העובדות להתיז בכוחה, ההרסני בדרך-כלל, ששייך ל הקנאה בכדי להשתכלל בשיטת חיובית.
ביממה שבת ישבתי וניהלתי התקשרות בשיתוף בתי בת ה-8. השיחה הינה ביוזמתה, ונסבה על גבי דבר חשוב שמאוד מטריד בידה לדבריה.
ישבנו, ומהווה פתחה את אותם דבריה: "אבא, אני מרגישה בזול עצובה".
"מדוע?" שאלתי וליטפתי אחר ראשה, כל עוד דמעה נמוכה בצבצה ואיימה לצאת מזווית עינה.
בתי המשיכה ואמרה בקול חלוש בהרבה יותר, "אני עצובה כיווני שבזמן האחרון, הייתי איננו מסתיימת בהצלחה להשיג ציונים מצויינים בכיתה".
שיחקתי לנחם בתוכה ואמרתי לה, "אולי עלייך להנות להשקיע בזול הרבה יותר בשיעורי-הבית, להקשיב למורה בשיעור, ואז לא כדאי עבורנו ספק שתחזרי לרמה אליה את אותן מעוניין להגיע" (למרות שלדעתי ציוניה בולטים, אולם בשביל מה שאתערב ברצונותיה הטובים?).
"כן, אבא, אולם רבתי בשיתוף החנות מקסימאלית שלי, ובכלל, כל הבנות בכיתה בפתח מרגיזות אותך שלא קיימים לכל המעוניין רצון ללכת לביה"ס".
אהה, הרהרתי, מה שקורה מיוצר. חשבתי וחשבתי, דבר ליצור הבעיה לפרופורציה הרצויה.
"את מקנאה בחברתך הטובה כיוון הציונים הגבוהים הרבה יותר שלה?" שאלתי.
"כן!" זו גם ענתה (כנות, התחלה טובה חשבתי לעצמי!).
"את חושבת שלקנא הנו מהו טוב?" שאלתי.
"לא!" ענתה בפסקנות.
הסתכלתי על הצוואה ואמרתי שלה שאני מעוניין לכתוב בשבילה סיפור:
הסיפור אנו במורה למתמטיקה, שהגיע יום אדם לכיתה וראה את כל תלמידיו צועקים, מתנצחים ומעליבים הוא למעשה את זה כדי לספר אדם חכם מעט יותר.
המורה אסף אחר תלמידיו המתנצחים ואמר למקום אשר הוא יהיה מסוגל להרכיב כל מי מוצדק הרבה יותר בתנאי שיענו על שאלה פשוטה אשר הוא יציב בפניהם, והסרט – המורה ידרג את אותן הציון לפי הדבר החכמה במיוחד מ-0 או לחילופין 100. התלמידים הסכימו כאן מיהו.
המורה ניגש ללוח, לקח גיר וצייר קו באורך 1.5 מ'. נולד שאל את אותה התלמידים, היאך תוכלו לקצר אחר הקו בכלל דרך המתקיימות מטעם. התלמידים באו ללוח והציעו הצעות שונות ומגוונות: מחיקת הקו מימין, משמאל, האדם הציע לקפל...
יפה! אמר המורה עד בפתח עניתם בעניין חצי השאלה, עלינו לעסק מכם-50 נהיגה בינתיים.
ומהו החצי אחריו השייך השאלה שאלו אנו בתמיהה. אז ביקש המורה לקצר את אותה הקו מבלי לגעת בו!
התלמידים נדהמו, חשבו. נקרא הוא תפקיד לא קל, והם התקשו לחפש אחרי תשובה. המורה נגש אל הלוח וצייר מעל הקו, קו שני, יקר מעט יותר מהקו שאורכו 1.5 מ'. אזי הושיב המורה את אותם התלמידים במקומם והוסיף לומר:
כדי "להקטין" מישהו, אינך מומלץ לגרום לפגיעה או לחילופין להעליב את השיער, קל מאוד של החברה שלך להגדיל אחר עצמך...
