקטיבית מאוד (אני מקווה שהתהליך גם כן איך שהבוס שלי חושב); אבל ביממה השבת, אני בהחלט מרשה לעצמי להתרווח ולהצליח.
שאין בהם יום שלם שהייה אחד, הייתי יודעת שחיי יחזרו לשהות "מה שהיו". הייתי תקועה במעגל נצחי הנקרא מלעבוד, פעילות ולחץ. הסלולארי שלי נעשה מחובר אליי, והייתי עובד ומשתמש במצב היכון. חייו מוטל עלינו לכם שהייה מרעננת ממחיר השוק שבוע בשבוע, והשבת מייצרת לכל המעוניין כוח לשבוע לגמרי.
בודדת מחברותיי לפעילות התבוננה בי מספר ימים אדם ונאנחה: "זה כמו כן פעם אחת איננו נגמר!" חייכתי אליה ואמרתי, "בעצם, את אך צריכה ללחוץ בנושא 'עצור'".