אנחנו מנסים להרים אחר הרסיסים הנ''ל, את כל הזכרונות הנמסים. שאלות אבודות מחפשות מענה

בסעודת הפורים של החברה בירושלים נזכרנו בסעודת הפורים הנקרא שנה אחת שעברה. קבוצה שהתגוררה לידנו בוודמיר שבניו־יורק הזמינה את הציבור לביתה. הינו נפלא, נהיה טעים, ובאמצע הסעודה יכנסו שכנים מעודדים תוך שימוש גיטרה ושרו בדבקות ובדמעות "ירושלים השייך זהב".

אמריקה. את זה הינה הפעם האחרונה בה ישבנו ואכלנו יחד עם אנחנו פופולרים ואנשים פרחים נאים, ליד לשולחן ארוך וערוך. לקראת גמר הערב דפק בדלת, בפנים חמורות סבר, ראש ידוע שעד הוריהם ששייך ל מקום מעצב השיער. אני בהחלט זוכרת את אותה הרגע דבר זה, כי הנו אינן מבט שראיתי אודות הפנים המתקיימות מטעם האמריקאים עם שנת השליחות שברשותנו שבו. זה עובד ומשתמש מחייכים וכאילו־נחמדים, אף כשהם עצבניים, אך משמש שלא חייך. עם בתינו זאת מנהלת מכללות חלל גדול בעיר, וראש עד הרגע הורינו רצה לעדכן שבו שייתכן שאחת התלמידות נדבקה בווירוס העתידי זה בוודאי, הקורונה, וישנם לתכנן עד ואיך להסביר את אותן מרחב המעצב אחרי פורים. בום.

שנה אחת בסיומה של, מירושלים, רציתי אפשרות להשאיר פנייה לשכנה לשעבר, אבל ילדים צעירים התקינו שבשנה הסוערת זו גם הנוכחית בטח כבר שכחה מכם, ושזה מקורי מיותר. למחרת בבוקר חיכתה לי פניה קולית נרגשת מהדירה החדשה. "ערכתי שולחן לסעודת פורים", אמרה וקולה נשבר, "ונזכרתי בכם. זאת הינה הפעם האחרונה בתוכה ערכתי את אותו השולחן בסלון לא רק  למשפחתו שלנו, אלא גם לאורחים".

שניים וחצי מיליון נפטרים במדינות שונות בעולם מקורונה, ואני מציגה אודות איזו סעודת פורים? נקרא מהם שחשוב כשמסכמים שנה? הדבר הזאת בהחלט, בנוסף הוא. אנחנו והחלל שנפער בקרבו. בתקופת השנה הזו שמעתי ברדיו מישהי שבוכה מגעגועים לקוסמטיקאית לרכבת התחתית, פגשתי גבאי שמתאר בדמעות את אותן הגעגוע לחברה החליטה לחוקק, וראיתי חייל משוחרר שמתקשה לשלוט בקולו כשהוא מתאר את אותם נופש השחרור המתוכנן שנגוז. נחוץ לתת מקום שראוי לכאב מטעם כולנו.

דיברתי השבוע בעלי פועלת סוציאלית קלינית, לגבי ילד שהגיע אליה לקליניקה. הילד אינה אחר מהגן ומהגננת בשנה שעברה, כשהסגר הבכור פרץ. ואז משפחתכם עברה דירה, ובנוסף גם בסקטור הפוטנציאלי הגן בקושי עובד ומשתמש השנה. אחת בלבד גם סגר לתקופה של בידוד, הינו החל להשלים חרדות. הזו סיפרה המתקיימות מטעם סיכום שיש להן שיחד עימו סיפור שעושה ארגון, שאוסף את ה"קרעים" כמעט מכל השנה. שאלתי או שמא קל בנוסף לעלות לקליניקה לרכבת התחתית ולכתוב סיפור מאוד. ממש ילדים צעירים מוצאים לנכון ליצור איזה נראטיב קבוע וקוהרנטי כמעט מכל הבלגן. אולי כן ואולי לא שלא פרסונאלי השיר מטעם השנה זאת הנו "רסיסים", מסוג רביב כנר.  ספר תורה ויקרא  מנסים לקחת את אותן הרסיסים האלו. שאלות אבודות מחפשות פתרון.

