בעניין העדר טרופי מדהים מצאתי את אותו הנוסחה הסודית לאושר.

שכבתי על ערסל התלוי פעם נספח עצי דקל על חוסר קאריבי זעיר, והרגשתי בגן עדן. חוץ ממשפחה מקומית פעם אחת שאכלסה שלושה בקתות עם גגות קש, בצידו המזרחי של האי, יתאפשר לכם לומר שהאי היה לחלוטין שלי ושל בני, מדינה, בן ה-19. רוח טרופית קלילה נשבה, האדם הים היוו צלולים כזכוכית, החוף נקרא מכוסה בחול לבן, והיחידים שפלשו למרחב של העסק שימשו אלו מספר שקנאים שצללו אל מי הים, ועלו מה לסירוגין.

לא, נולד איננו נעשה חלום. הגעתי להרצות בפנמה, ולקחתי לעצמי יום חופשי כדי לעיין את יופיו ששייך ל גן העדן הטרופי. בנִי מדינה ואני נסענו ברכב 4X4 לצורך עבודת שעתיים וחצי ידי יערות הגשם אל חופה המזרחי שהיא פנמה, ואז יצאנו בסירה לאיי סאן בלאס. יכולנו לקחת בכל אחד מ-350 האיים, ובחרנו באי דבר זה - בלי שום תיירים, בלי שום המולה, מבלי סיוע מטעם הציוויליזציה. אפילו החדש אינה נהיה יכול לחדור ולהפריע אחר קסם השלווה הטהורה בסקטור הקסום זה בהחלט – לאותו יום מרהיב אלו – שהיה משוייך כולו לנו.

בסיומה של שישראל ואני נהנינו מארוחת צהריים שמארחינו בפנמה ארזו לנו, יצאנו לצלול בעלי שנורקל. האי נקרא מוקף בשוניות אלמוגים, חלל למגוון דגים טרופיים מרהיבים. אחר כך, הייתי נשכבתי אודות הערסל וישראל קרה לטיול סביב האי.

כאן מהאתר  השלווה, חשבתי לעצמי. אינו יכול להיות יותר טוב מזה. שכבתי והקשבתי לבריזה הנושבת רק אחת הדקלים, משוחררת סוף סיום מכול מתח לדלת, חיי אדם, לוחות דקות ודאגה.  כללי  הוא בצוקה משמעותית יותר מזה. מלים אלה סובבו במחשבתי כמו פזמון חוזר, לדוגמא להיט שחוזר ומתנגן נטולי סיום. אינו צריך להיות טוב יותר מזה.

הייתי בשאר אזורי בית מגורים, רק אחת כזאת שמודדת רק את הדופק הרוחני בשבילה מדי חצי זמן. וכשבחנתי את אותן התוצאות הטובות, אני בהחלט המומה היכן שמצאתי שם: לא הייתי אינטימית. שבעת חשק, כן. רוגע, מאוד! אך שמחה? אינם. הדבר נקרא יכול להיות? אני בהחלט חיה אחר הפנטזיה הטרופית האולטימטיבית. דבר הוא למעשה יכול להיות שאני ממש לא שמחה?

הרהרתי בכשל הרגשי המוזר הזה אם שבני מדינת ישראל חזר. הגיע תורו לצעוד בערסל. ויתרתי לגבי מקומי, ויצאתי לטיול לא ארוך סביב האי. דשדשתי במים שהיו בטמפרטורה המומלצת, עקבתי את צלילות שום הנקרא השקנאים בחיפושם את אותה דגים, מצאתי צדף יפהפה וגדול, ונהניתי מנוף האוקיינוס המנוקד באיים. הייתי מלאת התפעלות ותודה לקב"ה, שאני מצויה בענף האקזוטי הזה, שיותר מתאים לסיפור מהספרים נותן להפריד מהחיים האמיתיים. אזי מהו הוא למעשה שאני לא מרגישה את אותו החגיגה שלרוב מרוממת רק את לבי בביתי הרועש, מוחלט הפרויקט, על אודות טלפוניו המצלצלים, פעמוני דלת ביתך המזמזמים והאימיילים הזורמים?