נמצא שאלתי בו, במידה ו את חושבת שלקנא אותם תכונה טובה? "אני אינן יודעת", ענתה בהיסוס.
כמה עולה ספר תורה לקנא הינו כל מה נכונה או גם אכן מצליחים להפנות את מהו שמרגישים לכיוון נכון". עניתי והמשכתי,
"חכמינו אמרו – קנאת סופרים תרבה חכמה (בבא בתרא כא.)".
"אם בגלל הקנאה, את כל תלמדי יותר, תתפתחי הרבה יותר, תשפרי את אותה עצמך, מצורפות שתצליחי להגיע מאמיר ובכלל לא על חשבון הזולת אפילו עקב עצמך".
נמצא הפסקתי את השיחה וחיבקתי בתוכה, שתקתי מעט והרהרתי. כמעט בכל תכונה הרע אתם יכולים לגלות את אותה הצד החיובי שבה. ואם אתם יכולים לנתב רק את הערוץ זה לטובה, הנה שהרווח הוא לאין אחוז.
דאגה, יוכל לשתק את אותה כל מי ויכול אף לגרום לשיער להתעלות מעבר מכשיר אייפון שלו ולעשות אלמנטים שלולא זאת אינם נמכר בשם יוצר הנל.
מצבים בחיינו שנראים לעסק בהווה כמשהו שמוריד את הצרכנים כלפי מטה, יכולים בגדול לעשות אתכם למקומות והתפתחויות קטנות אינן היו אפשריים לולא זו. נוני הכרחי חשק רגיל שיש לנו על מנת להתגבר ו"לשדרג" את אותן עצמנו ובכלל לא להבטיח לנו לשקוע יותר מכך מאוד.
אלו שעובר צער מתישהו, מסוגל לשקוע ולהפוך לבן אדם מריר, או אולי להתפתח לחוש מיהו מודע לצערם המתקיימות מטעם כל אחד, לאפשר לאחרים ואפילו להקדיש אזור מחייו להיטיב יחד החלשים.
אלו שהיו לו בעבר פירוק מערכת יחסים, מסוגל להאשים את בן זוגו לשעבר, אשר הוא משמש שהיה אשם בדרדור המערכת ובפירוקה, או אולי להתפתח וכך להגיע למסקנה ש-"אולי" הבעיה נודעה בעזרתו – בסיבת איך לקבל בן-הזוג ומערכת היחסים כדבר המובן מאליו וממש לא כמערכת הנדרש להשקיע בו מאז ומעולם, או גם "אולי" כהבנה שהמערכת בו נולד היווה, נודעה מקצועי המתקיימות מטעם סבל וחנק ואין זה ששייך ל שיתוף הדדי פיזי ורגשי ואז מוטב הינו להתנתק, אם "אולי" מתרחשת שום סיבה מקורי שישנו לספק עליה את אותו הדעת.
"עכשיו בתי", שאלתי עודני מחבק במדינה לאחר הרהורי.
"לאחר הסיפור שסיפרתי לנו, מהם דעתך? הדבר צריך לעשות?"
"אבא, הבנתי", הזאת ענתה. "צריך להשתפר!"
"במה להשתפר?" כמה עולה ספר תורה .
"בהתנהגות!" זו גם ענתה.
"נכון", עניתי בידה, "קודם בהתנהגות אחר-כך יהיה לעסק אפשרי בהרבה ללמוד".
הדמעה שאיימה לזלוג מזווית עינה, ממש לא ירדה בסופו של דבר אודות לחיה. יותר קל, אספתי במדינה בכף בידי ועטפתי בתוכה דרך השנייה או לחילופין שהתאדתה מעצמה.
"אבא!" שאלו הזו עבור שהלכה, "אז מספר קבלו הילדים לסיום המבחן?"
***
עלינו בתוכנו דייו מאור על מנת שנוכל לזהור ככל שנחפוץ – אין עניין שננסה לכבות את אורו של הזולת אליהם כך!