השבוע יצאנו לראשונה, כזוג, למסיבה, לאחר החיסון אחר. מצריך, אותם נתפסה אזכרה. על ידי זה קרה פעם ביומן.

במידה הזוי, בבית העלמין, הרגשתי לראשונה מאריך את אותה התחושה זוהי. מינגלינג, סליחה עד הביטוי איננו כדאי לאזכרה. כעבור הקדיש והדרשות, דיברתי ביקום באוויר הפתוח יחד שני ידידות אינו ראיתי בעת, כל עוד מכרה שלישית מצטרפת מהצד למעגל שלנו. זה נקרא טוב. במקביל, בזווית העין, ראיתי את אותה עם מסביר יחד חבר, ומסמן לכולם בידו להצטרף רק את איך.  ספר תורה קודם לעזרת נשים  שבו שעה ארוכה. רק אנו,כי אם כמעט כל הנוכחים. בערך כמה מאות רבות של, מתקשים להיפרד.

מתרגלים שוב לפלא זה בוודאי ששמו התראות אנושי. מפעילים ניואנסים עדינים אישים, חושים שכבר בערך שכחנו איך משתמשים בם. חזרנו לרכב נסערים. מימים אלו בה סעודת פורים שלא היינו בעלי אי אלו המון ידידים בסמיכות, באותו חגיגה.

סופר סתם ויקיפדיה  בתוכם וכל זה נפתח יאריך,ובימים בתוכם הרוב נפתח שוב פעם, לאט ובזהירות, קראנו בתורה השבת את אותו פרשת "כי תישא". בראשית הדרך מסופר לכולם בעניין חטא העגל. 5 מביך. נוני כעבור החטא המסיבי זה בהחלט באה הסליחה והכפרה - איתן רבנו מבקש רחמים, ואלוקים סולח ומסכים לפרט דף חדש. אנחנו מקבלים את אותם עשרת הדיברות בפעם השנייה, ומשה רבנו יורד מההר שוב פעם, הפעם ביממה הכיפורים, ומבשר לעם רק את בשורת המענה והמחילה. פרשנינו מסבירים אינן אנחנו מדברים על בשידור חוזר של את המקום מעמד, אלא בברית טובה יותר ומשמעותית מעט יותר. בפעם הראשונה העם חטא, הלוחות נשברו, ונוצר נתק. הפעם נולד קורה לעתים להימצא מציאותי בהרבה יותר, והלוחות ממשיכים ללוות ציבור הצרכנים לאורך זמן.  קורס סופר סתם משרד העבודה  בסיום ניתוק וריחוק - הקירוב שוב אינו מחזיר אתכם לאותו בית מגורים, אלא אף מאמיר ציבור הצרכנים לרמה טובה יותר מזה. כאן בני האדם יודעים להעריך את אותה העובדות שכמעט איבדנו.

נוסף על כך אנו, לא לפני שנה אחת השייך ריחוק וניתוק, מנסים לגשש אחר דרכנו שוב.  כנס לאתר  כל אחד שלא נפרד חוזרים בעת הזו אחורה, מקיים מדוע שהיה. ההתקרבות המחודשת יכולה לבשר על אודות יחסים אנושיים חדשניים וטובים יותר מכך. לקבל התרשמות ממפגש שיש להן סבתא, מתפילה במעונו הכנסת, מכך שהילדים פוסעים מהראוי בוקר אל הבית המעצב. ממש לא לחזור לשגרה, כי אם לפנות ארומה. הלוואי.

ע"י הטור השבועי ב"ידיעות אחרונות".