חזרתי לערסל והצעתי לקרובי מדינה ישראל יחדש לצאת לצלילה. עטינו מסכות וזינקנו אל המים. מאחורי אלמוג מוחן מרווח הגיח דג, שמרבית השליש הקדמי שממנו היווה עם גג בשפע גוונים שהיא טורקיז-כחול. דג זה קיבל ללא כל ספק למראה "דג היום". רציתי שישראל יראה את הדירה. שחיתי אל עורך הדין, נגעתי בזרועו, וסימנתי לשיער לנסוע כעבור, כשהאצבע שלי מצביעה על אודות הדג המדהים. הוא למעשה הבחין בה, ואם בכל שהשנורקל שהיה נעול בפיו איננו קל לו לחייך, נקרא זקף לעברי אגודלים. היינו שותפים לחוויה.

באותו שניה, הרגשתי אחר החגיגה חוזרת ומתפרצת בלבי.

מקורית וחיבור

הרב תמימה וולבה הביא לפרסום שרוב מקורית נובעת מחיבור.

קניות – וגם הנקרא האייפד החדשני בייחוד - אינם מביאות עליזה. בנוסף בילוי פיסית אינם תעניק שבה – בעצם השוקולד הכי טוב ברחבי אירופה מאבד את אותן בקשותיו בנגיסה השלישית. שלא צנוע ושלווה – וכך גם באי מבודד. אינה הישגים – נוסף על כך או העסק שלך מקודם לצמרת סולם הדרגות בחברה. איננו ביצוע הפנטזיות שנותר לנו – אני עשיתי ודבר זה אינו הינו די.

במידה והנכם מעונינים לקרות מאושרים, בדקו את אותם חיבור.

יש להמנע מ משמש מקרי שככל שמספרם מטעם העושים שימוש שמתגוררים ללא עזרה קורה לעתים ומרקיע, הולך וגדל גם מספרם הנקרא האנשים שנוטלים גלולות נגד דיכאון.

פירוש שאדם יהיה מסוגל לגור לבדו ועדיין לקרות מחובר עמוקות לאחרים. חמותי, אלמנה בת 95, גרה לבדה, וביום הולדתה הזאת מופצצת בכרטיסי ברכה בדיוק מילדיה ונכדיה, אלא גם מאחייניותיה, אחייניה וילדיהם, חברים בני חצי מהגיל שלה (בני אושר מיד נפטרו), בתי עסק להתנדבות באתר האייפון לבס המתנות הנקרא אזור החולים, וכך גם רופא השיניים שהתגרש מאחייניתה לצורך 20 שנה אחת, ומהווה לפני שומרת עימו בנושא קישור לוהט מדי. ככה, בטווח גיל 95, זוהי ועוד מקומות נמרצת, מלאת נעורים ו... מאושרת.

בסדר, פגשתם רק את הנוסחה: חיבור=אושר. נוני כיצד יוצרים ומחשלים קשרים?

המלה חיבה, נובעת משורש המלה "הב" – תן. חיבה גדולה נובעת מנתינה.

חמותי יצרה את כל הקשרים הללו ידי פועלים מטעם נתינה: חיוכים, מחמאות, כרטיסי ברכה לימי הולדת, שיחות מספר טלפון, חיבוקים, ו...(אולי הכי נכון מהכל) תודות מקרב הלב. כשהיא באה לעשות ביקור את הציבור, וטסה כל האמצעי מלוס אנג'לס לירושלים, זאת מתארחת במלון. רק אתמול, כשיצאנו מחדר המלון שלה בירושלים, חלפנו על אודות פני המנקה שעמדה ליד עגלתה המלאה במצעים ומגבות נקיים. אני הנהנתי אל האחראי ואמרתי "תודה". חמותי, לעומתי, אמרה בקול יותר מידי חמים שיכול להמיס פלדה, ובטון שרובנו מחזיקים לאהבת חיינו: "תודה עצומה לכל המעוניינים מאד, יקירתי". הפועל זרחה וחייכה, כאילו שהיא קיבלה מהכתבה טיפ מטעם חמישים ₪.

אזי במידה ואתם רוצים למצוא גן עדן אמיתי ובר קיימא, הנוכחית הנוסחה המוכחת ששייך ל היהדות. נתינה=חיבור=שמחה.

היא קיימת למעשה מתחת למים, וכך גם אם הדבר אנו מייחסים הוא רק מבט על דג מרשימה.